החור בסרגל שהופך לרציף הבילויים של עמק יזרעאל

זוגתי היא בת עפולה. משהכרתיה ובאתי, לראשונה, לעפולה, עדין כינו אותה החור שבסרגל (רמז לכביש הסרגל שמוביל אליה). הייתי עד, אחרי שנים, להצבת הרמזור הראשון בעיר - אירוע מאוד משמעותי בחיי העיר. כשהגעתי לעיר, לראשונה (אי שם בשנת 1971), שמעתי מרעייתי על תחנת רכבת העמק שהייתה בעיר (הפסיקה לפעול עוד בטרם עקרו הוריה לעיר) בעיקר משום שאותם מבנים ישנים והרוסים עמדו מול בית הספר התיכון בו למדה.

השנים חלפו, העיר גדלה והתפתחה, שכונות חדשות קמו על כל פיסת קרקע פנויה ומהחור בסרגל עפולה חזרה והפכה לבירת העמק. כמו בימים בהן רכבת העמק פעלה והתחנה בישוב הייתה מרכז ההתרחשות האזורית בעמק יזרעאל.

לאחרונה, כמו במקומות נוספים בארץ הוחלט לשמר את מתחם התחנה. בסיועה המקצועי של המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל דאגה עיריית עפולה להחזיר עטרת התחנה ליושנה. אומנם הרכבת כבר לא תעצור שם אבל תחנת הרכבת תהפוך למרכז בילוי תרבות הפנאי בעיר. מין שילוב של נוסטלגיה ועתידנות. שילוב של שימור וחידוש. התוצאה אתר מרשים שמתחמי התחנה ברחבי הארץ (ירושלים, תל אביב ואפילו צמח) יכולים רק להתקנא בו על-אף שמדובר רק בשלבים הראשונים של פיתוח המתחם.

באחד מימי השבוע החלטנו, להראות למקצת מנכדינו את האתר המרהיב ההולך ומתפתח במרכז העיר עפולה. פרויקט שימור ומעורר השראה פרי יצירתם של אדריכל השימור, אייל זיו, שנסתייע במתכנן אורבני, צביקה מינץ שהתבססו על תיק התיעוד שהוכן לפני שנים על-ידי אדריכל אמנון בר אור.

כך הצלחנו תחת מראה עיניים יפהפה במתחם השימור ללמד את הנכדים מקצת מההיסטוריה של ישראל בכלל ועפולה בפרט. על רכבת העמק, על התחנה שהוקמה בכפר "א-פולה" (בסגול מתחת ללמד) שממנה צמחה וקמה העיר עפולה, על הספור ההיסטורי שלפיו קטר הקיטור הוביל יהודים בעלי דרכון בריטי שניצלו מהתופת הנאצית ושהוחלפו בטמפלרים שנשלחו לגרמניה הנאצית (סוג של חילופי אזרחים. גם אזרחים בריטים אחרים הגיעו במסגרת החילופים הללו). הניצולים (בשנת 1942) עלו על הרכבת בתחנת המוצא בווינה אוסטריה ומשם דרך הונגריה, טורקיה וכן גם בסוריה הגיעו לפלשתינה -לתחנת עפולה. אולי יגיע היום ושוב נראה רכבת היוצאת מעפולה ועוצרת בדמשק, כל זאת במהלך נסיעה ל"דיל" של נופש בטורקיה שגם אליה, לטורקיה, נגיע ברכבת.

אם בענייני קטר הקיטור ש"שתודלק" במים להכנת האדים ב"מגדל הקטרים" עסקינן הרי שזה, מגדל המים, עבר, גם הוא, תהליך שימור על-ידי אנשי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל וקומתו התחתונה, זו שהייתה פעם תחנת כיבוי האש אמורה בעתיד, להפוך ל"מיני מוזאון" - מרכז מבקרים שיספק מידע על רכבת העמק, על התחנה ועל הפעילות סביב לה בימים עברו.

גם הספקנו לספר לנכדים על "ליל הרכבות" שבו חובלו תחנות רבות על-ידי הפלמ"ח, וגם זו שבעפולה במסגרת המאבק בשלטון הבריטי שעברה חבלה נוספת על-ידי "ההגנה", עם הקמת המדינה, במגמה למנוע פלישת כוחות צבאות ערב ללב עמק יזרעאל.

כאשר פסענו, משפחתי ואני, על פסי הרכבת עברנו שעור קצר בהיסטוריה של רכבת העמק שציוני הדרך שלה מצוינים בחריטה על אדני הרכבת.

אני, בעיני רוחי, כבר ראיתי את המתחם שוקק חיים,, מאוכלס בדוכני מכירות רבים כאשר ההמולה של מאות הנוסעים שהמתינו בתחנה בתחילת המאה הקודמת מתחלפת בשאון המבקרים שבאים ליהנות ממתחם בילויים מרשים שהרבה היסטוריה ומורשת לצדו.