|
|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
המלצות ב' של בגין לפתרון בעיית הבדואים בנגב <br>
|
התוכנית התבססה על קודמיו - השופט גולדברג וא' ברוור ● ההמלצות נטו לקבלת תביעת הבדואים לבעלות בקרקע הסעירה את המערכת הפוליטית והביאה "לקבורת" תוכנית ב' בגין
|
|
בני בגין [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90]
|
|
|
|
|
פתיח
בעקבות ספרו החדש של אליעד וינשל "והנגב לא ישקוט" סוגיית הבדואים בנגב - בין פתרון אזרחי לסכסוך לאומי" (תל אביב 2018). הכבישים המהירים שנסללו בשנים האחרונות בנגב מאפשרים לציבור הישראלי לעקוף את "הסוגיה הבדואית" במהירות גבוהה וכמעט בעצימת עיניים. אם לא נחשפים לתצלומי האוויר המראים את התפשטות שטחי התיישבות הבדואים, אפשר להמשיך להתעלם מהנושא באדישות האופיינית. אלא שסטייה קלה מן הדרכים הראשיות תחשוף סבל קיומי יומיומי של הבדואים ואת היקף הבעיה המסכנת את עתיד הנגב ואת עתידה של מדינת ישראל. סכסוך קרקעות בין השבטים הבדואים לבין מדינת ישראל, שלא בא על פתרונו גם 70 שנים לאחר הקמת המדינה, הביא את הנגב למבוי סתום. מבחינת הבדואים מדובר בקרקעות השייכות להם ולכן יש להכיר בכל הכפרים שלהם. המדינה לעומת זאת רואה בקרקעות אלה אדמות מדינה, אך מכירה בפועל בחזקה הבדואית על הקרקע. וכך, למרות הניסיונות הרבים שנעשו במהלך השנים להסדיר את הסוגיה הבדואית ואת התיישבותם ביישובי קבע, הדבר לא צלח. הספר "והנגב לא ישקוט", המבקש להנגיש סוגיה חשובה זו לציבור הרחב, סוקר בכתיבה תמציתית את הרקע ההיסטורי, החברתי והמשפטי של ניסיונות הסדרת ההתיישבות הבדואית ומתמקד בכישלון הניסיונות הללו. בחלקו המרכזי עוסק הספר בתהליך הפוליטי והמקצועי אשר בסופו גובש המתווה המכונה "מתווה בגין", בקמפיין הציבורי מימין ומשמאל ובניתוח הסיבות שהובילו לביטולו. עו"ד אליעד וינשל הוא בוגר הפקולטות למשפטים באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטה העברית ובית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטת הרווארד. בשנת 2011, לאחר שורה של תפקידים במשרד המשפטים, בהם תפקיד העוזר הראשי ליועץ המשפטי לממשלה, ולאחר שנת השתלמות באוניברסיטת הרווארד, גויס למשימת הייעוץ המשפטי לפרויקט להסדרת התיישבות הבדואים בנגב. ביקשנו להתרכז הפעם בפרק אחד המנתח את תוכניתו של ח"כ בני בגין ואת שאירע עד "לקבורתה" הפרלמנטרית. הצבנו לעצמנו שאלה אחת - האם המלצות בגין אכן היה ביכולתן לפתור את בעיית הבדואים בנגב והאם העובדה שהן בוטלו, גרמה לעימות (סכסוך) בהקשר לתביעות הבעלות בקרקע להמשך ואף להתעצם? בספטמבר 2011 אישרה הממשלה את "דוח אהוד פראוור" שקבע מתווה להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב (יישום המלצות דוח השופט גולדברג). בינואר 2013 אישרה הממשלה את המלצות בני בגין לשינויים בתוכנית להסדרת ההתיישבות. בפני הוועדה עמדו 2900 תביעות בעלות על קרקע מצד 12 אלף תובעים על שטח כולל של 590 אלף דונם. הפעם, הופעל בוועדת בגין "מנגנון שמיעת הערות המגזר הבדואי" כתשובה לטענות השבטים שלא נועצו עם הבדואים במהלכים שקדמו לדוח גולדברג. בנוסף, הח"כ בגין צריך היה להתמודד עם יישומם של "תיקוני דוד רותם" שהיו בעיקרן תוצר של הסכמות פוליטיות והעמידו סימן שאלה גדול לגבי יכולת יישום ההמלצות. מכאן שמנגנון ההקשבה (צעד שהוכיח רצינות הממשלה הפעם) הפך בדיעבד את דוח בגין לא לבחינה מחודשת של ההמלצות הקודמות אלא היווה את תחילתו של סיבוב שינויים נוסף.
