א. מהפכה
בגיל 98 הלך לעולמו אלוף שלמה אראל, שהיה מפקד חיל-הים. לפני שנתיים-שלוש פגשתי אותו אחרי הרבה שנים, כשהרצה ב'
סדנת אלפרדו לחקר המלחמות', שאני מרכזהּ, על המהפכה שעבר חיל-הים.
כולם מכירים את העובדה, שחיל-הים ניצח את חילות הים של סוריה ושל מצרים בים התיכון - כיוון שהפעיל ספינות טילים (סטי"לים) חמושות בטילים ים-ים 'גבריאל', שהיו חידוש, ונתמכו על-ידי לוחמה אלקטרונית.
אחרי מלחמת סיני, הבינו בחיל-הים, שדרושה מהפכה, אם רצונו של חיל-הים למלא את תפקידו, והוא אינו יכול להסתפק בטרפדות ובמשחתות ישנות. המהפכה הייתה עצומה, ושילבה טכנולוגיה מתקדמת דאז מכל התחומים - הנדסה ימית, מנועים, מערכות-נשק ואלקטרוניקה - ונעשתה במספנות בגרמניה ובצרפת ולבסוף במספנות ישראל. חיל-הים עבר תהליך ארוך ומייגע של חשיבה ושל בנייה מחדש תחת חמישה מפקדים - אלוף שמואל טנקוס, אלוף יוחאי בן-נון, אלוף שלמה אראל ואלוף אברהם בוצר - והמהפכה הושלמה בכהונתו של אלוף בנימין תלם כמפקד החיל, שהובילו לניצחון במלחמת יום הכיפורים. במקביל, פיתח חיל-הים מימי אראל את שייטת הצוללות, למרות אסון טביעת 'דקר'.
שלמה אראל נולד בלודז' שבפולין בשנת 1920, ועלה ארצה בגיל שש. התנדב לאצ"ל, ולמד במסגרתו בבית-הספר הימי של בית"ר בציוויטווקיה שבאיטליה. לאחר סיום לימודיו שב ארצה, ונעצר על-ידי הבריטים. כששוחרר מכלא עכו עזב את הארץ, ובמלחמת העולם השנייה התנדב לצי המסחרי המגויס הבריטי, והפליג בשיירות באוקיינוס האטלנטי. למרות שספינתו הוטבעה על-ידי צוללת גרמנית, חזר להפליג במלחמת העולם, והתקדם לדרגת רב-חובל.
בפרוץ מלחמת הקוממיות הצטרף לחיל-הים, ובינואר 1966 מונה למפקד החיל. במלחמת יום הכיפורים היה לו רגע עצום של נחת, כשגויס כיועץ לאלוף תלם, מפקד חיל-הים: באחד מימי הלחימה הצטרף לסטי"לים, שיצאו ללחימה, כדי לראות את תוצאות המאמץ האדיר, שהיה ממוביליו.
ב. גיבוי
למרות דברי התמיכה הנמרצים של רא"ל גדי איזנקוט, הרמטכ"ל, של ראש הממשלה ושל היועץ המשפטי לממשלה באלוף
שרון אפק, הפרקליט הצבאי הראשי (פצ"ר) - מול דברי השר
נפתלי בנט - מלאות הרשתות החברתיות במכתבי חיילים, שמתלוננים על שידיהם כבולות על-ידי מדיניות צבאנו כשפורעי חמאס תוקפים אותם. בנוסף, רואים ושומעים את החיילים, שחוששים מהפרקליטות הצבאית כפי שהם חוששים מהאויב, ובעיקר, מאז מקרה
אלאור אזריה.
השר בנט לא נרתע מהאש שהוטחה בו, וממשיך לדבוק בדבריו, שהמשפטיזציה עלתה לנו בחיי אדם. והוא אינו טועה. זה לא צריך להיות כך. אומנם משפטיזציה מכה בכל מערכות המדינה, ולא רק בביטחון, אך היא כובלת את החיילים, ומחנכת אותם לראש קטן. וכפי שהיה כבר - זה יתנקם בנו ביום פקודה.
הרמטכ"ל יצא בשצף-קצף להגן על פצ"רו, ובצדק. הוא חייב לגבות את פקודו, גם אם הנו אלוף. הבעיה הנה בחידוש, שהרמטכ"ל תוקף בגלוי שר, חבר בקבינט. היועץ המשפטי לממשלה נזכר, שהוא ישב על כס הפצ"ר לא לפני זמן רב.
החיילים מתמרמרים על כבילת ידיהם מול חמאס, וביקורת מפקדיהם כבושה, ונשמעת רק בחדרי-חדרים, אך מהדהדת. אפשר להתעלם מכך - אך זה חותר תחת יסודות הצבא.
ג. פה גדול
מינוי
אביב כוכבי לרמטכ"ל והעדפתו על פני אלוף
יאיר גולן מזכיר לי נשכחות - כיצד איבד אלוף
הרצל שפיר, אחד מטובי מפקדי השריון בצה"ל, את הרמטכ"לות, שהייתה כמעט בידיו, כיוון שהתבטא בפומבי בעניינים מדיניים.
ד. כולם צודקים?!
ידוע הסיפור על רב העיירה, שפסק בעניינים אלה ואחרים, עד שבאה אשתו, והעירה לו על פסיקותיו. אז הוא פסק, גם את צודקת. נזכרתי בסיפור כשקראתי את
מכתבו של אלוף (מיל׳)
יצחק בריק, נציב קבילות החיילים (נקח"ל) היוצא, שקובע, כי בדיווחי הצבא יש אחד בפה ואחד בלב.
הצבא ומשרד הביטחון יצאו נחרצות נגד בריק. וכרגע מצב העניינים הוא, שאם א'(יזנקוט) צודק, ב'(ריק) משקר, ולהפך. לצערי, כנראה, זה מצב קלאסי של משחק-סכום-אפס: רק אחד מהם מדווח אמת.
לכן, הגיע הזמן להסיר את הכפפות, ולמנות גוף (
מבקר המדינה?), שיבדוק אחת-לאחת את טענות בריק, ולהפריכן, או לתקן את הליקויים. וָלא, נעצים את האסון השוכן לפתחנו.
ה. ראשונה
אשה ראשונה, ששמה לא פורסם מסיבות ביטחון, הצליחה לעבור את מבחני הקבלה לכוחות האמריקניים למבצעים מיוחדים. המבחנים, שנמשכו 24 יום, נועדו מלכתחילה לגברים, ורק עתה הצליחה אותה האישה לעבור אותם.
היא תתקבל לקורס מתקדם בתקווה לסיימו בהצלחה, ולהתקבל לכומתות הירוקות, זו רק התחלת המסלול, כיוון שהקורס נמשך 24 חודשים, בהתאם למקצועו הצבאי של החניך. הקורס כולל הכשרה ללוחמה טקטית של יחידה קטנה והכשרה ייחודית, כמו שפה ותרבות. שיאו של הקורס בתרגיל רובין סייג', שבוחן את יכולתם של החניכים בלוחמת גרילה, בטכניקות חדירה וחילוץ, בלוחמה בלתי-קונוונציונלית ובניתוח ובתכנון פעילות של תנועת מחתרת.
