חילופי מפכ"לים, מועדים ומנהרות

כמובן שהכל קורה פה במקרה, ושום דבר בארצנו הקטנה אינו פרי תכנון מרושע או מזימה חלילה, או פרי איסוף ושמירת נתונים ושימוש בם לעת הצורך. ראש ממשלתנו יר"ה (בקיסרות האוסטרו-הונגרית עליה השלום הוזכר הקיסר תמיד עם התואר הקיר"ה, לאמור: הקיסר ירום הודו, גם שם, אשת הקיסר ויורש-העצר נטלו חלק בשלטון) מינה את סגן ראש השב"כ רוני אַלְּשֵׁייךְ למפכ"ל והעתיר עליו רוב דברי שבח וְקִילוּסִין.

המפכ"ל החדש, למרות ניסיונו העתיר בשב"כ, לא העריך מראש את עומק הביצה אליה הוטל: הישר אל מדמנת החקירות של משפחת נתניהו, שלא הוא יזם ושלא הוא ניהל. חיש נקשרה לראשו עטרת קוצים זו.

ערב מינויו התפטרו חמישה-שישה ניצבים ותיקים עתירי טסטוסטרון וצמרת המשטרה התדלדלה במפתיע. דומה שבשל כך לא התפעל אלשיך מהאפידמיה העולמית של "ME TOO " והגן על אחד המוסקטרים האחרונים שעוד התנודדו בצמרת, ואשר עמד בראש היוקרתי שבאגפי החקירות.

התרשמותי היא שֶׁרוֹנִי אַלְּשֵׁייךְ הוא קצין הגון, שהסתבך ברשת לא לו וככל שפרכס כך הסתבך יותר, ממש כמו דב שנלכד בפח. כן, הוא עשה מספר טעויות, הן בראיון "פתוח מדי" בתוכנית "עובדה", ואולי בכלל בדברנות-יתר. יש בישראל עדיין חופש הדיבור וחופש הבעת הדעה, אך יש להם מחיר, יקר, בעיקר כשאתה עוטה מדים. ככתוב: "נוצר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" אך האם אנו, הציבור, חפצים אכן בפעולות במחשך ובחוסר שקיפות?

רה"מ תוקף לאורך השנים בחריפות יתרה ומתמשכת את המפכ"ל שהוא עצמו מינה, והאשימו, בין היתר, בכוונת זדון בכך שביום האחרון לכהונתו הודיע בציבור שמשטרת ישראל המליצה לפרקליטות להעמיד לדין את רה"מ (גם) בעבירות שוחד. בכל הכבוד זו האשמת שווא. המפכ"ל היה הגון דיו להודיע על ההמלצה ולספוג את האש ולא להשאיר למחליפו את הכדור הלוהט שיחרוך מיד את ידיו, או ינסה להעלימו או לצננו ולהמתיקו. כן, היו דברים מעולם. זכור מינויו של יועץ-משפטי בתיק בראון-חברון...

מר נתניהו מתהדר (?!) בכך שחלק ניכר מהציבור אינו אוהד את המשטרה, הוא מתעלם מכך שהוא עצמו גורם ותורם לכך ברצף השמצותיו את המשטרה כולה, את המפכ"ל ואת חוקרי להב 433. הוא אינו המנהיג הראשון שמנסה להתבסס על טיפוח שנאה כלפי גוף שאינו נוח לו ואמנע מלהביא דוגמאות מההיסטוריה, כמו "ליל הסכינים הארוכות". אלא שמעטים המנהיגים שתקפו כך גוף שלטוני הנתון למרותם והנהגתם.

עניין נפרד (האמנם?) הוא מבצע "מגן צפוני". לא נראה שהמבצע בא להגן על המדינה או צה"ל. "המבצע" יצא לדרך ברעש גדול, תוך הצהרות רה"מ שהייתה לכאורה מכוונת ליצירת חרדה מהבאות, כולל הזזת כוחות שריון וחי"ר גדולים, תגבור הגבול בחטיבת הקומנדו, כשבסך-הכל מדובר בחשיפת מנהרה ידועה אחת וסתימתה אך ורק בחלקה אשר בתוך המדינה, וחשש מקיומן של מנהרות נוספות. גם עצם השיקול שלא לפרסם משך כחודשיים את המידע על קיום המנהרה ואי חשיפתה ופיצוצה הַמִּיָּידִי תוך השארת הסיכון לשימוש רצחני בה מוזר. לא רק שמחבלים עלולים היו להשתמש בה לפשיטה רצחנית או לחטיפת אזרחים או חיילים, הנה גם תושבי הצפון היו כל העת חרדים וטענו ששמעו קולות חפירה מתחת לאדמתם. בינתיים נרשמו ביטולים רבים לנופש בצפון ונזקים כלכליים של ממש.

התחושה היא, כאזרח שאינו איש צבא או מודיעין והניזון מהתקשורת, היא שהשם שניתן, "מגן צפוני" הוא נכון ומשרת את ראש הממשלה ומגן עליו מפני עיסוק-היתר בהודעתו של אלשיך על המלצות המשטרה להעמיד את רה"מ לדין בעבירות שוחד ובהסטת העיתונות ודעת הקהל מנושא זה. יש טוענים שהרמטכ"ל דרש לפעול מיד. אם רה"מ עיכב אכן את הפרסום בחודשיים יכול היה לעכב את פרסום גילוי המנהרה עוד שבועיים, אלא שהודעתו של אַלְּשֵׁייךְ טרפה למר נתניהו את הקלפים.

בצד השבח לכוחות הביטחון שגילו את המנהרה הנה ראוי לזכור כי "השמיים הפתוחים" טרם נחסמו, לא לטילים של החיזבאללה שטרם הושמדו ולא לגלשנים או דאונים מאוישים, שסכנתם רבה ובעיקר בלילות ובימים מעורפלים. אם חיזבאללה אכן השתלט על הצבא הלבנוני הרי שיוכל גם להשתמש במסוקים שבידי חיל האויר הלבנוני. פה אין צורך בחציבה יקרה. נקווה כי לא ינום ולא יישן שומר ישראל.
היו ימים ותורת הלחימה של צה"ל הייתה לקיים את הלוחמה בשטח האויב. מזה זמן רב הלחימה בשתי החזיתות, בצפון ובדרום, קיימת בעיקרה בשטח מדינת ישראל וצה"ל עבר ממתקפה למגננה. תמיהה היא אם כה טוב הדבר.