הידעתם שחי בארצנו משורר בעל שם עולמי, שבהופעותיו בקלות ממלא אולמות בישראל ובחו"ל, ושספריו נמכרים במאות אלפי עותקים? האם אתם יכולים לנקוב בשמו של סופר נוסף בארץ עם שיעור פופולריות שכזו? לא בטוח. שמו של המשורר הוא איגור גוברמן, ואתם כבר הבנתם שמדובר במשורר 'רוסי', עולה מברה"מ.
הוא גר לו בצניעות בדירה רגילה בירושלים. גם לפני עלייתו היה הוא אחד מעשרת המשוררים המפורסמים ביותר -קרב קוראי רוסית בעולם כולו, ותהילתו עם השנים רק הולכת ומתעצמת.
גוברמן כותב פרוזה, ספרי זיכרונות, אבל 'ספינת הדגל' שלו,'הסמל המסחרי' היא הקַטְרֵנוֹת, הסטאנזות, שירים קצרים בעלי 4 שורות בלבד. הוא המציא בשביל הקטרנה המבריקה שלו שם מיוחד שמיד אומץ על-ידי הקוראים (דבר נדיר בפני עצמו): 'גַארִיקִ' - אחרי שם החיבה שלו אשר נגזר משמו הרשמי 'איגור'. לו גוברמן היה מתייעץ איתי, הייתי ממליץ לו עבור קוראיו הישראלים, לבחור לקטרנה שלו כינוי 'אִיגֵרֵת' ('מסר'), שגם ניתן לראות כנגזר משמו 'איגור'.
את הקורא הרוסי המפונק בשיריהם של גדולי המשוררים - פושקין, לרמונטוב, בלוק, אחמטובה, צווטייבה, ברודסקי, מנדלשטאם, יסנין, מאיקובסקי, יבטושנקו, ויסוצקי - כבשו ה'גריקים' בשל שפתם הפשוטה והקולחת, החרוזים המבריקים, ההומור השנון והאנין, המסרים החדים, הפרדוקסאליות וה"פאנצ'ליין" - השורה הרביעית המפתיעה.
הקונצרטים, וההופעות המוקלטים שלו שוב ושוב משודרים בעשרות ערוצי טלוויזיה ובמאות תחנות רדיו. פניו והקול המיוחד שלו, צעיר ובו בזמן גם צרוד,- מוּכרים למיליוני דוברי רוסית ברחבי הגלובוס - ברוסיה הגדולה, ברפובליקות הסובייטיות לשעבר, במדינות אירופה ובארה"ב, לשם בעשורים האחרונים היגרו אזרחי ברה"מ בהמוניהם, וגם בישראל כמובן.
לישראלים ותיקים בדרך כלל יש תירוץ מדוע הם לא נחשפים ליצירותיהם של סופרים גדולים מקרב העולים: 'אבל אנחנו לא מבינים רוסית, לא מסוגלים לקרוא כדי להעריך'. לגבי איגור גוברמן התירוץ הזה כבר לא תופס - לפני מספר שנים יצא לאור אוסף הקטרנות שלו בתרגום לעברית.
בין אנשי מדע מכובדים
אתמול שתיתי משהו זעָוּם...
לולא הייתי שם פוגש אותי -
הייתי מתפגר משעמום.
עוד דוגמאות מהאוסף:
אם בשגרת המשפחה יש שבר
לנזיפה - הבעל מיועד;
כי לא לראות ת'חסרונות בגבר
מסוגלות רק אלמנות בלבד.
הבה אֵלִי, אהיה מופת!
נגדיר תפקיד כדי לא לטעות:
אתה אוהב חוטאים? יפֶָה!
תרשה לי לאהוב חוטאות!
הֵטֵּרָה, פרוצה, יצאנית -
לי קרובות - גם נפשית, גם מנטאלית:
לאומנות הרי כה אופיינית
מלאכתן ההוריזונטאלית.
את נפשי כשהיא סולדת להבין -
זה די פשוט, כי התחושה בי דרה:
ואף כדי לירוק על אויביי
אני לא אמלא את פי בחרא.
חייו בברה"מ הקומוניסטית לא היו מקושטים בוורדים. השלטונות רדפו אחריו בשל העמדות שלו הנוגדות את חוסר אנושיותו ובריונותו של המשטר הסובייטי. גאריק שילם על תעוזתו ונכנס לכלא.
