זוהי נקודת הזינוק המועדפת על מהגרים המבקשים להגיע לאירופה. ג'יהאדיסטים משתמשים במרחביה לאימונים. בקיצור: לוב נמצאת בתוהו ובוהו המשפיע על המדינות הסובבות אותה. מדינות אירופה, אשר הביאו אותה למצב הנוכחי, מתעלמות ממנו או אף מחמירות אותו, ויש להן אחריות לתקן אותו טוען אקונומיסט. בתור התחלה, עליהן להתייצב מאחורי מאמציו של שליח האו"ם, רסאן סלאמה.

בשנת 2011 סייעו מטוסי נאטו למורדים שהפילו את משטרו של מועמר קדאפי. את המבצע הובילו בריטניה וצרפת, בהשתתפותה של איטליה ובגיבויה של ארה"ב. אבל האירופים עמדו מן הצד כאשר לוב גלשה למלחמת אזרחים שהותירה אותה קרועה בין המיליציות השונות.

סלאמה מציע להתחיל ולשקם את המדינה באמצעות ועידה לאומית, שמטרתה להוביל את הקבוצות היריבות להניח את נשקן ולהסכים על חוקה חדשה ועל חוק בחירות, ולאחר מכן – לקיים בחירות. התוכנית הגיונית, אבל לא יהיה קל ליישם אותה, מדגיש אקונומיסט. ממשלת אחדות לאומית שהוקמה בשנת 2015 בחסות האו"ם, לא הצליחה לזכות בתמיכה רבה; לברוני המלחמה המקומיים יש הרבה מה להפסיד.

הדרך לשלום הופכת להיות קשה עוד יותר בשל היריבות בין צרפת לאיטליה. בתור התחלה, הן חלוקות בשאלה מי אמורה להוביל את התהליך. במבט רחב יותר, כל אחת מהן רואה את לוב כמצויה במרחב ההשפעה שלה, ולחברות הנפט הלאומיות של שתיהן יש אינטרסים במדינה. בזירה האירופית מדובר בשני קצוות: עמנואל מקרון הדוגל באירופה חופשית, ליברלית ומאוחדת – מול מטאו סלוואני, שר הפנים הימני-קיצוני הקורא לאירופה לאומנית יותר שתסגור את דלתותיה בפני מהגרים. לוב נמצאת בתווך של כל אלו.

מקרון רואה את תהליך השלום בלוב כהזדמנות לבסס את מנהיגותו, לצד שימור האינטרסים הצרפתיים באיזור, שם נלחמים 4,500 מחייליה נגד קבוצות ג'יהאדיסטיות. הוא הצליח להפגיש בין ראש ממשלת האחדות, פאייז אל-סראז', לבין ראש המיליציה החזקה ביותר, חליפה חפטאר. אבל מאמציה של צרפת לא תואמו עם אלו של האו"ם ולעיתים פגעו בהם.

סלוואני מצידו חושד שצרפת רוצה להעניק יתרון לענקית הנפט טוטאל, בכך שהיא מסייעת לחפטאר. לטענתו, בכך היא מסכנת גם את הביטחון בצפון אפריקה וגם את בטחונה של אירופה. ענקית הנפט האיטלקית אֶני פועלת במערב לוב, שם עשתה ממשלת איטליה עסקות עם ראשי המיליציות כדי להפסיק את הברחת בני האדם לאירופה.

מדינות זרות נוספות מוסיפות לבעיות. מצרים, איחוד האמירויות ורוסיה מסייעות לחפטאר, אותו הן רואות כמחסום בפני המוסלמים הקיצונים – וזה רק הופך אותו לעקשן עוד יותר. בשנה שעברה הוא דחה את הצעתו של סראז' לחלוקת סמכויות; השנה איים "לנקוט בפעולה" אם תוצאות הבחירות לא ימצאו חן בעיניו. הבחירות נקבעו ל-10 בדצמבר – תאריך בלתי ריאלי בעליל, ואכן נדחו למועד בלתי ידוע.

לדעת אקונומיסט, על כל המעורבים לתמוך בסלאמה, הזוכה לכבוד מצד הלובים. לפני חודשיים הוא הביא להפסקת אש בין המיליציות שלחמו בטריפולי ובסביבתה. אכן, תהליך השלום בחסות האו"ם מתקדם לאט יותר מכפי שניתן היה לקוות – אך הוא נותן את הסיכוי הטוב ביותר לסיום התוהו ובוהו בלוב.