הַיְשִׁיבָה בָּאָרֶץ

הַיְשִיבָה בָּאָרֶץ מבְטִיחָה קִיּוּם לָעָם

בִּנְדִידָה בָּעוֹלָם הַקֶּשֶׁר לָאָרֶץ נֶעֱלַם

לֹא בכְדִּי הִתְחדְשָׁה הַיְּשׁוּת בַּצִּיּוֹנוּת

בַּעֲלִיָּה לָאָרֶץ שֶׁנִנְטְשָׁה וּבַהתְיַשְׁבוּת

לְפִיכךְ יַעֲקֹב יָשַׁב בָאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו

לֹא בִכְדִּי ה' אֶת יִשְרָאֵל לָאָרֶץ הֵשִׁיב

כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטְּשֶׁנָּה שׁוּב וּבַנֶכָר יְמִירֶנָּה

יַעַן כִּי אֵין אֶרֶץ אָחֶרֶת טוֹבָה הִימֶּנָּה

פֹּה תִּתְרָחֵשׁ הַדְּרָמָה אַהֲבָה וּנְקָמָה

בַּטֹּוב וּבָרַע טוֹב לְיִשְׂרָאֵל עַל הַנֶּשָׁמָה

קוֹם תּקוּם אֻמָּה שְּׁבָטִים וְעַם הָאָרֶץ

פֹּה נִחְיֶה וּפֹה נָמוּת וַתֵּהִיא לָנוּ עֶרֶס

כָּאן יְסֻפַּר עַל תּוֹלְדּוֹת יַעֲקֹב וְיוֹסֵף

גָּלוּי וְנֶעֱלַם אַהֲבָה וּנְקָמָה עוֹד יֵחָסֵף

חָלוֹם וּמְצִיאוּת הֶמָּה יַחַד מִתְמַזְגִים

וְלֹא יַעֲלִימוּ הַטּוֹב וְהַרַע וְהַמֻּשָּגִים


יעקב ושנים עשר בניו ובתו דינה

אמנם נאמר אלה תולדות יעקב יוסף, אלא שהסיפור איננו כה פשוט. אחרי ששב יעקב מחרן לשם יצא בְּגַפּוֹ, חזר לארץ עִם עַם רב שכלל את רחל ושפחתה בלהה, ולאה ושפחתה זלפה, אשר במרוצת השנים הולידו לישראל שנים עשר בנים הם שנים עשר השבטים שמרכיבים את עם ישראל ונולדה גם בת יחידה דינה, ואף על-פי ששבטי ישראל לא כולם ילדי אימהותינו רחל ולאה כי בחלקם נולדו לשפחות, של רחל ולאה, לפי הסדר הזה: בני לאה: ראובן, שמעון, לוי, ויהודה ולאחר תקופת עקרות ילדה לאה גם את יששכר, וזבולון - ששה בנים במספר וילדה אחת דינה, שנולדו מרחם לאה אלא שגם: גד ואשר שילדה אותם זלפה שפחת לאה נחשבים כילדי לאה. ואילו רחל שהייתה עקרה כמו שרה ורבקה ילדה: את יוסף ובנימין ואילו שפחת רחל בלהה ילדה דן ונפתלי, שגם הם נחשבים כילדי רחל. בסך-הכל נולדו ליעקב, שנים עשר בנים ובת אחת. ובעינינו כולם אחים ואחות שווים זה לזה, ואין נפקא מנא אם אימהותיהם לאה או רחל "הגבירות", או אם אימהותיהם שפחות זלפה ובלהה. ללמדך שישראל מטבעו לא מפלה בין אדם לאדם. כי כל בני האדם יצורי אנוש וצריך להתייחס לאדם מי ילדתו אלא מה אופיו, ומה מעשיו. אף על-פי כן אומר רש"י כי התורה מחשיבה את יעקב - ישראל ואת בני יעקב בני ישראל יותר מצאצאי אדם וחוה ועשרת הדורות מאדם עד נח ומצאצאי נוח עד שהתחילה לדבר באברהם יצחק ויעקב. היא קצרה בתולדות עשו והיכן התיישבו הוא וצאצאיו והאריכה ביעקב ותולדותיו, לפי שהם חשובים לפני "המקום" וכך אומר רש"י: משהגיע אצל אברהם האריך בו, משל למרגלית שנפלה בין החול, אדם ממשמש בחול וכוברו בכברה (בַּנַּפָּה) עד שמוצא את המרגלית ומשמצאה הוא משליך את הצרורות (אבנים קטנות) מידו ונוטל את המרגלית. ובאשר ליעקב מוסיף רש"י ואומר: וישב יעקב הפשתני (מוכר פשתן) הזה נכנסו גמליו טעונים פשתן. הפחמי (נפח או עושה פחם) תמה: אָנָה יכנס כל הפשתן הזה? היה פִּקֵּחַ אחד משיב לו: ניצוץ אחד יוצא ממפוח שלך שורף את כלו! כך יעקב ראה את כל האלופים (צאצאי עשו) הכתובים למעלה תָּמַהּ ואמר: מי יכול לכבוש את כֻלָּם - מה כתיב למטה: "אלה תולדות יעקב יוסף דכתיב (שכתוב עליהם) והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש (עובדיה א/יח) - ניצוץ יוצא מיוסף ושורף את כֻּלָּם. על זה הכתוב מתעכב להבדיל בין יעקב-ישראל לעשו ועמים אחרים ולא מבדילה בין בני ישראל לבין עצמם כי כלם מזרע יעקב למרות ש-דן ונפתלי בני בלהה וגד ואשר בני זלפה. אין מבדילים ביניהם.

