לתרזה מיי נדרשו 18 חודשים להגיע להסכם ברקזיט עם האיחוד האירופי; הפרלמנט הבריטי עומד להשליך אותו (יום ג', 11.12.18) בתוך פחות מחודש. הדרך היחידה לצאת מהבוץ היא משאל עם נוסף – טוען אקונומיסט.

המאבק על הברקזיט יצר קרע בליבה של הדמוקרטיה הבריטית. רוב חברי הפרלמנט סבורים, ובצדק, כי ההסכם גרוע יותר מאשר המצב הנוכחי. כנציגיו הנבחרים של העם יש להם זכות מלאה לבלום אותו. מצד שני, משאל העם ב-2016 נתן להם הוראה ברורה: לפרוש מהאיחוד האירופי. השיתוק הנוכחי הוא תוצאה של חוסר היכולת לאזן בין שתי חובות אלו של הנבחרים.

טועה מי שטוען, כי חברי הפרלמנט צריכים לעצום את עיניהם ולהצביע בעד ההסכם מתוך כבוד לתוצאות משאל העם. מיי חצתה רבים מן הקווים האדומים שהציבה, וממשלתה אינה טוענת שההסכם טוב למדינה אלא אומרת שזה מה שהדמוקרטיה מחייבת. אבל איש אינו יודע מה הציבור רוצה; צריך לשאול אותו.

מי שחושב שאפשר פשוט לצאת לבריסל ולהגיע לתוצאה טובה יותר, טועה גם הוא. מיי שמה בראש סדר העדיפויות שלה את חסימת המעבר החופשי של אנשים וסחורות; אקונומיסט סבור שהיא טועה, אבל אי-אפשר לטעון שהרעיון אינו פופולרי. זה מחייב לעזוב את השוק המשותף – נזק ניכר לבריטניה. אבל מיי הותירה את בריטניה בקשר כלכלי קרוב ככל האפשר עם האיחוד, בין היתר כדי להימנע מיצירת גבול בין אירלנד לבין צפון אירלנד.

עם זאת, מדגיש אקונומיסט, ברור שההסכם גרוע כמעט בכל היבט מאשר היחסים הנוכחיים בין בריטניה לאיחוד, שנבנו בקפידה. המגבלות על הסחר יפגעו במגזר השירותים הבריטי ויזיקו לשרשרת הייצור של מגזר התעשיה. בריטניה תיאלץ לקיים, עד הודעה חדשה, את הכללים האירופיים בלי שתהיה לה השפעה על עיצובם. בטווח הארוך עלול ההסכם לפגוע באחדותה של הממלכה. מותר לשאול האם לזה התכוונו המצביעים, כאשר אישרו בפער של 4% את הפרישה.

מיי מנסה למכור את ההסכם, אבל אקונומיסט מגדיר את מאמציה כ"פנטומימה של דמוקרטיה": זהו מסע בחירות בלי קלפיות. מיי צודקת באומרה שעל חברי הפרלמנט להביא בחשבון את רצונו של הציבור – אבל גם היא אינה יודעת מהו אותו רצון. לא צריך לנחש, אלא לאפשר לבריטים להצביע.

תבוסה כבדה של מיי בהצבעה מחר תוביל לבחירות, בהן כל המפלגות יציעו פתרונות קסם בלתי מעשיים לביצוע הברקזיט. דחיית ההסכם תעלה את הסכנה לעזיבה ללא הסכם – אסון לבריטניה וחדשות רעות לשכנותיה. הדרך למשאל עם נוסף רצופת מהמורות, שכן הפרלמנט יתקשה לקבוע את מתכונתו, ולאחר מכן תצוף הבעיה הגדולה ביותר: משאל עם נוסף יהווה סוג של תרמית כלפי אלו שהצביעו במשאל המקורי. אם המשאל המקורי היה מרידה נגד הממסד, משאל נוסף ייראה כמהפכת נגד.

מדובר בסכנה אמיתית, מדגיש אקונומיסט. משאל נוסף יצור תרעומת מתמשכת ויעודד תיאוריות "סכין בגב" של מפלגות פופוליסטיות. אבל הימנעות ממנו בשל חששות אלו, מתעלמת מכך שעסקת ברקזיט גרועה תוקע גם היא כבגידה וכמכירת חיסול של האינטרסים הבריטיים. המחשבה שאישור עסקה כלשהי יוביל לאיחוי הקרעים, מתעלמת מכך שלאחר מכן יהיה צורך בשנים ארוכות – אולי בעשורים – של מו"מ מסחרי עם האיחוד האירופי, אשר יחייב ויתורים כואבים נוספים. ובינתיים, בריטניה תהיה רחוקה מלמצות את יכולותיה. נכון, משאל עם נוסף יפגע באמון במערכת הפוליטית – אבל כך גם אישורה של עסקה שרוב הציבור אינו משוכנע בתמיכה בה.

הברקזיט מומשל לעיתים קרובות לגירושין. למעשה, סבור אקונומיסט, השנתיים האחרונות היו יותר כמו אירוסין רעועים: ציפיות הבוחרים הרקיעו שחקים בעקבות הבטחות תומכי העזיבה, אבל הם גילו שהיחסים בפועל יהיו שונים מכפי שדמיינו. הביטול של ה"אירוסין" הללו הוא מפחיד, אבל להמשיך בהם – זו תהיה טעות עצומה. זכותו של הציבור הבריטי להחליט שהוא ממשיך; אבל כעת, כאשר הוא יודע מה המשמעות האמיתית של ברקזיט, צריך לאפשר לו להחליט.