א. לא להשכיח

למרות תדמיתו, היה רפול, רא"ל רפאל איתן, מהחשובים ברמטכ"לינו. הוא בחן את ביצועי הצבא בשל"ג, והבין, שמשהו רקוב בממלכה. לכן, הטיל על כמה קצינים לתחקר את המלחמה. לאסוננו, הדוח החמור הושלם רק בימי מוישה-וחצי - רא"ל משה לוי, מחליפו, שהיה סגנו במלחמה. הדוח, שהוגש ללוי, נפתח בבדיקת תפקוד המוצב הפיקוד העליון (מצפ"ע, ׳הבור׳). לוי סקר את עמודו הראשון של הדוח, וראה שהוא מבקר את תפקוד המצפ"ע... סגן-הרמטכ"ל אחראי על המצפ"ע. כלומר, למושא הביקורת יש אבא, ודווקא הוא קיבל לידיו את הדוח. ומאז גנוז הדוח.

שום דבר לא נעשה כדי לנכש את הליקויים, שהתגלו במהלך המערכה. צבאנו אינו מתחקר את ביצועיו. לכן, הוא נידון, כפי שכתב סנטיאנה, לחזור על שגיאותיו.

רפול היה שונה. מלבד תחקיר של"ג, מינה את ד"ר עמנואל ולד לבדוק את מקור הליקויים. כדי שתהיה לו סמכות, מינה רפול את ולד לאלוף-משנה, והפקידו להיות קצין בכיר באגף התכנון (אג"ת). להוותנו, הוגש דוח ולד לרמטכ"ל לוי ולא לרפול; וכמובן, נגנז. ולד המתוסכל פרש מהצבא, ופרסם את מסקנותיו בספר, ׳קללת הכלים השבורים׳ (שוקן, 1987).

דברי ולד תואמים את מסקנותיו של פרופ' ריצ'ארד א' גבריאל, סוציולוג אמריקני, אוהד ישראל, שחקר את תפקוד צבאנו בשל"ג, ופרסם את ממצאיו בספר (שהממסד, דרך אגב, דאג למנוע את תרגומו לעברית). אז מה?! אי-אפשר לעצור את הקרנף במרוצתו, או להסיטו מדרכו? מכתבו של אל"ם אלון מדנס, חניך במכללה לביטחון לאומי (מב"ל), שהיה קצין האג"ם של פיקוד המרכז, ייכנס, כנראה, לצערי, לספרייה במדור דוחות אבודים. מדנס שונה מכל מי שהזכרתי. הוא קצין בצבא הקבע, שעשה את חובתו, וניתח ליקויים ומשגים ובצבא, כמו אלוף (מיל׳) יצחק בריק, נציב קבילות החיילים.

מכתב מדנס קשה לקריאה גם למי שמכירים את צבאנו ולא רק מהודעות דובר צה"ל. הנחתום מעיד על עיסתו. לכן, לדעתי, יתעלם צבאנו ממנו. בעוד שבוע-שבועיים ישככו הגלים, שיצר מדנס. הוא יסיים את לימודיו במכללה לביטחון לאומי, וכמותכנן, יישלח לשרת בנספחות הצבאית בוושינגטון. שם, ייישכחו הוא ודוחו.

כמה מסכנים החיילים (והוריהם) ...

ב. פספסתי

לפני כעשרים שנה החלטתי למצוא את החיילת הראשונה, שעוטרה בצל"ש אלוף (מפקד גיסות השריון) על תפקודה בקרב על הסכר במלחמת סיני. אחר כחודשיים של תחקיר, מצאתי את רוז'י להר - כיום זינגר. ראיינתי אותה, ואף החזרתי אותה לגדוד 82, שבו שירתה באמצע שנות החמישים עד מלחמת סיני - הישג עיתונאי ואנושי.

במהלך התחקיר הצטברו אצלי רמזים, שבחטיבת הצנחנים זכתה חיילת לרקע אדום לכנפי הצניחה שלה. כלומר, עשתה צניחה קרבית. חיילות, שענדו כנפי צניחה, היו נדירות בשנות החמישים. לכן, נראה לי, שאם יש חיילת, שוטרה ברקע אדום - אמצאנה בקלות. התחלתי לנדוד בין ותיקי הצנחנים, ששכנעוני, כי המדובר באגדה עירונית נאה.

