ראיתי אתמול את הראיון של ברק אצל אמיר בר שלום. דוגמה לראיון מניפולטיבי הרצוף בשקרים ותעמולה והעשוי בטקטיקה העובדת על כך שהצופה אינו מסוגל לעקוב אחרי כל הפרטים, אינו מכיר את החוק, ואין לו זמן להשחיל מחשבה בתוך שטף הדיבור הנסער למראית עין של ברק. למראיין הוא לא נותן סיכוי להשחיל שאלה ואפילו לא לעבד את הנאמר כדי לייצר שאלה.
אני יצאתי מהראיון הזה במצח מקומט. לא הצלחתי לעקוב אחרי ההגיון של הטענות. אבל מאחר שברק השחיל שם הכפשה של היועמ"ש כמגמה רווחת בתקופה האחרונה להלך אימים על אנשי המשפט והחוק, שאם לא יאשימו את ראש הממשלה הם יוקעו כמשתפ"ים, חדלי אישים, ובוגדים במקצועם, הוא היה רחוק מלשכנע אותי.
אבל הוא מסוכן!! הוא שיכנע המון אנשים. אחד מחברי לפייסבוק הגיב לפוסט שלי בהפנייה לראיון. כאשר הוא כותב: בלי דעות קדומות, ראה את העובדות!! ומצרף קישור לראיון. הרמתי את הכפפה. והקשבתי שוב לראיון בסבלנות, קטע, קטע. וכמו שהבטחתי לחברי "בלי דעות קדומות".
כבר בהתחלה הוא אומר: "דבר כזה אצלי לא יכול היה לקרות, הקהל שלי היה מקיא אותי". האמנם? להלן דוגמה זהה בדיוק למה שהתרחש בחצרו כאשר הוא היה בתפקיד שר הביטחון. וכניסתו נוצלה על-ידי גיסו ועו"ד לקידום עסקה ביטחונית. אז "אצלי זה לא היה קורה"? קרה גם קרה, "הקהל שלי היה מקיא אותי"? ניחא. לא רק שלא הקיא, אני מוכן להתערב שאף אחד מהקהל שלו לא יודע ולאף אחד מהקהל שלו לא אכפת. איך אני יודע? כי אף אחד מהקהל שלו לא פירסם! הפרסום הזה היה אצל
יואב יצחק. באתר ניוז 1. האם מישהו מ"הקהל שלו" טרח לפרסם? ממש לא. לא
רביב דרוקר ולא
אילנה דיין, לא
שלום קיטל ולא
יונית לוי, לא
קרן נויבך ולא
אסתי פרז, וכן הלאה וכן הלאה. השמות שבחרתי סתם עלו לי בצורה אקראית, האחרים לא טובים יותר.
אני מביא כאן
קישור לדוגמה שוב כאן, שפורסמה ב-News1.CO.IL - [כניסת
אהוד ברק לתפקיד שר הביטחון נוצלה על-ידי גיסו לקידום עסקה ביטחונית]. אז איך אפשר להתייחס ברצינות למה שהוא אומר?
אין טענות רציניות
זו רק הערה לפתיחה. נעבור להמשך הראיון. ברק ממשיך בלהט: "אני סמוך ובטוח שאמרו ליועמ"ש ולכמה מהפרשנים שיש סכנה לביטחון המדינה אם נתניהו יופלל כי יש סעיף בעסקה המאפשר לבטל אותה אם יש שחיתות, ואני אומר את זה בביטחון כמי "שעוסק בצוללות, עוד מזמן שהלמוט קוהל שהבטיח לנו צוללת כשנשלחתי כסגן הרמטכ"ל על-ידי
יצחק רבין לבון בקשר לזה וליויתי את צוללות 3,4,5 כרמטכ"ל ואת הצוללת ה-6 כשר ביטחון..."
"...העובדה שאושר לגרמניה לספק צוללות לראש הממשלה לא נחקרה והיא עבירה פלילית. "העובדה שנשיא המדינה לא נחקר" ושהיועמ"ש לא נתן הוראה לחקור, יש פה עבירה שמחייבת חקירה באזהרה של ראש הממשלה".
