מספרים על שני ילדים המנהלים מריבה. אומר האחד: שמעתי שאבא שלך מוכר סמים. מגיב השני: ואבא שלך חבר כנסת. הראשון קופץ מעורו: בלי הורים! מתברר שיש פוליטיקאים שנשארים ילדים גם בגיל 69, אלא שאז הם עוברים מהורים לבנות-זוג.
אני מאמין ל
שאול אלוביץ, אשר סיפר בחקירתו ש
בנימין נתניהו ביקש ממנו לפרסם בוואלה ידיעה ולפיה גילת בנט - רעייתו של
נפתלי בנט - עבדה במסעדות לא-כשרות. למה אני מאמין? כי זה סיפור כל כך הזוי, שהוא לא יכול להיות פרי דמיון. כי אלוביץ יכול היה להמציא 101 סיפורים אחרים על התערבות של נתניהו בתכני האתר, אבל סיפור כזה - אי-אפשר להמציא. וכי הוא מתאים לאופיו של נתניהו.
בנימין נתניהו הוא הפוליטיקאי המוכשר ביותר שהיה לנו אי-פעם. בשנת 2011 דירג אותו הביטאון Business Insider במקום ב-11 בין 18 האנשים החכמים ביותר בעולם. בסוף אותה שנה פורסם דירוג אחר, שהעניק לו IQ מדהים של 180 - רמת משכל שרק 2% מתושבי העולם נהנים ממנה. הוא קולט במהירות עצומה, מנתח במהירות עצומה וכידוע לכולנו גם ניחן בכישרון הסברה יוצא מגדר הרגיל.
אלא שמשכל גבוה אינו ערובה לאישיות מלבבת. מדי פעם היחס הוא הפוך, כי לגאונים לפעמים אין סבלנות לאנשים פחות חכמים מהם. ומשכל גבוה גם אינו ערובה למוסריות ולשמירת חוק; כל מי שמצליח בתחומו הוא לרוב בעל IQ גבוה מן הממוצע, והדבר נכון גם לגבי עבריינים בכירים. כך שנתניהו הוא בהחלט גאון - וגם יכול להיות איש קטן, קטנטן. יש לו IQ סופר-גבוה - אבל לא בטוח עד כמה גבוה ה-EQ שלו (המדד הרגשי).
הקטנוניות של נתניהו באה לידי ביטוי ברדיפתו האובססיבית אחרי כל מי שעלול אי-פעם להציב איום כלשהו על מעמדו. תחשבו רגע ותענו על השאלה: מי האיש מספר שתיים בליכוד? משה יעלון - בחוץ.
גדעון סער - מנסה לחזור. ישראל כ"ץ - רק במשרד התחבורה.
גלעד ארדן - רק במשרד לביטחון פנים.
יובל שטייניץ - קשה לזכור שהוא בכלל קיים.
משה כחלון - הקים את כולנו. ומי האיש מספר שתיים ב
ממשלה? הרי נתניהו הוא ראש הממשלה ויו"ר הליכוד ושר הביטחון ושר החוץ (ושר הבריאות).
נכון, אף פוליטיקאי לא אוהב מתחרים, אבל איש לא פעל ופועל לחסל אותם בשיטתיות כמו נתניהו. ואף אחד איננו נוקם ונוטר כמותו. הוא העדיף את
שמעון פרס על פני ראובן ריבלין, וכעת חושש שריבלין ינהג כמותו וינקום בו (ע"ע חוק גדעון סער).
אביגדור ליברמן, שפעם היה מנכ"ל משרדו ושותפו לריצה לכנסת, נזרק לספסלי האופוזיציה. וכמובן - נפתלי בנט ו
איילת שקד, שפעם היו מאנשי לשכתו ועכשיו הם יעד לחיסול פוליטי.
מה שמביא אותנו לעדותו של אלוביץ. נתניהו רואה בבנט איום ממשי שאיתו הוא מתקשה להתמודד, כי הרי בנט איננו בליכוד אלא שולט ביד רמה (ובהצלחה) בבית היהודי. לכן נתניהו מנסה לחסל את
הבית היהודי, למרות שזוהי המפלגה הקרובה ביותר אליו ולליכוד מבחינה אידיאולוגית. לעיתים נדמה שהוא יעדיף לראות לידו את
יאיר לפיד ו
רחל עזריה, במקום את בנט ושקד.
נתניהו פועל בציניות המזכירה את זו של ממשלת בריטניה בשנות ה-30 וה-40: היהודים יהיו לצידנו נגד גרמניה, כי אין להם ברירה אחרת; צריך לפייס את הערבים, כי לך תדע במי הם יתמכו. כנ"ל נתניהו: הבית היהודי לעולם לא ילך לממשלה בראשות
ציפי לבני או
אבי גבאי (וכנראה גם לא בראשות יאיר לפיד), אז אפשר לרמוס אותו; חשוב יותר למצוא חן בעיניהם של מי שעלולים למכור את נאמנותם לכל המרבה במחיר - כחלון, ליברמן, לפיד.
ובציניות הזאת, כל האמצעים כשרים - כולל שיחת טלפון בה ראש הממשלה מבקש מבעל השליטה בבזק לשתול ידיעה שתכפיש את רעייתו של יריבו הפוליטי. זה מה שמעסיק אותו, לשם מגיעה האובססיביות שלו, זוהי רמת האמינות שלו. הכל הולך, כולל התקפות אישיות בלתי רלוונטיות ואולי אף שקריות.
והכי מעניין: נתניהו לא הכחיש את הדיווח. בנו יאיר אף הגיב באומרו, שבנט תקף "מיליון פעם את אמא שלי". נניח בצד את העובדה שנתניהו הבן אינו מספק אפילו דוגמה אחת, ושלא זכורה אפילו דוגמה אחת. נדבר על הטיעון עצמו: המורָה, הוא התחיל. נכון שזה רק
יאיר נתניהו, אך לאור השתיקה של אביו - מותר להניח שהוא לא פעל על דעת עצמו. אז אולי כדאי לפרסם עוד ציוץ: לראש ממשלה דרושה גננת, נא לפנות לרחוב בלפור בירושלים.
