מלחמת הסחר בין ארה"ב לסין, הנמצאת בהפוגה אך עלולה להתחדש בעוד שלושה חודשים, מנוהלת בשיטה הכי ישנה בספר: מכסים. אבל הזירה שלה היא לחלוטין בת המאה ה-21: טכנולוגיה, החל מבינה מלאכותית וכלה בציוד לרשתות. שדה הקרב הבסיסי ביותר הוא מוליכים למחצה. תעשיית השבבים היא המקום בו מתנגשות בצורה ישירה ההובלה התעשייתית של ארה"ב ושאיפותיה של סין להפוך למעצמת על, אומר אקונומיסט.
הסיבה לכך היא ששבבי מחשב הם אבני היסוד של הכלכלה הדיגיטלית ושל הביטחון הלאומי. מכוניות הפכו למחשבים על גלגלים. בנקים הם מחשבים שמעבירים כסף. צבאות נלחמים עם מחשבים לא פחות מאשר עם פלדה. ארה"ב ובעלות בריתה –
קוריאה הדרומית וטייוואן – שולטות בחלקים המתקדמים ביותר של הענף. לעומת זאת, סין תלויה בעולם החיצוני לאספקת שבבים; היא תלויה בשבבים יותר מאשר בנפט.
הרבה לפני שדונלד טראמפ נכנס לתמונה, סין הבהירה שהיא רוצה לסגור את הפער. בשנת 2014 הכריזה הממשלה על השקעה של 150 מיליארד דולר בשיפור התעשיה המקומית. מוליכים למחצה מככבים בתוכנית ההשקעות "תוצרת סין 2025" שהוכרזה ב-2015. השאיפות הללו הטרידו את
ברק אובמה, אשר מנע בשנת 2015 מאינטל למכור לסין כמה ממוצריה המתקדמים ביותר, ושנה לאחר מכן בלם מכירה של יצרנית גרמנית לחברה סינית.
טראמפ החריף את מאבק השבבים, מציין אקונומיסט. הוא מנע את מכירתה של קוואלקום לחברה מסינגפור מחשש לתחרות סינית. חרם על מכירת שבבים לענקית התקשורת הסינית ZTE כמעט והביא לקריסתה. שני דברים השתנו. האחד: ארה"ב הבינה שיתרונה הטכנולוגי נותן לה עוצמה מול סין, והיא הטילה מגבלות על הסחר עימה בתחום הטכנולוגי. השני: סין העצימה פי כמה את מאמציה להגיע לעצמאות בתחום המוליכים למחצה והוכיחה שהיא יכולה להתמודד מול חברות אמריקניות.
האינטרסים של שתי המדינות לא ישתנו, מדגיש אקונומיסט. לארה"ב יש חששות לגיטימיים לבטחונה הלאומי. שאיפותיה של סין להפוך למעצמת-על ייראו מגוחכות כל עוד ארה"ב יכולה לפעול נגדה כרצונה. סין נחושה ברצונה לסגור את הפער; ארה"ב נחושה לא פחות ברצונה לשמור על ההובלה. השאלה העיקרית היא עד כמה רחוק יכולה ארה"ב ללכת במאבק זה. הפרוטקציוניסטים בבית הלבן ירצו לקטוע את אספקת המוליכים למחצה לסין; זה לא ילך, כי מדובר בתעשיה עולמית וסין היא שוק ענקי. צעד כזה גם יהיה חסר תועלת, משום שבטווח הארוך יהיה קשה לבלום את ההתקדמות הסינית. בדיוק כמו שעמק הסיליקון התבסס על יזמות פרטית וסיוע ממשלתי, כך פועלת תעשיית ההיי-טק הסינית.
הכניסה של סין לשוק היא בעיתוי המתאים. במשך שנים התקדם בענף בהתאם ל"חוק מור", ולפיו יכולתו של שבב מוכפלת בכל שנתיים. אבל חוק מור מתקרב למגבלותיו הפיזיות. כאשר כולם קופצים לטכנולוגיות חדשות, לסין יש הזדמנות נדירה לסגור את הפער.
אקונומיסט מציע לארה"ב לפעול בשלוש דרכים. הראשונה: לפעול בשיתוף פעולה עם בעלות בריתה באירופה ובאסיה כדי לבלום שיטות סחר בלתי הוגנות של סין ולמנוע השקעות שלה במדינות אלו כאשר יש צורך בכך. השנייה: לקדם את היזמות המקומית, יותר מימון ממשלתי זורם למו"פ בשבבים; צריך יותר פתיחות כלפי בעלי כישורים מתאימים. השלישית: להתכונן לעולם בו השבבים הסיניים הם חזקים יותר ומתקדמים יותר, וזה אומר גם פיתוח של אמצעי בדיקה למוצרים סיניים כדי למנוע פרצות ביטחוניות וזליגת מידע. צעדים כאלו יכולים לעצב את העולם לעשורים הבאים.