בינתיים אין כאן שום טענות רציניות. על פניו, האישור (כאילו שגרמניה צריכה אישור מישראל) או ההסכמה שגרמניה תספק צוללות למצרים הוא שיקול מדיני ביטחוני בסמכותו של ראש הממשלה ולא קשור לשום עבירה. זה קישקוש מניפולטיבי ותחמני של ברק שגם בונה תיאוריה שלימה סביב זה.
א. "הוא סמוך ובטוח" שכך היה מבלי שיש לו הוכחות לכך על משהו שמלכתחילה נקבע שאינו בשדה המשפטי.
ב. זו שיטה מתוחכמת ליצור מצג של עבירה נוראית על משהו שאינו עבירה כלל.
ג. ברק בעצמו מתאר את מעורבותו שלו כסגן רמטכ"ל, כרמטכ"ל וכשר ביטחון; ואת מעורבותו של רבין, ואחרים ברכישות. איש לא נכנס אז לפרטים ודרש לדעת עם הכל היה "לפי הספר".
ד. נניח שלא פעלו לפי הספר. האם יש פה עבירה שמחייבת חקירה באזהרה? נפלנו על הראש?! אתם רוצים שכל פעולה של ראש הממשלה תימדד על-ידי משפטנים?! ברצינות?!
אני חוזר להמשך הראיון עם ברק. עכשיו הוא מטיל רפש ישיר ביועמ"ש: "כל זה מטיל ספק על צורת עבודתו", וממשיך ומאשים אותו בקירבה לראש הממשלה המונעת ממנו לקבל החלטה עניינית.
השחיתות העיקרית
פשוט הוצאת דיבה על היועמ"ש. ההתנהלות הזו היא פשוט סחיטה ואיום על שילטון החוק. ברק מצטרף לאחרים שבשנים האחרונות מאיימים על היועמ"ש, הפרקליטות והמשטרה בכך שנותנים להם להבין שעד שלא יביאו את ראשו של נתניהו הם יוכפשו מבוקר עד ערב. זו השחיתות העיקרית!!
אני עובר לקטע בראיון שבו ברק מצטט את תשובת היועמ"ש לטענה שיש לחקור את נתניהו באזהרה. תשובת היועמ"ש (לפי ברק) היתה: "נניח שהוא עשה את זה, איזה עבירה זו? זה בסמכותו". ואז ברק תוקף את התשובה הזו של היועמ"ש: "ולא היא, הוא לא מלך, הוא לא נשיא, הוא ראשון בין שווים, מי שמחליט זה הקבינט", וכיו"ב.
וברק מקשקש. הוא מפנה לחוק יסוד הממשלה כאילו שם זה כתוב. כאילו נתניהו עבר על החוק. אבל הוא מטעה ועושה זאת באופן מניפולטיבי בהתלהמות מבלי לתת למראיין רגע לחשוב על הדברים. זה פשוט קישקוש. הלכתי לחוק יסוד הממשלה. אין שם שום דבר על "ראשון בין שווים". הדבר הרלוונטי הקרוב לזה הוא:
סעיף 4. אחריות.
הממשלה אחראית בפני הכנסת אחריות משותפת; שר אחראי בפני ראש הממשלה לתפקידים שעליהם ממונה השר.
וסעיף 5. הרכב הממשלה
(א) הממשלה מורכבת מראש הממשלה ומשרים אחרים.
(ב) ראש הממשלה יהיה מבין חברי הכנסת; שר אחר יכול שיהיה שלא מבין חברי הכנסת.
(ג) שר יהיה ממונה על משרד, ואולם יכול שיהיה שר בלי תיק.
(ד) אחד השרים שהוא חבר הכנסת יכול שיהיה ממלא-מקום ראש הממשלה.
(ה) שר יכול שיהיה סגן ראש הממשלה.
מפה ברור שהכל באחריותו וסמכותו של ראש הממשלה.
