כאשר נשמעו קולות שהודיעו כי הארץ שינתה פניה, הסכמתי לכך. אומנם אני בצד השני של ההבנה והצער, אבל להכרה הזו הגענו תמימי דעים. קשה לפרט את מגוון הנושאים והשינויים. החלטתי להתמקד בחפירה ארכיאולוגית שהיום היא לבטח לא הייתה מתקיימת, גם בגלל 'שהארץ שינתה פניה' ווזה היום פחות 'מעניין','ומותר' להתעסק במימצאים שמעבר לקו הירוק, וגם בגלל, האדם שעסק בזה.
אדם זרטל, חבר קיבוץ עין שמר של השומר הצעיר, נרתם ל'סקר יהודה שומרון וגולן'. הוא נפצע במלחמת יום הכיפורים, ולאחר שהתאושש, למד ארכיאולוגיה. עבודת הדוקטורט שלו, הייתה 'ההתנחלות הישראלית בהר מנשה'. כיום עצם ההחלטה לחפור באזור זה תחת הכותרת התנחלות ישראלית, כפי שמסופר בתנ"ך, נתפסת כקריאת תיגר על המוסכמות של הארכיאולוגים הישראלים, אבל באותם ימים גם באוניברסיטת תל אביב הדברים התקבלו על הדעת.
במהלך הסקר זיהה זרטל סימני היכר של תקופת ההתנחלות מהמאה ה-12 לפסה"נ, והחליט לחפור גל אבנים במורד הצפוני של הר עיבל. הר עיבל נמצא סמוך לשכם, בתוך עמק, והוא נבחר כאתר הברית שכרת יהושע עם 12 השבטים בעת היכנסם לארץ, ובטרם יתפזרו איש איש, לנחלתו. הר זה הוא הפסגה הגבוהה בשומרון, ועם הר גרזים שמולו הוא יוצר אמפיתאטרון טבעי.
יהושע ועם ישראל מצטווים: "והיה ביום אשר תעברו את הירדן אל הארץ אשר ה' א-לוהיך נותן לך, והקימות לך אבנים גדולות... וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך" (דברים כ"ז ב'). בני ישראל היו אמורים לקיים טקס בעמק בין שני ההרים, הר הקללה והר הברכה.
בשנת 1865 הגיע ארכיאולוג בריטי בשם צ'ארלס וילסון עם משלחת שסקרה את ארץ ישראל המערבית. הם עמדו בעמק שבין שני ההרים, הר עיבל נראה כהר טרשים צחיח והר גרזים כהר שופע. הם חפרו, אך לא גילו את המזבח עם 12 האבנים עליהם נכתב בספר דברים ובספר יהושע. החוקרים ניסו לחפש שרידים לכך, אך מצאו בתי מגורים ולא אתרי פולחן. הם הניחו שאין מה למצוא.
אלף עצמות
כאשר החל אדם זרטל לחפור, הוא גילה חרסים גסים שלדעתו אפיינו את אותה תקופה, וגל אבנים במורד הצפוני של הר עיבל. היה זה באפריל 1980. וכך כתב: "תל עפר שלא יוחסה לו חשיבות. צורתו תל קטן עם אתר בצורת אליפסה ובמרכז רוגם שגובהו ארבעה מטר וקוטרו שלושים מטר. צורה ומיקום ייחודים, בגלל חוסר מימון, הוא הניח לדברים ושב ב-1982. שוב החלו בחפירות ולאט, לאט, התגלה מבנה מלבני, עם המון אפר ועצמות!
ההתרגשות הייתה רבה. שכבת האפר הייתה שחורה וממנה בלטו עצמות של בעלי חיים. האזור מתחת לריצוף העליון היה חלול, וגם בו התגלו עצמות של בעלי חיים. קרוב לאלף עצמות שהיו שייכות לכבשים, לעזים, לבקר, כולם של זכרים צעירים. עצמות של חיות לא כשרות, לא נמצאו באתר.
