שר אוצרנו המאמי, הוא איש טוב. הוא קשר לעצמו את כתרי מהפכת הסלולר שלא הוא יזם ולא הוא הוציא אל הפועל. היוזמה הייתה של
דליה איציק בממשלת אולמרט והביצוע על-ידי
אריאל אטיאס בממשלת נתניהו, וכחלון אכן נגע בכדור בקצות אצבעותיו ולא הצליח להסיט את הכדור במעופו לשער מוולה ענקי שהרים אטיאס מחצי המגרש, ובדרך הספיק אטיאס לשרוף עם הכדור את הביצים של כל חברות התקשורת ששדדו ללא רחם אז את הציבור.
ואז המאמי,
משה כחלון, חזר כשר אוצר עם הבטחה לעשות עם הבנקים, את מה שהוא לא עשה בתקשורת, אלא אחרים עשו. ובבנקים אחרים לא עשו כלום, המאמי לא עשה, ולכן הבנקים ממשיכים לשדוד אותנו ללא רחם.
ואז באה הישועה, כותרת בעיתון -
בנק לאומי מוכר 10% ממניות שב"א שהיו בידיו. למי שלא יודע שב"א זו לא מלכת שבא, אלא ראשי תיבות שירותי בנק אוטומטיים, אשר לא עובר שקל באשראי אלא אם שב"א נגעה בו, ונגיעה של שב"א אללי ודאי עולה לנו כסף.
אמרנו לעצמנו בלחש, וואללה המאמי הפתיע. אולי סוף-סוף המאמי יוזם מתג אשראי שני כפי שנאמר בדוח ועדת שטרום "במקביל ישקול בנק ישראל הקמת מתג שני, לאחר היוועצות עם ועדת היישום ושמיעת עמדתה".
אבל מסתבר שאולי לא התכנסה ועדת היישום, ואולי לא הייתה היועצות בה, ומדובר רק ב-10% שבנק לאומי מכר. באותה שב"א. ממש באותה שב"א. ואם כבר מכר נשאלת השאלה למי הוא מכר? האם מכר לגורם שאינו חותך קופונים היום מהשוק הישראלי? האם הגדלנו את נפח בעלי ההון העוסקים בבנקאות? האם הגברנו את התחרות?
האם למשל הרוכש ה-WECHAT, אשר תוך שנים ספורות עשתה מהפיכה רבתי בכספי מעמד הביניים בסין, או שמא חברת ALIPAY כנ"ל? ומסתבר שגם הפעם למאמי אין בשורות, את המניות רכשה חברת ויזה.
מספרים על המורה שנכנסה לכיתה ואמרה לתלמידים: "היום יש לי בשורה טובה ובשורה רעה מה תרצו לשמוע קודם"? רוב המצביעים היו אופטימיים וביקשו לשמוע את הטובה תחילה, "ובכן אומרת המורה, היום, ממש היום, ככל התלמידים יחליפו גרביים". קפץ מושיקו ושאל "ומהי הבשורה הרעה"? "הרעה היא שאתה תחליף עם אברהם, רינה עם גילה ובקיצור כל תלמיד יחליף גרביים עם שכנו לשולחן, ולא לשכוח תלמידים, מחר לבוא עם תחתונים נקיים".
וברוח אופטימית זו נסיים, רצינו מדינה, קיבלנו מדינה, זה מה יש. עברנו את פרעה נעבור גם את זה.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