כי ככול שהפופולריות שלו הרקיעה, גברה גם דאגתם של השלטונות; מקבלי החלטות וגוזרי דינים הגיעו למסקנה שיש לרסנו ופעלו בדרך שלהם. על-מנת לא לערוך משפט פוליטי שנוי במחלוקת, בערמומיות מתוחכמת תפרו לגוברמן תיק פלילי: האשימו אותו בקניית פריטי אמנות מחוץ למסגרת המקובלת במדינה הסובייטית השוללת סחר חופשי ללא השגחת השלטונות, ובמשפט ראווה גזרו עליו שנים לא מעטות בכלא. אך לא הצליחו לשבור את רוחו - הוא השתחרר אחרי 5 שנים תוך שהוא חובק ספר חדש.
בהמשך נאלץ לפרסם את יצירותיו תחת שמות בדויים, מה גם הקטרנות אז לא זכו כלל לפרסום בכתבי עט או בתור ספר - הם עברו מפה לאוזן, או הודפסו במכונות כתיבה ביתיות במוסקבה של תחילת שנות השמונים, ועברו בחשאי מיד ליד. ולא היה בברה"מ איש משכיל אחד שלא הכיר אותם ולא אהבם. לאוהדיו התברר שהשהייה בכלא לא כיהתה עטו, דווקא חידדה אותו, הוסיפה פנים חדשות ליצירותיו,
וְכָל אֶחָד שֶׁחַי כְּדִין
הוּא אֶת עַצְמוֹ מַרְכִּיב נָכוֹן
מִתּוֹךְ תְּבוּנָה, הוּמוֹר וּמִין
.וְיַחָסוֹ כְּלַפֵּי שִׁלְטוֹן
זה - מדע? או, אם לאו - הסימנים ניכרים.
מנעוריי התצפית פעלה:
בשנים של תקווה מתרבים משוררים,
ובשנות ריקבון - ההנהלה.
ישנן שנים בהן הזמן מקצין
למרידות הלהט והתרעומת,
ורק החכמים חיים כמו ביצים:
הם נוכחים, אך בלי לחדור לעומק.
הייתי אז - כטמבל מיתמם,
והתעקשתי לא לשתוק ולא לידום;
כי כל חכם בשנות האימה ההן
תמיד לבש על לשונו קונדום.
בסוף שנות ה-1980 החל תהליך התפרקותה של האימפריה הסובייטית, ומיד עם פתיחת השערים בשנת 1988 איגור-גריק גוברמן עלה ארצה עם משפחתו והשתכן בירושלים.
העלייה, שינוי דרסטי של מקום וסביבה גרמו להעשרה נוספת ביצירתו, כפי שמצופה מאמן אמיתי. הוא הרחיב את תשומת ליבו לנושאים חדשים, למד לראות במבט רענן דברים מוכרים, פיתח גישה חדשה. הקטרנות קיבלו עומק מיוחד, גוונים נוספים. בין השאר בשירים שנכתבו בירושלים הוא מפגין יותר עניין ביהדותו ובישראל.
יהודי ליהודי תמיד ישֹמַח,
יקבל פניו ויתנשק!
יהודי ליהודי חָבֵר ואח,
ובוודאי - חובה, ריבית ושֵׁק!
כן, סכסוכנו די נקודתי,
אך כה היהודי אחראי לקטע,
כך שפורץ באופן צוֹאתי
נחשול של רְגָשׁוֹת על הפלנטה.
החידות את עולמנו הספיגו,
אך נִפְתַּח בסוף כל שַׁעַר סודי;
אם האדם אכול סָפֵק - מהו ומיהו -
אזי הוא בוודאי יהודי.
מקום קטן בתוך שממת מדבר
הפכו היהודים לנווה של נחת.
ופלא זה נתקע וכך נשאר
במוח ערבי - כמו קוץ בתחת .
מאלוהים קיבלנו זאת בירושה,
תמיד רוחנו - שַׂשׂנו לבדרה!
אנו אהבנו תרבותנו כאישה,
לכן כה מתוקה יותר - זרָה!
להק אויבינו ושונאינו,
)וחבל שצעירה הצוותא),
בתשוקה שורפים דגלי ארצנו,
כי לשרוף אותנו - אין מצב כבר.
היכן נופלים אל תוך השְׁאוֹל,
ושֵׂכֶל העמים נטרף -
היהודי עם פין נימול
יוצא אל מסעות הצלב.