כבר בראשית החפירה התעניינו המתיישבים שגרו בעפרה, באלון מורה, ובשבי שומרון, במימצאי החקירות. הדמיון בין מבנה הבמה הממולאה באפר ובעצמות לבין המזבח במקדש התגלה על-ידי צבי קניסברג, ששמע באחד הערבים מפי אדם זרטל על החשיפה בהר עיבל, וראה סקיצה שצייר. נרגש עד דמעות, הביא כרך של משניות סדר קדשים, שם בפרק השלישי מופיע התיאור של מזבח העולה בבית המקדש השני, ושרטוט התלווה אליו. השרטוט דמה לסקיצה לגמרי. המבנים היו זהים והזהות הגדירה את המבנה בהר עיבל כמזבח.
זרטל היה משוכנע שמצא את המזבח המוזכר בספר יהושע, אך לא כולם הסכימו עימו, והתעלמו מההוכחות. הם יחסו את העצמות לבהמות כשרות שנועדו לפולחן, אבל לא לאותו טקס חד-פעמי כמתואר במקרא. גם האבנים הלא מסותתות, התואמות את הציווי המקראי: "ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אותן גזית כי חרבך הנפת עליה ותחללה"(שמות כ', כ"א), זכו להתעלמות.
יגאל ידין ראה במבנה מגדל שמירה ופרופ' אהרן קמפינסקי טען כי הוא חלק מכפר מתקופת הברזל הראשונה ולא הסביר את הייחוד שבו.
זרטל כל כך היה בטוח במימצא שזה המזבח שבנה יהושע, עד שהחליט להזיז את הר גרזים... העומד ליד המזבח בצפונו של הר עיבל לא יכול לראות את הר גרזים שמדרום לעיבל, ולכן בעייתי היה להחליט ששם התקיים טקס הברכה והקללה. ביהושע מסופר שחציית הירדן הייתה לפני פסח, קצת פחות מארבעים שנה לאחר חציית ים סוף. בני דור המדבר לא נימולו, ולכן ערכו ברית מילה בגלגל. במקום להמשיך מהגלגל לאזור שכם כדי לערוך את טקס הברכה והקללה הנלווה לברית, יהושע פונה לכיבוש יריחו והעי.
לרשת את הארץ
לקראת חג שבועות ניצב עם ישראל בתחתית ההר, כדי לקבל את התורה וכדי לכרות ברית הכוללת ברכה וקללה.: "וכל ישראל וזקניו ושוטריו ושופטיו עומדים מזה ומזה לארון נגד הכוהנים והלווים נושאי ארון ברית ה' כגר כאזרח חציו אל מול הר גרזים וחציו מול הר עיבל (יהושע ח' לג"). זרטל התעקש לזהות את מקום המזבח. העומד ליד המזבח בצפונו של הר עיבל לא יכול לראות את הר גרזים שמדרום לעיבל, ולכן בעייתי לומר שבמקום זה התקיים טקס הברכה והקללה. הוא העדיף לעקור את המסורת השומרונית ולקבוע כי הר כביר - הממוקם במזרח הר עיבל - הוא הר גרזים המקורי.
בטקס הברכה והקללה העם מחולק לשני חלקים העומדים זה מול זה ושומעים קללות וברכות. הטקס הוא קבלת ערבות הדדית, כעם עם א-לוהיו. שני ההרים יוצרים אמפיתאטרון טבעי המלכד את הנוכחים. הטקס שבו כותבים את התורה על אבנים ומקריבים קורבנות מסמל את הברית הנכרתת בכניסה לארץ המובטחת. ממעמד זה יצא העם לרשת את הארץ.
למרות כל התאוריות של זרטל, אי-אפשר לדעת במאת האחוזים אם אכן התקיים ליד המזבח הטקס שעליו מסופר. התשובה תהיה תמיד תלויה באמונה. וכאשר אתה נמצא במקום, אתה מתרגש כל כך ועורך סומר למחשבה שאכן שם בדיוק, הילך יהושע בן נון, שם ערך את הטקס של התקשרות העם עם א-לוהיו, שם עמדו בני ישראל היוצאים ממצרים.
אכן הארץ שינתה פניה. היום לא היה אדם יוצא קיבוץ של השומר הצעיר, שהלך צעד, צעד, כל חייו, עם ספר הספרים בידו.