הכפשות
הגופים הללו שאותם מזכיר ברק, כמו המל"ל והקבינט, נוצרו כדי להקל על ראש הממשלה לקבל את ההחלטות הנכונות. זה טוב וזה רצוי, זה עוזר, אבל למעט פתיחת מלחמה, זו לא חובתו. בוודאי לא בהחלטות כאלו. ראש הממשלה הוא האחראי. בעל הסמכות ובעל האחריות. ואנחנו לא יודעים באמת אם האשמה הזו של ברק כאילו לא התייעץ היא בכלל מבוססת. ולכן היועמ"ש דוחה בצדק את הטענות המטופשות הללו על הסף
אני מתחיל להיות משועשע לשמוע את הדרך שבה ברק מסובב את היוצרות ולא מאפשר אפילו להבין את טענותיו. כששמעתי אמש את הראיון, אני חייב להודות שלא הצלחתי להבין מה הם טענותיו מלבד ההכפשה של היועמ"ש "החלש", "המקושר לנתניהו", "חסר עמוד שידרה" ו"חסר רצון לחקור" יחד עם ההכפשה של נתניהו.
בהמשך הראיון מגיע לדעתי מגיע השיא: ברק בונה מגדל של תיאוריית קוספירציה רק שהמגדל הפוך. עומד על קודקודו.
ברק "מוכיח" שבניגוד לטענתו, נתניהו כן ידע על מעורבותם של מקורביו. איך ידע? כי "איזה סיבה יש לנתניהו להסתיר משר הביטחון את שליחות מולכו לקנצלר"? כמובן. לפי ברק: "רק כי הוא ידע! כלומר זה, לפי פרשנותו של אהוד ברק, מוכיח שנתניהו ידע שמקורביו גוזרים קופון וזו הסיבה שנתניהו הפקיר את ביטחון ישראל. הוא בעצם מאשים את נתניהו בבגידה תמורת בצע כסף.
שימו לב. ברק מאשים את ראש הממשלה בבגידה תמורת בצע כסף על סמך פרשנות מקושקשת כאילו "נתניהו הסתיר משר הביטחון", כשאנחנו כלל לא יודעים אם באמת הסתיר. אנחנו לא יודעים אם שר הביטחון ידע או לא; ואם הוא לא ידע האם זה "כי נתניהו הסתיר"!, ואם אפילו נתניהו לא יידע ("הסתיר"! לפי ברק) את נסיעתו של מולכו האם הייתה לו סיבה עניינית לכך? אולי היתה, אולי אחרים במערכת הביטחון כן יידעו. כל זה קופסה סגורה לצופי הראיון אבל ברק מתייחס אליה כעובדה.
מטילים רפש
אין לברק שום הוכחה. הוא זורק מניפולציה מתוחכמת ועכשיו רוצה להסית גורמי חקירה לחקור. זו שיטה ידועה מקובלת אצל ברק ואצל אחרים בסביבתו הפוליטית. הם עושים אותה כי זה הצליח להם עשרות פעמים בעבר. העלילו והטילו רפש שנדבק. שנים אחר כך התגלתה האמת, ולא תמיד התגלתה. בינתיים קורבנות העלילות הללו הוקעו בציבור.
והעובדה היא שחברי בפייסבוק הפנה אותי לראיון הזה כמקור ל"עובדות"; העובדה היא שעשרות מגיבים לראיון של אמיר בר שלום משוכנעים בטענות ברק. משוכנעים שלפי חוק יסוד הממשלה נתניהו עבר עבירה, משוכנעים שראש הממשלה הוא "רק ראשון בין שווים" וכו'. לכן הוא מסוכן. ממש "הפרוטוקולים של זקני ציון" בגרסתם החדשה.
ואם אתם חושבים שאני מגזים הרי שממש לא. אני זוכר את ברק מכפיש את נתניהו כחדל אישים ומושחת (בעודו נעזר בכספי עמותות בלתי חוקיות מתורמים בחו"ל) מצליח לסחוף אחריו את ההמון להדיח את נתניהו "הכשלון" ולהיבחר לראש הממשלה. שנה אחר כך מאות ישראלים שילמו על כך בחייהם, התרסק המו"מ עם ערפאת, פרצה האיניתאדה השנייה ואיתה התרסקה גם הכלכלה. עשרות אלפי מובטלים ופחד לצאת לרחובות.
אני אומר לכם, האיש מסוכן.