הישיבה בארץ תנאי לאחיזה בה

יעקב ישב בחרן-בפדן ארם 20 שנה בהם עבד אצל לבן הארמי ובלשון אחרת שועבד על-ידי לבן. ליעקב היה ברור בצאתו לחרן בעידוד אמו רבקה ובהסכמת אביו יצחק, שהוא עושה זאת רק לאחר שנחה דעתו כי הקב"ה נותן לו את חסותו לעשות זאת, ואף לִוָּהוּ במלאכים בדרכו לשם וכפי שנוכחנו לדעת גם בשובו משם לִוּוּהוּ מלאכים. יעקב בקש לשאת אישה מבנות פדן ארם מבית אמו, כדי שלא יהא נאלץ לשאת אישה מבנות כנען מחשש נישואי תערובת, ביודעו כי נישאי תערובת סופם לטשטש את זהות האדם ומטמיע בעם הזר. יעקב עשה הכל לצאת מחרן ולשוב לארץ אבותיו - ארץ כנען, שהובטחה לעם ישראל על-ידי אדון הארץ אלוהים. ואכן יעקב אחרי התלאות שפקדו אותו שב לארץ כנען וישב בארץ מגורי אביו. זו הייתה ישיבת קבע בבחינת עשה התישבות בה. למרות שהצפיה לקרוא בפרשה את סיפור ישיבת יעקב בארץ ואיך היה תהליך ההתישבות כפי שסופר ביצחק אביו ובסבו אברהם, מיד הכתוב לעניין אחר לחלוטין, בפסוק "אלה תולדות יעקב יוסף". כבר בשלב זה הכתוב בא לשלב חיי יעקב בחיי יוסף, אולי בגלל הדמיון המאפין שניהם, אבל גם מפני שיוסף היה על כרחו, הגורם לירידת יעקב וכל במשפחה הגדולה למצרים. כאן למעשה נקטעת ההתישבות בארץ שהייתה אמורה להיות לזמן מה, אף נמשכה כמאתיים ועשר שנים. כפי שיתברר בהמשך ככל שננטשה הארץ בצאת בניה לנכר נכר כאן למצרים, כך גם עמד בפני השבים אליה קושי רב להתישב בה שוב, כי כבר נתפשה על-ידי אחרים.

חטא אחי יוסף שנסו להפטר ממנו

כבר בראשית הפרשה במקום לספר על יעקב ששב לארץ להתישב בה, החל הכתוב לספר לנו על יוסף: אלה תולדות יעקב יוסף...(לז/א) מזה לא ניתן לדעת מה בקש הכתוב לספר, את תולדות יעקב או את תולדות יוסף? רש"י אומר: אלה ישוביהם וגלגוליהם עד שבאו לכלל ישוב (בארץ כנען אחרי יציאת מצרים לגלגולי בני ישראל) כשיוסף היה בן שבע שנה נתגלגלו וירדות למצרים. ומדרש אגדה דורש: תלה הכתוב תולדות יעקב ביוסף מפני כמה דברים: כיון שיוסף היה חשוב אצל יעקב כבן רחל שבשבילה עבד אצל לבן שבע שנים בגלל אהבתו אליה ואהבתו זו מועברת ליוסף. מה עוד ויוסף היה זיו איקונין, דהיינו בעל הדרת פנים, דומה ליעקב וכל משארע ליעקב ארע גם ליוסף, זה נשטם (היה שנא) וזה נשטם, זה אֵחָיו מבקשים להרגו וגם את יעקב אָחִיו בקש להורגו, אולם הדבר שהעלה את חמתם של אחיו הבאת דבתם רעה אל אביהם (לז/ב) יוסף גם הגדיש את השאה בתום לבו, בספרו להם שני חלומותיו שנאמר באחד מהם: אנחנו (האחים) מאלמים אלמים ....קמה אלמתי ... תסבינה אלמתיכם ותשתחוין לאלמתי (לז/ז) והשני הוא על השמש והירח (דמוי לאביו ואמו) ואחד עשר כוכבים משתחווים לי (לז/ט). כאן גם יעקב גער ביוסף: הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה (לז/יא). כי על כן נאמר, ששנאת אחים גרמה לחרבן בית המקדש והוצאת ישראל לגלות. ומקור השנאה הוא הקנאה. כי על כן אנו קוראים מדי שבוע את דברי התורה שטמונה בהם חכמת חיים ועל זה נאמר: כי לא נכתבו תולדות הדורות שקדמו ליעקב, אלא כדי לספר את תולדות יעקב-ישראל וצאצאיו כעמו של הקב"ה, התובע מהם אמונה עצומה ומדה רבה של צניעות - והצנע לכת, ונאמנות לעקרונות המוסר והצדק בכל אשר נעשה ונפעל.