|
|
|
בגין. ביקר [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90]
|
|
|
|
שר בממשלת ישראל מבקר במשך כמה חודשים באזור כשהוא נוהג לומר: "אין לי בוחרים כאן. אני נמצא כאן מתוך דאגה לעתיד של כולנו".
|
| ▪ ▪ ▪ |
במהלך כמה חודשים ביקר בגין במרבית מאהלי וריכוזי הבדואים בנגב ודיבר עם המנהיגים והמכובדים. כמו גם את הנשים, הפלחים, המתונים והקיצוניים. ככל שרבו המפגשים רבו ההפגנות הלוחמניות מצד שני הצדדים. מהלך מעין זה עדיין לא קרה בנגב - שר (היה עדיין שר) בממשלת ישראל מבקר במשך כמה חודשים באזור כשהוא נוהג לומר: "אין לי בוחרים כאן. אני נמצא כאן מתוך דאגה לעתיד של כולנו".
פורמלית החל תהליך ההקשבה בנובמבר 2011. בהמשך פורסם תזכיר החוק ובגין ציין שהשתתף ב-40 פגישות בהן השתתפו 600 בדואים. במקביל, קיימו תריסר צוותים מטעם "הרשות להסדרת ההתיישבות הבדואים בנגב" כ-170 פגישות אישיות וקבוצתיות. ניתן לומר שהאמון בין הבדואים לממשלה באותו "חלון הזדמנויות" הלך ונבנה.
|
|
|
ריכוז [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
| על אף שהממשלה לא היטלה עליו לבדוק נושא ההתיישבות התעקש בגין לרדת לעומק הסוגיה. | |
|
|
|
|
הפזורה תהפוך ליישוב קבע אך אין בכך הבטחה מראש לכל בית או אוהל שיישארו במקום משום שהמגמה היא ריכוז כדי להקל על מתן השירותים המודרניים
|
| ▪ ▪ ▪ |
במפגשים עלו שני נושאים כואבים לשבטים: האחד, הרצון להיצמד לקרקע על המשמעות המסורתית-דתית-שבטית שלהם ובדרך זו - שמירה על כבוד המגזר. השני, הממשלה היא שהזיזה אותם "לפזורה" בתוקף צווים ביטחוניים משנות החמישים והם אינם רוצים בגל נוסף של נדודים. בגין, כקודמו השופט גולדברג הבין שאין אפשרות להזזת אלפי משפחות ונוסחת ההתיישבות צריכה להיות: "התיישבות במקום, ככל הניתן".
מכאן שאכן הפזורה תהפוך ליישוב קבע אך אין בכך הבטחה מראש לכל בית או אוהל שיישארו במקום משום שהמגמה היא ריכוז כדי להקל על מתן השירותים המודרניים. אנשל טוען שאלה שהציגו תפיסה נוקשה כלפי הצעת הממשלה גובו בתוכנית אלטרנטיבית שהוצעה לפזורה על-ידי אישים באקדמיה ובחברה מהשמאל, שבה ללא התחשבות בפני הקרקע נמצא פתרון גם לבית הבודד.
בן דרור ימיני קבע במאמריו (מעריב 2013) שתחילה הלכה מועצת הכפרים הבלתי מוכרים לכיוון של פשרה תוך הכרה בצורך ריכוז למען שירותים יעילים אך משהשתלטו על השיח קיצוניים מימין ומשמאל, השתנה קו זה וחזר לנקות ההתחלה - סירוב לזוז.
על אף שהממשלה לא היטלה עליו לבדוק נושא ההתיישבות התעקש בגין לרדת לעומק הסוגיה כשהוא מקבל את דברי השופט גולדברג: "לא ניתן לפתור את בעיית ההתיישבות בלי לפתור את בעיית הקרקעות; לא ניתן לפתור את בעיית הקרקעות בלי לפתור את בעיית ההתיישבות; ולא ניתן לפתור את שתי הבעיות בלי לפתור את המצוקות של הבדואים, בכללן נושא התעסוקה, הרווחה והחינוך, גם אם נעשה רבות ומושקעים תקציבים גדולים בתחום זה".