חוקרי ה'גאריקים' מצביעים על תופעה מעניינת - למרות שגוברמן מעולם לא למד באופן מסודר את המקורות, מוצאים אצלו שירים שכביכול נכתבו בהשראת התנ"ך וחז"ל.
זקן, תשוש, חצי מנוח,
רועד, נוהם כמו גרוטאה,
"לְמָה חסכת כסף, נוח?"
"אה... סתם... קרשים עבור תיבה..."
מְגדל גם חכמים, גם תליינים,
מפוזר, ובתוך עצמו אינו אחיד,
עַם של בנקאים וכַנרים:
כמו סיגר שאלוהים הצית...
בתוכי מעוז אחרון אני כרסמתי
מפני נפשי איפור אחרון נושר
את יהירותי, אלי, אני בלמתי
תבלום כעת - שלך, ונדבר?
ביתֶר שְׂאֵת יקום משיח,
יבוא הרגע הנשגב,
שלל צדיקים אליו יגיח
וידרסני ברגליו.
גדולים עליי שעשועי שׁוֹבָב,
הַטֶּבַע בדרכו כיבה בי אש;
חיי צדיק אֶשָּׂא אני עכשיו,
וזה מביך, משפיל ומבייש.
יש לו משנה משלו לבריאת האדם:
בַּשנים חַסְרוֹת הבעיות,
כשהזמן רק הֵחֵל מרתון,
מלאכים הזדווגו עִם חיות,
ויצא האדם הקדמון.
איגור גוברמן, מושך בעט כבר יותר מיובל שנים; המשורר בא בימים (בימים אלה ממש הוא חוגג יום ההולדת 82), אך לא חולף קסמו, להפך, הגאריקים שלו נעשו יותר ויותר מרתקים ושנונים ועוקצניים. ובמקביל הוא גילה את סוד ההומור המוצלח ביותר – זה מוכרח להיות הומור המושתת על אירוניה עצמית. והקורא מגיב בהתאם: בהופעותיו דווקא הקטרנות מתקבלות בתשואות סוערות.
מרום רוחי נותר בלי פגע,
להשתנות כלל לא אטרח;
הייתי כְּסִיל, לא זזתי רגע,
ולכולם ממליץ על כך.
כבתה האש ופָגוּ הבְּדָיוֹת,
יומם וליל עוד מכאובים נחשפים.
אהבתי פעם לבקר אחיות,
אבל כיום הולך אני לרופאים.
מבטה עָצֵל, אך קצת מודאג,
הוא קורן חכמה שנעלמת,
וגילה צעיר, אם כי מופלג,
גִּזרתָהּ רזה ומגושמת.
כיום אני בליגת הקשישים,
ואף עַבְדְּקָניִם כל חבריי,
אך בְּקִרְבֵּנוּ לא פחות טיפשים
משהיה פעם בנעוריי.
גברות רבות ביתר שאת
לחשו מילות פתיחה:
"כן, יקירי, אך לא כעת,
לא כאן ולא איתך!"
הולכות ונחלשות ידיי,
סובלות מראומטיזם;
הן כבר פותחות את מכנסיי
בלי שמץ רומנטיזם!
הוא גילה שנושא הזדקנות מאוד מעסיק את קוראיו, והקדיש לזה אינספור שירים; אני מנחש שהן עוזרות לו להתגבר על בוגדנות הגוף בשלב הבלתי נמנע הזה של החיים.
גופי חלש, בעל אופי סטטי,
רוחי בעוז לא תְּגֻבֶּה,
לאנושות מעט נתתי,
אך גם לקחתי לא הרבה.
את מה שעתידנו מְבַשֵּׂר
אשיג לי בקלות, ממש היום:
בבוקר, על-מנת להתפגר,
מספיק לי רק לקפוץ על המקום.
סנילי – אינו אידיוט,
השכחה לפעמים נהדרת:
כל ערב בדיחות חדשות,
כל לילה זקנה לא מוכרת.
הזמן אינו מַרְבֶּה בהנחות,
על שביל חיים קצרצר הוא זאת מַדְגִּים;
על זיונים כותב כעת פחות,
וכבר תָּכוּף יותר חושב על אלוהים.
האלוהים נתן לי דרך פלא
לחיות את זקנתי לכפרות;
ההגונים בגילאים האלה
שוכבים מזמן כבר בבתי קברות.
