אז הקבינט שוב מתכנס. יש לי תחושה שיותר מאשר מקום לקבלת החלטות, הוא יהיה הזירה לעוד התקוטטות בין אביגדור ליברמן לבין נפתלי בנט. מישהו באמת מצפה שדווקא בישיבה היום (13.11.18) יימצא איזשהו פתרון קסם שלא חשבו עליו כל השנים?

אז צה"ל שוב תוקף ברצועה. יש שני דברים שאני לא מצליח להבין. האחד: אם יודעים היכן מפעלי הרקטות והיכן המפקדות, מדוע לא מחסלים אותם לפני שהם זורעים מוות והרס בישראל? השני: אם התקיפות כל כך מוצלחות, איך זה שתמיד נשארים עשרות ומאות יעדים לגל הבא שלהן?

אז תושבי עוטף עזה שוב במקלטים, והרכבת שוב לא נוסעת, ובתי הספר שוב אינם פועלים. אם היה פתרון לבעיה הזאת, האם הוא לא היה מיושם כבר מזמן? לפני או אחרי "עופרת יצוקה", לפני או אחרי "צוק איתן", לפני או אחרי המבצע הבא?

אז יצאנו מהרצועה והחמאס השתלט עליה. אין שם אפילו חייל ישראלי אחד, אין שם אפילו אזרח ישראלי אחד. אבל החמאס, הג'יהאד האיסלאמי וחבר מרעיהם ממשיכים להרוג ישראלים מהצד השני של הגבול. אם המטרה שלהם הייתה "לסיים את הכיבוש", אזי היא הושגה. לא הגיע הזמן להבין, שמדובר במלחמת דת שמטרתה היא לחסל את ישראל ולרצוח את כל היהודים היושבים בה?

אז שלטנו ברצועה ואז יצאנו ממנה. הטרור לא נפסק ליום אחד, לא כאשר היינו בפנים ולא כאשר אנחנו בחוץ. יש שם מאות אלפי פלשתינים שחיים בצפיפות נוראה ובעוני איום. זו צריכה להיות הבעיה שלנו? המצרים והירדנים והלבנונים והסורים - כולם לא רוצים את הפלשתינים. אתם חושבים שזה מקרי?

אז אבו מאזן עודנו שולט ביהודה ושומרון. הוא כנראה מוכן בטובו כי רב לחזור ולשלוט בעזה, בתנאי שאנחנו נקיז את דמנו וניתן לו אותה על מגש של כסף. זה אותו אבו מאזן שמהלל שהידים ומשלם למשפחותיהם, זה אותו אבו מאזן מכחיש השואה, זה אותו אבו מאזן שדחה את כל ההצעות הסופר-נדיבות שקיבל מישראל. אז הוא באמת יותר טוב מאשר החמאס?

בקיצור: הגיע הזמן להגיד את האמת. אין פתרון לעזה. אין ולא יהיה בעתיד הנראה לעין. נצטרך כמובן לעשות את הכל כדי להגן על יישובי האיזור. נצטרך כמובן לעשות את המירב כדי להגן על יישובים מרוחקים יותר. וזה אומר: חיסולים של בכירי החמאס, תקיפות בלתי פוסקות של יעדים מרכזיים ברצועה, חיזוק מערך ההגנה מפני טילים למיניהם, השלמת הגדר שתמנע חפירת מנהרות, נכונות להקלה במצור על הרצועה רק אחרי רגיעה אמיתית. אבל כדאי שנבין: פתרון יסודי - לא יהיה, לפחות כל עוד תושבי עזה אינם מוכנים לחיות בשלום עם ישראל.

ניסינו הכל. שלטנו ברצועה במישרין ויצאנו ממנו. בנינו בה יישובים ופינינו אותם. הפצצנו מן האוויר והפגזנו מן היבשה. חיסלנו מרחוק ונכנסנו לעומק השטח. דיברנו עם מצרים והפעלנו את קטר. הידקנו את המצור והקלנו אותו. סגרנו את הים ופתחנו את הכבישים. שום דבר לא עוזר. לכל היותר, מקבלים שקט חלקי ומתוח לשנה-שנתיים, אולי לשלוש-ארבע - בהן ארגוני הטרור מתכוננים לסיבוב הבא.

טירוף הוא לחזור ולעשות את אותם דברים ולצפות לתוצאות שונות, אמר אלברט אינשטיין. אני מקווה מאוד שאיננו מטורפים. בגרות היא להסתכל למציאות בעיניים ולומר: זה כל מה שאני יכול לעשות. לא לכל חיידק יש חיסון, לא לכל מחבל יש חיסול. זה המצב מול עזה. עם זה צריך לחיות. את זה צריך לנצח.