ירדתי מהסיפור, וכשנה אחר כך, התברר לי, שפספסתי: חנה יפה, חובשת במילואי חטיבת הצנחנים 202 ואחות מוסמכת במקצועה האזרחי, צנחה עם הפלוגה הכירורגית ועם גדוד הנח"ל המוצנח 88 בא-טור, וזכתה ברקע אדום, החיילת היחידה בצבאנו, שעוטרה עד כה ברקע אדום. לאחר צניחתה, אפילו טיפלה ברגלו החבולה של מוטה גור, מג"ד 88, שנפצע בצניחה.

לימים הפכה חנה יפה לאחות בכירה בבית-החולים בילינסון. היא נולדה בשנת 1928 בכפר ילדים שבעמק יזרעאל, והלכה לעולמה במאי 2006 בביתה במושב חרות בשרון.

חנה היא בת לשושלת יפה המפוארת, שמקורה בעמק יזרעאל. אורי ("עודד", בכינויו המחתרתי), אחיה, היה המפקד הראשון של חטיבה 9, שהוקמה בהפוגה הראשונה במלחמת הקוממיות, ונקראה על שמו. אברהם, אחיה הבכור, היה המפקד הראשון של גדוד 13 'גדעון' ב"גולני"; ולימים היה מפקד חטיבה 9 במלחמת סיני, אלוף פיקוד הדרום, מפקד אוגדה במלחמת ששת הימים וחבר כנסת. שאול, אחיה, פיקד על הגדוד החמישי בחטיבת "הראל" במלחמת הקוממיות, והיה קצין השריון הראשי הראשון בצה"ל.

ג. החלטה מוזרה

הרבה רוח רעה נשבה סביב הסיפור של טיסת אל-על מניו-יורק, שלא הגיעה ארצה לפני כניסת השבת האחרונה.

ביום שישי שעבר ירד שלג כבד בניו-יורק, אך משום מה דווקא הדיילות, ולא הנוסעים, איחרו מאוד להגיע לטיסה, ועיכבו את המראת המטוס. יום שישי הקצר מחייב המראה עד שעה מסוימת מניו-יורק, כדי לא לחלל שבת בנחיתה בארץ. מה עוד שעל המטוס היו הרבה נוסעים חרדים אמריקניים. הקברניט וצוות המטוס הונו, כנראה, את הנוסעים, והבטיחו להם, שינחתו בנתב"ג לפני כניסת השבת. באתונה התברר סופית, שהמטוס ינחת בישראל תוך חילול שבת, והקברניט פרק את הנוסעים החרדים באתונה, אך לא לכולם היה מקום במלון וגם לא היה די מזון כשר לכולם.

אחרי הרבה הסתה נגד החרדים, התברר, שטענותיהם נכונות, ויכול להיות שהנוסעים לא נקטו אלימות, אלא אנשי צוות המטוס. אל-על נכנסה למגננה מיותרת בגלל החלטה מוזרה של הקברניט להמריא, תוך הונאת נוסעיו, למרות שלא היה לו כל סיכוי לנחות בארץ לפני כניסת השבת.

לאל-על יש הרבה מה לבדוק בפרשה זו. מדוע איחרו הדיילים? אך חשוב מזה למה ניסה הקברניט להונות את הנוסעים החרדים, והמריא ארצה למרות שהודיע שהוא חוזר לשער? יתר על כן, אל-על צריכה להבהיר, שאם טיסה נוחתת אחרי כניסת השבת, הקברניט צריך להודיע זאת בבירור לנוסעיו. יש הרבה, שהעניין הזה חשוב ואפילו חיוני עבורם.

אל-על תצטרך לבדוק איך הודיעה רשמית, שנוסעים חרדים התפרעו בטיסה, וכעבור יום-יומיים הכחישה את הידיעה. צריכים לבדוק גם מדוע, בניגוד להוראות הבטיחות, המריא הקברניט כשנוסעים לא היו חגורים, תאי המטען פתוחים והמטוס לא היה מוכן להמראה? האם זה משום שהקברניט רצה להונות את הנוסעים?

אל-על מתגאה בהיותה נושאת הדגל הישראלי. מה שאירע בטיסה מניו-יורק מבייש מאוד את הדגל. ודרך אגב, אם בית המשפט יקבל את תביעת הנוסעים - מי יממן את הפיצויים לנוסעים, שאל-על התנהגה אליהם בצורה מחפירה כל כך?

ד. ברכה

דוד שלח לי בוואטסאפ: מי שקנה מכשירי חשמל באינטרנט ב-Black Friday מחויב לברך את ברכת Amazon.