בגין עמד על כך שיינתן לו מספר מכריע (שיכוון את המלצותיו) - היקף האוכלוסייה שתיאלץ לעבור ליישוב אחר במידה והופכים את יישובי הפזורה ליישובי קבע.
|
|
|
ללא נכונות [צילום: משה מילנר/לע"מ]
|
|
|
|
תובעי הבעלות לא הציגו בעת מהלך ההקשבה נכונות פומבית לפשרה. כך היה גם בעת הכנת תוכנית גולדברג
|
| ▪ ▪ ▪ |
בעת ההקשבה התברר לבגין שתיקוני הממשלה בהמלצות האחרונות (תיקוני ח"כ דוד רותם) גרמו לכך כי חלק גדול מקרקעות הבדואים ייהפך "ללא מוחזקות" שהתמורה בגינן היא כספית בלבד. בנגב המזרחי למשל, פחות ממחצית שטח התביעה עובד בשנות השבעים ולעומת זאת כל שטח התביעה מוחזק כיום. במצב זה הבדואים היו נפגעים קשות והתמורה לתובעי הבעלות הייתה יורדת לפחות ממה שהמדיניות הנהוגה כיום (2013) בהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל. וינשל מדגיש כי תובעי הבעלות לא הציגו בעת מהלך ההקשבה נכונות פומבית לפשרה. כך היה גם בעת הכנת תוכנית גולדברג. לעומת זאת, בפגישות סגורות, חצי חשאיות, קיבל השר בגין מתובעי הבעלות - מסרים על חשיבות קידום הסדר וכמיהה לפשרה. אנשי השטח מטעם הרשות לא ידעו להסביר במפורש לפני כל תובע מה התמורה שיקבל ברגע שיגיעו עמו להסדר. הבלבול היה רב וכל ההסדר התבסס לאמיתו של דבר על צילומי אוויר משנות השבעים. לקורא שאינו מתמצא: התביעות לבעלות באזור הסייג (אזור שאילו הופנו הבדואים בשנות החמישים) נחשבו על-ידי הבדואים, בשל אורך הזמן שחיו שם, כקרקעות מוחזקות הזכאיות לתמורה ראויה. משום כך חשו השבטים כי ההמלצות החדשות ששינו סיווג זה בשטח הסייג, מעין "תרגיל" של הממשלה שמטרתו צמצום התמורות בקרקע. לפתע הבטחת ועדת גולדברג וצוות היישום כי יינתנו 50 אחוז פיצוי בקרקע לתביעה מוחזקת, נראתה מרוחקת ובלתי ניתנת ליישום משום שלוותה בהסדרים פרטניים שכלל לא התחשבו ברוח ההבטחה.
|
|
קבוצות התובעים ופתרון בגין
|
|
|
עוד קבוצה טענה שאין זה הוגן להסתמך על צילום האוויר משנות השבעים
|
| ▪ ▪ ▪ |
קבוצת תובעים בדואים סבלה מכך שקרקעות אותן תבעו חלקן בנגב המערבי (עוד לפני שגורשו) וחלקן בסייג והמדינה לא אפשרה מתן פיצוי שווה להן. עוד קבוצה טענה שאין זה הוגן להסתמך על צילום האוויר משנות השבעים כי הרי הם כבר שכנו על-פי צו ביטחוני בסייג וממילא לא יכלו לעבד את אדמותיהם בנגב המערבי.
משום כך קיבל בגין טענת גולדברג וטען שההסדר אינו פרי "נדיבותה של המדינה" אלא "מתן ביטוי לסוגיה רבת שנים ולטענות כנות של תובעי הבעלות. בגין סירב לאפליה בין יושבי הסייג לבין אלה שלא גורשו מקרקעותיהם.
בגין עם צוותו לא קיבלו את הנוסחה שאימצה הממשלה (מס. 3707) שנמצאה פשטנית והוא הוביל לקראת המלצות מורכבות יותר. בגין שוכנע אם כן כי יש לתת פיצוי קרקעי ללא אפליה ורעיון זה שימש "כסדין אדום" לימין ולפקידות. המתנגדים לבגין קבעו כי "פיצוי בקרקע בגין תביעות היסטוריות במערב הנגב הוא בבחינת בל יעבור." הכפפות הוסרו והמאבק עבר למישור הפוליטי.
