כדאי לאמריקנים להפנים שתי אמיתות בסיסיות בעודם מחכים בקוצר רוח לממצאיו של
רוברט מולר בפרשה הרוסית – מציע בנאטו מריוטי, תובע פדראלי לשעבר, במאמר באתר טיים. האחת: ייתכן שהוא לעולם לא יפרסם בפומבי את כל ממצאיו. השנייה: קרוב לוודאי שלא תהיה פצצת בדמות גילוי קשר רחב היקף. וזה לא יעיד על כשלון החקירה, אלא על ציפיות ציבוריות מוטעות.
תובעים פדראליים אינם היסטוריונים או עיתונאים. הם חוקרים עבירות אפשריות על החוק הפדראלי. החקירות יכולות להיות נרחבות, אך האישומים לרוב צרים בהרבה – כי אין זה קל להוכיח אשמה מעבר לספק סביר. הדבר נכון במיוחד בעבירות צווארון לבן, המחייבות לרדת לסוף דעתו של הנאשם ולעשות זאת על בסיס מעשיו ודבריו, אלא גם מתגלה אקדח מעשן בדמות מסמך או הקלטה.
למרות אתגרים אלו, טוען מריוטי, מולר רשם הצלחה ניכרת. הוא השיג שורה של הודאות והרשעות, והגיש כתב אישום נרחב נגד סוכני מודיעין רוסים. הישגים כאלו הם נדירים בתיקי צווארון לבן. ואין לזלזל בכך שחלק משמעותי מן התיקים הסתיימו בהרשעות על שקרים לקונגרס או ל-FBI, הוא מסביר. במקום לכוון גבוה ולהשיג לא-כלום, תובעים מעדיפים ללכת על הרשעות בטוחות. במהלך הטיעונים לעונש, עליהם להציג בבית המשפט את כל "העבר והאופי" של הנאשם ואת "הטבע והנסיבות" של העבירה – ואז ביכולתם לפרוס את התמונה המלאה של המעשים ובית המשפט מביא אותה בחשבון. זה גם מאפשר להעמיד לדין כאשר תקופת ההתיישנות חלפה: לא על העבירה המקורית, אלא על השקר בחקירתה – ואז לחשוף את העבירה עצמה בטיעונים לעונש.
זה בדיוק מה שעשה מולר, והוא פועל בחוכמה במיוחד לנוכח הנסיונות יוצאי הדופן לשבש את חקירתו. עורכי דינו של
פול מנפורט העבירו מידע לעורכי דינו של
דונלד טראמפ – צעד חריג וכנראה בלתי-אתי.
מייקל כהן שוחח עם עורכי דינו של טראמפ ועם עובדים בבית הלבן לפני שמסר לקונגרס עדות שקר על פעילותו העסקית של טראמפ ברוסיה. לכך נוספו מאמציו הבלתי פוסקים של טראמפ עצמו לחתור תחת החקירה.
תומכיו של טראמפ שואלים ללא הרף: היכן הקנוניה עם רוסיה? השאלות הללו נובעות בחלקן ממסע הדיסאינפורמציה של הנשיא, אך גם מחוסר הבנה של החוק – טוען מריוטי. למונח "קנוניה" אין משמעות משפטית וקשה לדמיין תובע כלשהו המגיש כתב אישום ובו הקונספירציה הרחבה אותה מדמיינים לעצמם מתנגדיו של טראמפ. למרבה האירוניה, הציפיות הבלתי-מציאותיות הללו יכולות לסייע לטראמפ לצלוח את האתגר המשמעותי הזה לנשיאותו.
בכל נקודת זמן אחרת, הנשיא עלול היה לסיים את דרכו אם עורך דינו היה מעיד בשבועה שהורה לו לבצע עבירה; אבל הפרט הזה (מהודאתו של כהן) נשכח במבול החדשות שמייצר טראמפ מדי יום. חשוב מכך: שיבוש ההליכים מצד טראמפ הפך להיות שגרתי, כמעט כזה שמצפים לו. למשל: בחודש ספטמבר תקף טראמפ בפומבי את שר המשפטים דאז,
ג'ף סשנס, על כך שלא מנע חקירות נגד שני מועמדים רפובליקנים לקונגרס. האמירות הללו בקושי גרמו להרמת גבה.
כאשר זוכרים את כל זה, יש להבין: אפילו אם מולר ימצא ראיות לעבירות מצד טראמפ, הן יהיו כאלו שתתעורר מחלוקת בשאלה האם ניתן להעמידו לדין עליהן בזמן כהונתו. אם מולר ימצא ראיות לעבירות קלות, זה לא יהיה כישלון שלו – אלא של ציפיות מופרזות, העשויות להציל את נשיאותו של טראמפ.