בעבור מיליונים של דוברי רוסית בכול העולם גוברמן הצנוע והמצטנע הפך אל מעין סמכות רוחנית. ספריו נמכרים במאות אלפי עותקים, ה'גאריקים' תורגמו לאנגלית, ליוונית ולשפות נוספות.
יש לי שם, משקל, מוניטין,
מבטיי רצינות מַעֲלִים,
ופניי חשובות כעָטִין
של פרה מרובת עגלים.
אנשים מצטטים אותו, נתלים בו כבאילן גבוה בוויכוחים על משמעות החיים, מתגאים בכך שנכחו בהופעתו. מעריכים ומעריצים אותו עד כדי כך שמתייחסים בסלחנות גדולה אף למילות ה'טאבו' בשיריו אשר אצל משוררים אחרים היו בוודאי זוכים לגינוי מיידי בתור ניבולי פה.
סולחות לי כל מיני קשישות
על גסויות ולשון הרע,
כי הזקנות בי מרגישות
את עֲבָרָן שלא קרה.
אינני חלוץ, מתנחל בי גם אַיןִ!
המבוי הסתום – בו דממה,
שלטו בחיים בי רק שכל וזין,
וגם חֲבֵרְתָּם – הנשמה.
באושיות חייו – אין מלבדו אח"מים!
בית, משפחה – בראש המעיין!
הגבר הוא אומנם די מונו-גאמי,
אך גם ללא ספק – מולטי-זַייַן.
באי הופעותיו מציפים אותו בפתקים עם הבעות אהדה ושאלות מגוונות. כפי שמספר גוברמן בעצמו, הפתקים לא אחת משמשים לו חומר השראה לקטרנות חדשות. יש תוהים: כ"כ הרבה שורות מקדיש גוברמן לשתיית יין ולסקס – האמנם המשורר הנשוי כבר 50 שנה לאותה האישה באמת שרוע בבגידות ומכור לטיפה מרה? באחד מהופעותיו גוברמן הסביר כתשובה לפתק עם שאלה כזאת שיש להפריד בינו לבין הגיבור הלירי שלו – שהרי הם בכלל לא אותו האיש. ובהמשך הקדיש לנושא קטרנה מיוחדת:
אם באקסטאזה הן גונחות,
חבל, ואף סטירי:
שאנוכי – זיין פחות
מגיבורי הלירי.
בימים אלה יצאה לאור בישראל מהדורה נוספת של אוסף תרגומי ה'איגרות' עם תוספת של תרגומים חדשים. הספר כולל כבר 500 קטרנות. את הגאריקים בחר (מתוך אלפים רבים!) ותרגם ד"ר מיכאל ריסקין – איש מיוחד בפני עצמו. מדען (דוקטור לכימיה) וזמר אופרה מקצועי, בוגר טכניון, האקדמיה למוזיקה בירושלים, האופרה סטודיו של האופרה הישראלית והאוניברסיטה העברית בירושלים. מיכאל הוא זמר בחסד אלוהים שטס עם הופעותיו בכל העולם וגם עוסק בתרגום שירה. לתרגם קטרנות של גוברמן משימה כמעט בלתי אפשרית. תאמינו לי, איזה פואמה בעלת אלף-אלפיים שורות לתרגם קל בהרבה מאשר יצירה שגולה ארבע שורות קצרות – ולא לאבד בדרך גם את המשמעות, אותה המשורר מסתיר אחרי המטפורות ומליצות, וגם לשמר את ההומור, וגם לכבוש את ליבו של הקורא בעברית היפה. אך מיכאל ריסקין לא נרתע מן האתגר ורואה בזה שליחות. לדעתי, הוא הצליח ליצור בעברית הקבלה ראויה למקור.
בתור גלוי נאות – מיכאל ריסקין הוא החבר הקרוב שלי, על כן יש לקחת את כל השבחים שאני מפזר לו כאן בערבון מוגבל, ומומלץ למצוא את הספר ולהתרשם באופן עצמאי.
הוצאה לאור: "בית נלי מדיה", שם הספר: "גאריקים מירושלים ולא רק..."
איורים (מרהיבים יש לציין): וולף בולבה.
בתמונות:
איגור גוברמן והמתורגמן מיכאל ריסקין עם הספר החדש.
איגור גוברמן
העמוד הראשון של הספר המדובר
צילום: טטינה גוברמן
יורי מור
054-7923229