|
|
|
בגין. הזהיר [צילום: מרים אלסטר/פלאש 90]
|
|
|
|
בגין שטען כי פיתוח ויישוב הנגב הוא המשימה החשובה ביותר של המדינה בעשור הקרוב הזהיר כי לא ניתן יהיה ליישמה בלא פתרון מהיר וצודק לתביעות הבעלות
|
| ▪ ▪ ▪ |
תפיסת עולמו של בגין, איש ימין ליברלי הולידה את רוח מסקנותיו והמלצותיו. הוא עמד על כך שזכויות הבדואים כאזרחים תכובדנה. באותה מידה תקף את "דרישת הצדק המוחלט" שבאה מהצד השמאלי שדרשה מימוש מלא של כל התביעות. בגין שטען כי פיתוח ויישוב הנגב הוא המשימה החשובה ביותר של המדינה בעשור הקרוב הזהיר כי לא ניתן יהיה ליישמה בלא פתרון מהיר וצודק לתביעות הבעלות.
משום כך טען בגין: "עם המציאות שבה חיים הבדואים בנגב אין להשלים וכדי לשנותה נדרש מאמץ, הן מצד הממשלה והן מצד ציבור הבדואים. אין מנוס מהכרה במגבלות המסגרת המשפטית והתנאים החברתיים והפוליטיים במדינה, ומכאן שאין לצפות לפתרונות מוחלטים שירצו את הכול".
בגין אף נתלה בהערכותיהם של אישים בכירים במערכת המשפט והביטחון שהזהירו בפני קטסטרופה חברתית-ביטחונית במידה ולא ימצא פתרון מהיר.
|
|
"בגין אכזר למתנחלים – נדיב לבדואים"
|
|
|
|
בגין. נדיב לבדואים [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90]
|
|
|
|
הימין יצא בסיסמה "בגין אכזרי למתנחלים ונדיב לבדואים" נקלטה ובגין לא הצליח להיבחר לרשימת הליכוד לכנסת
|
| ▪ ▪ ▪ |
הימין הפוליטי החל בהתקפה חריפה על המלצות בגין (שקיבל את נוסחת גולדברג בתיקונים) ואף בהתקפות אישיות. הימין סבר שהפתרון היחיד הסביר הוא ריכוזם ב -7 הערים הקיימות ולא היה מוכן כלל לשמוע על תמורה כלשהי לתביעות על קרקע בנגב המערבי. דוח בגין היה מוכן לאישור (בהסכמת ביבי) ב 9 לאוקטובר 2012 אך הבחירות שיבשו את לוח הזמנים והוסכם לאשרו רק לאחר הבחירות. הימין יצא בסיסמה "בגין אכזרי ל מתנחלים ונדיב לבדואים" נקלטה ובגין לא הצליח להיבחר לרשימת הליכוד לכנסת. המתנגדים שללו מבגין את היכולת הפוליטית לקדם את המתווה אך כשלו בניסיון למנוע את פרסום הדוח.
|
|
להערכת צוותו של בגין כ-3,000 משפחות של תובעי בעלות ושל לא תובעים, יצטרכו עקב התכנית להעתיק מקומם ליישובים אחרים
|
| ▪ ▪ ▪ |
בבסיס הדוח שלו עמדה המלצת השופט גולדברג: "עקרונית מוצע להכיר ככל שניתן בכל אחד מן הכפרים הבלתי מוכרים אשר קיימת בו מסה מינימאלית של תושבים, כפי שתיקבע, ויהיה לו כושר נשיאה מוניציפלי (מבלי לפגוע בתוכנית המתאר המחוזית).
להערכת צוותו של בגין כ-3,000 משפחות של תובעי בעלות ושל לא תובעים, יצטרכו עקב התוכנית להעתיק מקומם ליישובים אחרים ומספר זה צפוי לקטון. בגין אף טען שהעתקת היישוב בכמה קילומטרים יאפשר לילדי הפזורה לקפוץ למאה ה-21 ולבניית עתיד טוב יותר עבורם. הנחת היסוד הייתה אם כן: התיישבות ככל האפשר במקום. החריג – העברה למקום אחר, קרוב או צירוף ליישוב קיים מותנה "בנימוק משכנע".
|
|
|
מענה סמלי לדרישות [צילום: אלדן דוד/לע"מ]
|
|
|
|
הבדואים השיגו השג של קבלת תמורה על קרקע שאינה מוחזקת אולם רק על 25% מהשטח ולא על 50%
|
| ▪ ▪ ▪ |
הבדואים ביקשו באמצעות הרישום בפנקסי המקרקעין (טבו) במגמה כפולה – שמירה על זכויותיהם והכנסת כמה שיותר בדואים להסדר. לפיכך נקבעה הנוסחה הבאה (גילוי נאות קצת מסובכת ועם זאת פשוטה יותר מהצעת גולדברג): בפנקס תירשם רק חצי מכמות התביעה ע"ש התובע או יורשיו/חלפיו בתנאי שעובדה על-ידי התובע או שימשה למגוריו ביום הרישום ואשר אינה מוחזקת בידי המדינה ועוד רבע מיתרת שטח התביעה.
