לישראל נחוץ ממשל פרלמנטי

חלומו הרטוב של ראש הממשלה לשנות את שיטת הממשל אינו אלא פגיעה חמורה באושיותיה של הדמוקרטיה הישראלית. אם הוא אכן יקרום עור וגידים - הוא יהיה בכייה לדורות. יהיה בו כדי להשליט באורח מלאכותי מפלגות גדולות וכוחניות בלבד, ובה בעת לדכא את המפלגות הקטנות, תוך מניעת זכות הביטוי ששלהן.

למען הגילוי הנאת עלי להודות שמעולם לא נמניתי עם מישהי מחסידיה של מישהי מהמפלגות הקטנות בארץ. בכל זאת, כתלמידו הנאמן של החוג למדע המדינה, אני רואה חובה לעצמי להילחם עד כלות על זכותה של כל מפלגה קטנה להשמיע את קולה, גם אם זו אינה לרוחי, במיוחד כאן בישראל, שבה על כל יהודי יש שתי מפלגות. הצרה היא שבכל מערכת בחירות בישראל חוזרת ומושמעת הקריאה לשנות את שיטת הבחירות, על אחת כמה וכמה במערכת הבחירות הנוכחית, כשנושא הדגל לשינוי, הפעם, הוא לא אחר מראש הממשלה ומנהיג הליכוד, בנימין נתניהו.

אינפלציה מפלגתית

אלא שתביעתו של נתניהו לשינוי השיטה הפרלמנטרית לא באה דווקא להגן על אופיו של המשטר הדמוקרטי בארץ. היא נועדה רק להגביר, ביתר שאת, את כוחה של מפלגתו כבר בבחירות הבאות. מה שברור הוא, ששינוי השיטה הפרלמנטרית אכן יאפשר לו לממש את חלומו.

בלהט התביעה הזו, אם אכן תתקבל, תירה לעצמה הדמוקרטיה הישראלית ברגל. אך טבעי יהיה הדבר שתיאחז בתביעה זו כל מפלגה אחרת שתזכה בבחירות בכוח גדול. מפלגות שכאלה רק שוכחות שמאז קיומה של המדינה איפיינה אותה תמיד אינפלציה של מפלגות, חסרת תקדים בהיקפה בעולם כולו. למרבה הצער אופיינית האינפלציה הזו למדינה כמו ישראל, שהמנטליות הטבעית בה היא שתי מפלגות על כל יהודי.

מי שמנסה להחניק את המנטליות הזו באורח מלאכותי, באמצעות חקיקה פרלמנטרית, של העלאת אחוז החסימה, רק יצא בסופו של דבר מופסד. היא תפעל-כנגדו כבומרנג, כשזמן קצר לאחר סיומה של מערכת הבחירות כבר יתחולל במפלגה הגדולה פילוג, שיצור עימו מפלגה חדשה. ניסיון העבר הוכיח זאת על כל צעד ושעל. עדיין זכורים לרע הפילוגים של מפא"י ורפ"י, של מפ"ם ואחדות העבודה, של מק"י ו"חדש", של "העבודה" ו"ישראל אחת". אז מה יועילו חכמים בתקנתם?

מנטליות שונה

אחד מסממניה המובהקים של הדמוקרטיה הוא מתן ביטוי לדיעותיו של כל מיעוט קטן, גם אם הוא יריב. הרצון להחניק את המיעוט הזה ולהפחית את מספר המפלגות, כפי שהוא נהוג בארה"ב, בריטניה וגרמניה, אינו מתאים לישראל. בשלוש הדמוקרטיות האלה, ובמיוחד בבריטניה, שהיא מאז ומתמיד סמל המשטר הדמוקרטי, שוררת מנטליות שונה בתכלית מזו שלנו. ומאחר שמנטליות, הטבועה באופיו של עם, אינה ניתנת לשינוי מלאכותי, יש להשלים עם רוע הגזירה, הגם שאינה נוחה כלל ועיקר במערכת השלטונית. אפילו ניסיון לצמצם את מספר המפלגות, באמצעות איחוד סיעות, לא יעלה יפה. הוא לא יהיה יותר מניסיון עקר ורק יוליד בעקבותיו אנדרוגינוס.

אחרי ככלות הכל אסור לשכוח שישראל היא באופיה דמוקרטיה פרלמנטרית. כל הנהגה של שיטת-ממשל אחרת בה רק תפגע ברקמות הכי רגישות של החברה שלה.