כל מי שמקשיב להצהרותיהם של הערבים ולא להמיית ליבו, יודע כי אין כל סיכוי להגיע להסדר מדיני עם ארגוני הטרור השולטים כיום בערביי יהודה, בשומרון ובעזה. לא עם הארגונים הקיצוניים, ולא עם אלה הנחשבים בטעות כארגונים מתונים, בשעה שההבדל הזעום בינם לבין הקיצונים הוא טקטי בלבד. המטרה המוצהרת של כל אלה הוא חיסול קיומה של מדינת ישראל על-ידי הפיכתה למדינה בעלת רוב ערבי, בצד הפיכת כל מרכז המדינה לעוטף עזה על סטרואידים.
לא מן הנמנע שיש גופים המתנגדים ללאומיות היהודית, בין אם בשל אולטרה-פרוגרסיביות, או פשוט בשל שנאת ישראל (הכינוי היותר מדויק למה שקרוי 'אנטישמיות', שמעולם לא הייתה מכוונת כנגד שום 'שמי' שאינו מעם ישראל), ואלה מממנים ומפעילים בארצנו עמותות, שמסכימות ותומכות בפתרון מן הסוג הנ"ל לסכסוך הישראלי-ערבי. בעוד חלק לא מועט בציבור הישראלי פשוט אינו מקשיב לדוברים הערבים, או מניח לגביהם הנחות אופטימיות חסרות בסיס.
אך למעשה לא מדובר רק בעשרים ושלוש שנים. מי שמקשיב להצהרות, שהצהירו מנהיגי הערבים בארצנו, מאז שהמופתי אמין אל-חוסייני ביסס את שלטונו, וחיסל את מתנגדיו (חלק מהם אפילו פיזית), יודע כי זה המוטיב הקבוע.
אז זהו? מבוי סתום?
נשאלת כמובן השאלה - איך ממשיכים מכאן? התשובה במשפט אחד הוא, שיש צורך להחליף את ההנהגה, ששולטת בניהול הסכסוך הישראלי-ערבי, ובעצם בחייהם של התושבים הערבים ביהודה שומרון וברצועת עזה. אלא שהצמחת הנהגה כזו בדרך דמוקרטית, או תוך שינוי הדרגתי של תודעת התושבים, אינה אפשרית, משום שדרך זו נחסמת על-ידי ההנהגה הקיימת, הן בכוח הזרוע, והן על-ידי תעמולת שנאה בלתי פוסקת, שמגמדת את התעמולה הגרמנית משנות השלושים של המאה הקודמת, ששטפה ושוטפת את מוחותיה של כל האוכלוסייה שתחת שלטונה, ואף את זו של האוכלוסייה הערבית בישראל ובארצות השכנות.
תעמולה זאת ותפיסת עולם זאת מופצות בכל הריכוזים של מה שקרוי "הפליטים הפלשתינים" בכל הארצות השונות גם על-ידי ארגון אונרא, שפועל באופן מכוון להנצחת מצב ה"פליטות" שלהם, למרות הסבל שמצב זה גורם להם, וכתוצאה מכך למניעת אפשרות לפתרון הסכסוך.
כדי להביא להחלפת ההנהגה השולטת בניהול הסכסוך, יש לנקוט בשני צעדים, האחד לחסל את מקורות התמיכה של ההנהגה הקיימת. הכוונה לתמיכה כספית וצבאית כאחד, בצד חיסולו של ארגון אונרא. ואז יש לייבא שליטה של גורמים אחרים, שיש להם אינטרס ביציבות ובפיתוח כלכלי של האזור. פיתוח ויציבות שמשמעה דווקא שיתוף פעולה עם ישראל במקום איבה.
לא שאין אנשים בשטח שהיו רוצים בשגשוג כלכלי, ואין להם שום עניין במעשי איבה, שרק מדרדרים את המצב. אך אלה דלים מידי ומפוחדים מידי כדי לפעול במצב הקיים.
שינוי המצב הקיים
התמיכה העיקרית לארגוני הטרור, בעיקר בעזה, מגיעה מאירן. זו תמיכה מאוד לא טבעית, מאחר שהאירנים שיעים, בעוד האוכלוסייה המקומית היא סונית. מה שמניע את השיתוף המוזר הזה הוא רק השנאה לישראל. הדרך הנכונה לסלק תמיכה זו למעשה כבר יצאה לדרך בעקיפין באמצעות הסנקציות הכבדות על המשטר באירן, שמטרתן להביא לנפילת המשטר הדתי הקיצוני, והחלפתו במשטר חילוני פרו-מערבי.
ההצלחה ביישום שינוי זה היא נקודת המפתח לכל המהלכים האחרים. בצד הסרת האיום הגרעיני מעל ישראל ומעל המדינות הסוניות, ובסופו של דבר גם מעל המערב בכלל, יחסל שינוי כזה גם את הזרועות הארוכות של המשטר, שגורמות לחוסר יציבות ולטרור במדינות רבות באזור. זרועות שמונעות ממדינות אחרות להתמקד בשגשוג במקום בהפצת קנאות ושנאה. המדינות שנאלצות לחיות בצל האיום האירני הן בראש ובראשונה מדינות המפרץ מכווית עד עומאן עם קטר במרכזן. האם זו מקריות ש
נתניהו מקדיש זמן לפיתוח קשרים עם מדינות אלה?