מכאן שהבדואים השיגו השג של קבלת תמורה על קרקע שאינה מוחזקת אולם רק על 25% מהשטח ולא על 50%. בהצעת בגין הופיע שינוי גדול – תוספת של עשרות אלפי דונם לסך התמורות המרבי בהתאם לתזכיר החוק. בגין אף הציע לתת תמורה כספית על עבור יתרת החלקה – עד 5,000 שקל לדונם) ויש בכך מענה סמלי לדרישות הבדואים. בכך, לראשונה אומצה בהחלטת ממשלה נוסחת פיצוי שמתקרבת באמת לתמורה בקרקע של 50% ומהווה נוסחה מיטיבה משמעותית (עבור הבדואים) לעומת המדיניות שהייתה נהוגה טרם דוח גולדברג.
|
|
ביקורת על התוכנית ומה הלאה?
|
|
|
|
|
|
| גולדברג, בראוור ובגין יצרו מחד אצל הבדואים ציפיות להכרה בכמה עשרות יישובים בלתי מוכרים והפיכתם לחוקיים, ברישום בטאבו של חלק גדול מקרקעותיהם ושל קבלת פיצויים גדולים. | |
|
|
|
|
עקב התלות של ראש הממשלה במפלגות הימין בתקופה שבין 2009 – 2013 הממשלה לא הייתה מסוגלת להכריע ולאשר את ההמלצות
|
| ▪ ▪ ▪ |
הימין הוא שהוביל את ההתנגדות לתוכנית באמצעות חברי הכנסת שלו, פרסום מאמרים בעיתונות והפעלת לחץ על ראש הממשלה והשרים החברים בוועדה שטיפלה בנושא החוק. למתקפת חברי הכנסת חברו עמותות מהימין ואישים פוליטיים מהמרכז שחששו מאיבוד קרקע מדינת ישראל לטובת הבדואים לנצח. בימין תקפו את ארגון "עדלה" ואחרים וטענו שגם הפסקת המשך חקיקת החוק לא תבטיח את שמירת הנגב בידי היהודים. דעתו של כותב שורות אלו קובעת כי שלוש התוכניות הגדולות לפתרון שאלת תביעות הבעלות בקרקע על-ידי הבדואים בנגב – גולדברג, בראוור ובגין יצרו מחד אצל הבדואים ציפיות להכרה בכמה עשרות יישובים בלתי מוכרים והפיכתם לחוקיים, ברישום בטבו של חלק גדול מקרקעותיהם ושל קבלת פיצויים גדולים כולל השקעות ממשלתיות בתשתיות (חשמל, מים ועוד) שיצעידו אותם למאה ה 21. ציפיות אלו לא צמחו יש מאין אלא נבעו באופן דומה במסקנות שהגישו שלושת הוועדות לממשלה. מאידך-גיסא, ככל שחשו בימין הפוליטי והחברתי כי הממשלה עומדת לאשר את מסקנות הוועדות כך התגברה ההתנגדות לשלושת הוועדות באמצעות הנציגות בכנסת, מעל בימות העיתונות והמרשתת ובדרכים נוספות כמו ארגון הפגנות, יצירת פרובוקציות והבלטת ההשוואה (שאין לה שום מכנה משותף פוליטי) בין "אכזריות" הוועדות כלפי ה מתנחלים ו"הרחמים וההבנה" לבדואים בנגב בנושא השתלטות על אדמות. עקב התלות של ראש הממשלה במפלגות הימין בתקופה שבין 2009 – 2013 הממשלה לא הייתה מסוגלת להכריע ולאשר את ההמלצות ובשנת 2017 היא קיבלה (לאחר 3 דיונים ארוכים ובהתנגדות השרים לוין וגלנט) את "תוכנית החומש" בהשקעה של 3 מיליארד דולר במגזר הבדואי ובהובלת שר החקלאות אריאל. התוכנית (שעשתה רבות להעלאת רמת החיים בנגב ביישובים המוכרים) עקפה את שאלת "הסדרת הבעלות בקרקע" והביאה להשקעה גדולה בתשתיות, שטחי תעשיה וכבישים ביישובים המוכרים. כרגע מסתבר שהשאלה והעימות המלווה אותה בנגב עדיין לא נפתרה והיא תמשיך להעיב ולהעיק על התושבים היהודים כמו הבדואים לשנים הקרובות. אך על תוכנית החומש ויכולתה לפתור את בעיית הבדואים בנגב – בכתבה בפעם הבאה.
|
|
|
מקורות
בגין ב', הסדרת התיישבות הבדואים בנגב, הוגש לממשלה, ירושלים, 23 בינואר 2013. ("תוכנית בגין-פראוור").
