רצח העיתונאי ג'מאל חאשקוג'י מלמד על הסמכותנות הגוברת של המשטר הסעודי. בעבר היו שליטי הממלכה מוגבלים חלקית בידי מערכת של חלוקת כוחות, בה נסיכים שונים החזיקו בחלקים שונים מהסמכות. אבל המלך סלמאן ביטל מודל זה כאשר מינה ב-2015 את בנו, הנסיך מוחמד, ליורש העצר והעניק לו סמכויות כמעט בלתי מוגבלות. הרצח חאשוקג'י הוא הביטוי הבוטה ביותר לתוצאות של ריכוז סמכויות זה – כותב פרופ' מדאווי אל-רשיד מבית הספר לכלכלה בלונדון ב-Foreign Affairs. למעשה, ארה"ב היא הכוח היחיד היכול כיום לרסן את מוחמד, המוכר בכינוי MBS, אך ספק רב אם ממשל טראמפ יעשה זאת.
בלב המשבר הנוכחי בסעודיה ניצבת שאלת הירושה. בעבר, כאמור, חולק הכוח בין נסיכים רבים והמלך עמד בראש הפירמידה – מבנה שגם הגביל את כוחו שלו, והפך אותו לראשון בין שווים. המלך עבדאללה, שמת לפני שלוש שנים, היה האחרון שפעל במודל הזה. אחיו, המלך סלמאן, הצליח לשנות את מודל חלוקת הכוח בשל המבנה הדמוגרפי של משפחת סעוד. רוב אחיו מתו לפני שעלה לשלטון, מה שאפשר לו לדחוק הצידה את הנותרים ואת אחייניו. רק אחיו אחמד בא בחשבון כיורש העצר, אבל משום שמעולם לא מילא תפקיד ממלכתי בכיר כלשהו, החליט סלמאן להתעלם ממנו ושנתיים אחרי עלייתו לכס המלוכה מינה את בנו מוחמד ליורש העצר.
מעולם לא היה נסיך שהחזיק בשורה כה ארוכה של משרות כה בכירות בגיל כה צעיר כמו MBS. הוא גם סגן ראש הממשלה, שר ההגנה, יו"ר מועצת הכלכלה והפיתוח ויו"ר המועצה לענייני מדיניות וביטחון. הוא גם עומד בראש חברת הנפט ארמקו, בראש ועדת ענף הבידור ועוד. סעודיה הפכה למעשה למשטר רודני, קובע אל-רשיד. MBS חסם מספר ערוצים יכלו בעבר הציבור ומשפחת המלוכה להשפיע: הוא פיזר את המועצה המלכותית, גימד את המוסדות הדתיים ודיכא את מתנגדיו ואת האליטה הפיננסית. הוא הנחית החלטות, בלא לאפשר דיון עליהן – בעיקר רפורמות קוסמטיות, כמו ביטול האיסור על נהיגת נשים. הרודנות הסעודית, כאשר איש אינו יכול להגביל את MBS, היא שהובילה לשערוריית חאשוקג'י.
לדעת אל-רשיד, במצב הזה – מישהו מבחוץ חייב לרסן את יורש העצר. ארה"ב היא היחידה המסוגלת להפעיל את הלחץ הדרוש, כמי שמבטיחה את קיומו של המשטר באמצעות מכירות נשק רחבות היקף. וושינגטון רואה את ריאד כשחקנית חשובה במלחמה בטרור, בסכסוך הישראלי-פלשתיני ומול אירן. אולם היחסים בין המדינות מבוססים מזה עשרות שנים על יחסים אישיים בין מנהיגיהן ולא על נורמות דיפלומטיות – מצב המפריע לגיבוש מדיניות מועילה מול יורש העצר.
כאשר עלה MBS על הבמה, הוא שיגר לוושינגטון את אחיו חאלד כשגריר סעודיה. בעוד אח אחד מושל בריאד, השני זכה לאוזנם הקשובה של
דונלד טראמפ ו
ג'ארד קושניר, ביחסים הנראים יותר כמתאימים למשפחה מאשר לדיפלומטיה. הבעיה היא, שהמתכונת הזאת מותירה מחוץ לתמונה את הדיפלומטים המקצועיים ואת המומחים ליחסי חוץ.
המצב מסתבך עוד יותר משום שלסעודיה אין מוסדות ממשל בריאים – לא ממשלה נבחרת, לא פרלמנט מתפקד ולא בתי משפט עצמאיים – שיהיו מסוגלים לאזן את כוחה של המונרכיה. ארה"ב גם מעולם לא השתמשה בהשפעתה כדי ללחוץ על סעודיה ליצור מוסדות כאלה. היא יודעת להידבר רק עם נסיכי הממלכה, ואין שום אמצעים דיפלומטיים מקובלים באמצעותם ניתן לדרוש דין וחשבון מנסיך פרוע. ארה"ב עלולה להתייחס לפרשת חאשוקג'י כאל לא יותר מאשר אירוע מביך במכלול היחסים עם סעודיה.
כאשר נרצח חאשוקג'י, טראמפ זיגזג בין גינוי הפשע לבין ניסיון לקבל את גרסתו של MBS ולפיה מדובר בפעולה עצמאית של "גורמים פרועים" בממלכה. אבל – מדגיש אל-רשיד – במשטר רודני בו כל הסמכויות נתונות בידי אדם אחד, האפשרות הזאת פשוט אינה קיימת. דבריו של טראמפ מלמדים על חוסר הבנה מוחלט בנוגע למבנה המשטר בסעודיה.
במבט קדימה, סבור אל-רשיד, הסעודים יצטרכו למצוא דרך לשוב ולהשתלב בפוליטיקה של ארצם. האליטות הדתיות, הפיננסיות והמלכותיות הושתקו והסעודים נשלטים בעיקר על-ידי הפחד. רצח חאשוקג'י מלמד אותם כמה רחוק מוכן המשטר ללכת כדי להבטיח את כוחו המוחלט. מי שאינם מוכנים להשלים עם כך, מצפים שהעולם יפעל.
ארה"ב יכולה להתחיל בכך שתתנה את תמיכתה ב-MBS בכך שיכיר בחירויות היסוד ובשלטון החוק. הדבר יעזור לרסן נסיך צעיר ותאב שלטון, שעד כה הפגין אפס כבוד לקהילה הבינלאומית ואשר הפר בצורה גסה את הכללים הדיפלומטיים, במיוחד עם טורקיה. אם ארה"ב תעבור לסדר היום על הרצח, זה לא יהיה המעשה הנורא האחרון מתוצרת סעודיה לו נהיה עדים.
גם כיום מדיניותו של בנימין נתניהו לא מעוניינת באמת בהסדרי ביניים בני קיימא בעזה מול ממשל חמאס בתיווך הנשיא המצרי סיסי, זאת למרות שבניהול מו"מ אמיתי קיימות כיום הזדמנויות לוויתורים משמעותיים של חמאס עקב חולשתו
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