אונרא וארגונים קטנים יותר מסוגו נתמכים על-ידי כספים ממדינת המערב, ובעיקר מאירופה. ארגונים אלה מצדיקים ומנציחים את קיומם על העדר אלטרנטיבה, שתאפשר למנוע אסון
הומניטרי מהנתמכים התלויים בהם. התלות הזו מחויבת המציאות, בין היתר בשל העובדה שברוב המדינות הערביות הנתמכים הללו (הקרויים באופן שגוי "פליטים") נעדרים זכויות אזרח, והאפשרויות הכלכליות שלהם מוגבלות עקב כך. מצבם הזה נובע מסיבות פוליטיות, שגם הן קשורות לקנאות ולשנאת ישראל, ולא לשום מניע אוביקטיבי הגיוני.
כדי ליצר אלטרנטיבה לאונרא, המדינות בהם היא פועלת חייבות להעניק זכויות אזרח מלאות לנתמכים, והגורמים המתונים שעשויים להרוויח כלכלית מהעסקתם צריכים להשתחרר מהאיומים הנובעים מהגורמים הקיצוניים, ובראשם כאמור שוב - אירן.
הנה אנו רואים כיצד מכל הבחינות הנקודה הארכימדית של כל התהליך היא החלפת המשטר האירני. אם כי, לוויתור על קלף "הפליטים" יהיה צורך בנוסף גם בדרבון תקיף מצד ארצות הברית.
ומה אחרי כן?
לאחר החלפת המשטר האירני במשטר חילוני, שאינו מפיץ קיצוניות ומאיים על משטרים חילוניים אחרים, כפי שכבר רמזתי, מדינות המפרץ יוכלו לנצל את היציבות כדי לקדם את התוכניות הכלכליות הרצויות להם באזור, ובכלל זה לקחת חסות על ניהול הסכסוך עם מדינת ישראל.
אם החזון הזה אכן יהיה בר הגשמה, מן הסתם הוא ישתלב גם עם הסתלקותו של מחמוד עבאס מן הזירה. הסתלקות שבלא יצירת אלטרנטיבה כזו מראש, תגרום לתוהו ובוהו, שיגרום סבל לכל הצדדים.
אז ורק אז יהיה טעם (אם עדיין יהיה צורך בכך) שמדינת ישראל תפיל את שלטון החמאס ברצועת עזה בדרך צבאית. כל ניסיון לעשות זאת מוקדם יותר, עשוי לא רק להיכשל, למרות קרבנות רבים שנאלץ להקריב, הוא עלול להביא למילוי הוואקום על-ידי גורמים קיצוניים יותר, ואפילו אם הוא יצליח, הוא יחזק רק את אנשי עבאס הסרבנים, שינציחו את המבוי הסתום שבו אנו נמצאים.
לאחר השתלטותן של מדינות המפרץ על ניהול הסכסוך הישראלי-ערבי בשיטת "בעל המאה הוא בעל הדעה", בנוסף לפיתוח כלכלי, מן הראוי שההסדר הפוליטי יהיה מבוסס על תוכנית האמירויות שהציע המזרחן ד"ר מרדכי קידר
1. תוכנית זו ופתרון כזה יכולים להיות "דיל המאה", שעליו מדבר הנשיא טראמפ, אלא שלפתרון כזה יהיה סיכוי, רק אם הוא יוצג בעיתוי הנכון לאחר כל השלבים שפרטתי לעיל.
אז זה מה שנתניהו חותר אליו?
אין לי שום קשר ישיר או עקיף עם ראש הממשלה, ואיני יודעת דבר מעבר לדברים שמתפרסמים באופן פומבי, ולכן איני יכולה לדעת האם הרעיונות שהעליתי לעיל, משקפים בחלקם או במלואם רעיונות, שמניעים את צעדיו של
בנימין נתניהו. אך יש לי רושם עמום שיש מן המשותף, ואולי אפילו זו נקודת ההשקפה, שהובילה אותו למנוע את הפלת החמאס במחיר דמים בשלב הנוכחי, תוך המתנה לעיתוי הנכון.
לא מן הנמנע, שישנם גם מהלכים נוספים בכיוון הכללי הזה, שהם הם הדברים הסודיים שאולי אליהם מתכוון ראש הממשלה. בין אם אלה צעדים שיאיצו את נפילת המשטר האירני, או צעדים שיקדמו את לקיחת המושכות של ניהול העימות עם ישראל מהידיים, שאחזו בהן עד היום. אם אכן מהלכים כאלה הותנעו, הצעדים הפוליטיים של כמה משרי הממשלה מתוך מחשבה אנוכית על מעמדם ועל הסיכויים האלקטורליים של מפלגתם, הם פשע של ממש.
אם אני קולעת לכוונותיו של נתניהו, ברור מדוע נתניהו לא יכול להסביר את צעדיו. הרי לא יעלה על הדעת להודיע מראש, לכל אלה שעומדים להפוך אותם לבלתי רלוונטיים, שכך עומדים לעשות להם.
אך גם אם אני ממש לא בכיוון, ברור מעל לכל צל של ספק, שהמשך הצעידה בדרך שהביאה אותנו למבוי הסתום בו אנו נמצאים, רק תחמיר את המצב. זו תהיה בכייה לדורות אם בנקודת הזמן הזו תחזור לשלטון בישראל ממשלה שתומכת בהמשך ההליכה באותה דרך הרת האסון שהביאנו הלום.