פרשת יהודה ותמר בסמוך לפרשת יוסף

במהלך הסיפור של יוסף, מובא בפרשה סיפור מוזר על יהודה ותמר כסיפור בפני עצמו, ולמעשה לא ברור מה הקשר בין סיפור יוסף לסיפור יהודה ותמר, בהקשר לספור על יוסף, פרט לעובדה שיהודה ויוסף אחים. מעיון נוסף בלשון הכתוב נמצא קשר כלשהו שנאמר: "ויהי בעת ההיא" (לח/א) כלומר בעת שיוסף נמכר למדינים ולמצרים מתרחשת דרמה אחרת אצל אחד האחים החשובים שבהם אצל יהודה. השאלה למה ראתה התורה לשלב את פרשת יהודה ותמר לתוך פרשת חיי יוסף. שואלים ומשיבים שני חכמים ר' אלעזר ור' יוחנן בעניין זה כך: ר' אלעזר אמר: כדי לסמוך ירידה לירידה, כלומר ל"וירד יהודה" כנגד "ויוסף הורד" ר' יוחנן אומר: כדי לסמוך "הַכֵּר ל"הַכֵּר" כי שנאמר ליעקב ביזמת יהודה ליעקב "הכר נא הכתנת בנך היא" (לז/לב) שתמר אומרת לחמיה יהודה "הכר נא למי החתמת והפתילים והמטה האלה" (לח/כה) שני המעשים, מצביעים על "ירידה" ברמת המוסר של האחים במכרם את יוסף אחיהם. שתוצאות ירידה זו הביאה בסופו של דבר לשעבוד במצרים ועל ה"ירידה" במעשה יהודה עם תמר כלתו. גם צריך לזכור שיהודה היה האחראי למכירת יוסף לישמעאלים. לא בכדי מובא לאחר מעשה יהודה ספור מות שני בניו של יהודה, ער ואונן זה אחר זה (לז/לב) מסתנן לסיפור זה מעשה יהודה במעשה גילוי עריות עם אשת בנו תמר, שזה אסור באיסור חמור מן התורה (ויקרא יח/יט), אומנם הדבר נעשה שלא ביודעין אך נאלץ יהודה לומר על תמר כלתו בפומבי "צדקה ממני" ובכך נצלה מעֹנֶשׁ שְׂרֵפָה. אומנם מצאנו בהמשך כי אשת פוטיפר המרשעת מפתה את יוסף ברשעות ומעלילה עליו עלילת שוא כי הוא לא התפתה ואנו פוגשים כאן ב"וישב" את תמר המפתה את יהודה אשר מתפתה ולמעשה הוא החוטא והיא הצדקת.

בָּעוֹלָם חַיִים לָהֶם רָשָׁע וְצַדִּיק יַחְדָּיו

הַצַּדִּיק יִסּוֹד עוֹלָם וְאֵין קִיּוּם בִּלְעֲדָיו

אֶלָּא שֶּׁרָשָׁע וְטוֹב לוֹ מִמַּעֲשֵׂי תּוֹעֵבָה

וְצַדִּיק וְרַע לוֹ פּהֹ וְיִיטב לוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא

אַךְ בַּעֲשׂוֹת הָאָדָם טוֹב מֵטִיב עִם עַצְמוֹ

וּבְכַךְ עוֹשֶׂה נַחַת רוּחַ לְעַצְמוֹ וְגָם לְעַמּוֹ

אָז אַנָּא שְׁמוֹר עַל צֶלֶם זֹאת מִמְךָ דְּרוֹשׁ

וּבַצַּר לְךָ יִצְרְךָ הַרַע כְּבוֹשׁ וְאַל תַחֲשׁוֹשׁ

לַמְרוֹת שֶהַתְמוּרָה לַעֲשִׂיַּת הַרַע זְמִינָה

הִיא רַק לְחַיֵּי שָׁעָה מְזוּיֶפֶת לֹא אֲמִינָה

בְעוֹד נֶפֶשׁ הַצַּדִּיק הוֹמִיָה פְנִימָה

וְטוֹב לַצַּדִיק נַפְשׁוֹ