בן-דרור י', מערבי באתר nrg, 7 בדצמבר 2013.
וינשל א', והנגב לא ישקוט, ראשון-לציון, 2018.
כרמל י', תקווה ויאוש בדרום, "דבר ראשון", 13 בפברואר 2013.
שעלאן ח' ואזולאי מ', ביקורת הימין, חדשות וינט, 13 בדצמבר 2017.
|
|
| תאריך:
|
12/11/2018
|
|
|
עודכן:
|
12/11/2018
|
|
חנינא פורת
|
|
המלצות ב' של בגין לפתרון בעיית הבדואים בנגב
|
|
|
בין סוריה הבעת'יסטית לבין הרפובליקה האיסלאמית של אירן שוררים תקופה ארוכה יחסים של בעלות ברית. סוריה הייתה בין המדינות הראשונות שהכירו ברפובליקה האיסלאמית של אירן, כשעשתה כן ב-12 בפברואר 1979, ימים ספורים בלבד לאחר היווסדה. הברית מוסדה במארס 1982 בסדרה של הסכמים דו-צדדיים בנושאי נפט ומסחר, וכן בהסכם סודי בעניינים צבאיים.
|
|
|
|
|
רקל מספרת בשטף ובהתרגשות על קורות חייה ועל מגוון חוויותיה  "עשיתי הכל בחיים, אין דבר שלא נגעתי בו מלבד שני דברים: אני לא זונה ולא גנבת..." היא מוסיפה בצחוק מתגלגל, שובבי ומלא חן
|
|
|
|
|
ושוב אנו עם נסיגת הכוכב מרקורי והפעם במזל קשת. כוכב זה נכנס לנסיגה כל שלושה חודשים למשך שלושה שבועות, כך שבפועל הוא מבצע במשך שנה את הכי הרבה נסיגות. השבוע ייכנס הכוכב מרקורי המקושר גם עם נסיעות ותקשורת לנסיגה במזל קשת.
|
|
|
|
|
הליכה כדרך קבע היא הפעילות המומלצת ביותר לשמירה על אורח חיים בריא. היא מעניקה אנרגיה ומרץ, משפרת את הכושר הגופני, מסייעת בשמירה ובהורדה במשקל, מעלה את תוחלת החיים ומאטה תהליכי הזדקנות.
|
|
|
|
|
חגי הקניות באינטרנט של חודש נובמבר בפתח: סינגלס דיי (חג הרווקים הסיני), בלאק פריידי ונוספים. הצרכן הישראלי חובב הקניות הוא אחד הצרכנים הנלהבים בעולם וישראל היא מעצמת קניות עולמית. על-פי נתוני דואר ישראל, בשנת 2017 הוציאו הישראלים כ-13 מיליארד שקלים על קניות מקוונות, זאת לעומת כ-1.3 מיליארד שקלים בשנת 2010. השנה הצפי גדול הרבה יותר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
דן מרגלית
אין עתה צורך בהתלהטות היצרים, בפאטה-מורגנה כאילו עוד מכה אחת ו"זבנג וגמרנו", והניצחון המוחלט בידינו  יותר מכל יש לישראל אינטרס אסטרטגי לבנות נדבך נוסף לברית ההגנה ההולכת ונרקמת בי...
|
|
|
|
|
עדנה ויג
משוררים רואים בשירה דרך לבטא את הדיוקן העצמי שלהם ואת חלומם כאן המשורר מבטא זאת כבר מראשיתו כעוּבּר, שגדל להיות משורר
|
|
|
|
|
יוסף אליעז
מלחמת חרבות ברזל, בצד מוראותיה, חשפה לנגד עינינו מציאות הטעונה שינוי דחוף אנו חיים בעולם "פתוח", כפי שנוהגים לומר: "כל העולם הוא כפר אחד גדול"
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
