|
|
מקופחים [צילום: מנדי הכטמן/פלאש 90]
|
|
|
|
|
הולך ומתקרב המועד שבו לא יוכל עוד המלצר במסעדה ליהנות מן התשר האישי, באשר זה ייכלל החל בראשית השנה האזרחית החדשה בתשר של כלל המלצרים המשרתים עימו במסעדה. אלא שכבר עתה נאלץ לא אחת נותן השירות במסעדה להיקרע בין בעליה לבין הלקוח שאותו הוא משרת, והתוצאה פשוט עגומה. נוצר מצב אבסורדי כאשר לא אחת נמנע ממנו או השכר המגיע לו עבור עבודתו, וזאת בשל התשר המופקד בידיו, או שלחלופין נמנע ממנו התשר עצמו, שבו מתעקש בעליו להחזיק.
כך או אחרת, הרי שבמצב העכשווי יש סועדים הנוהגים להעניק למלצר שלהם את התשר במזומן, בעוד אחרים כוללים אותו במסגרת תשלום בכרטיס האשראי. כשלעצמי, אני מעדיף את האפשרות השנייה. אלא שבאחת המסעדות, שבהן סעדתי לאחרונה, הסתבר לי, להפתעתי הרבה, שיש גם "קומבינות". בהגיע החשבון, בתום הסעודה, נוכחתי לראות שחויבתי על סך של 350 שקל עבור ארוחה, בלא שזו כללה כלל דמי-שירות.
תוהו ובוהו
הפקדתי, אפוא, בידי המלצר התורן את כרטיס האשראי שלי, תוך שביקשתי ממנו לחייב את החשבון הסופי ב-400 שקלים - כולל תשר של 50 שקלים. המלצר נטל את הכרטיס, ללא אומר ודברים, וכעבור דקות אחדות החזיר אותו לידי. הופתעתי להיווכח שחויבתי, אומנם, על 400 שקלים, אבל בצד השובר שהופקד על שולחני, נחו להם גם 50 שקלים במזומן עבורי, לאחר שאלה הוצאו מקופת המסעדה. את הרמז הבנתי מייד. במסעדה הזו פשוט לא נוהגים לכבד את התשר, כל אימת שהוא כלול בכרטיס האשראי. חתמתי, אפוא, על חיוב של 400 שקלים, ואת 50 השקלים, שהוצאו מן הקופה, הותרתי על השולחן, ובלבד שהמלצר לא יצא קרח מכל העניין.
למען הגילוי הנאות צריך להודות שיש אומנם מלצרים המשולמים בעין יפה, אם על-ידי בעלי המסעדה ואם על-ידי הלקוח עצמו, אלא שמספרם בטל בשישים. במרבית המקרים יוצאים המלצרים מקופחים הן בשכרם והן בתשר הניתן להם. כדי למנוע את הקיפוח הזה, מן הראוי היה לעגן בחוק שיעור קבוע של תשר, כשהוא כבר כלול בתשלום הסופי, מבלי לסמוך בכך על חסדיו של בעל המסעדה או של הלקוח. רק בדרך זו יובטח למלצר תשלום שכרו המלא עבור עבודתו.
