ב-11 בנובמבר ניצב נשיא צרפת,
עמנואל מקרון, מתחת לשער הניצחון בטקס לציון 100 שנה לסיומה של מלחמת העולם הראשונה, וקרא למנהיגי העולם לפעול יחדיו כדי לפתור את הבעיות הגלובליות. פחות מחודש מאוחר יותר, מנסה מקרון עצמו להתמודד עם המהומות הקשות ביותר בארצו מזה חמישה עשורים, אשר כללו ציורי גרפיטי על אותו שער עצמו.
ויוויאן ואלט כותבת באתר טיים, כי מחאת האפודים הצהובים מסכנת את נשיאותו הצעירה של מקרון ומראה ששליטתו בצרפת הרבה פחות בטוחה מכפי שנדמה היה, תוך שהוא נתון לאיומים משמאל ומימין גם יחד. המחאה החלה לפני חודש בשל העלאת המס על הדלק, שנועדה להקטין את השימוש ברכב הפרטי ולממן פיתוח אנרגיה חילופית. המס הוסיף 30 סנט לגלון (3.80 ליטרים) של דיזל ו-17 סנט לגלון של דלק, לאחר שנה שבה המחירים עצמם זינקו ב-16%. המס משמעותי במיוחד באיזורי הכפר, בהם התושבים תלויים במכוניותיהם ובהם המשרות יותר נדירות ופחות מכניסות מאשר בפריז.
אבל כעת המחאה היא על הרבה יותר מכך, והיא מבטאת דחייה נרחבת של מקרון ושל פעולותיו, אשר לדעת המוחים – המזכירים את עברו כבנקאי השקעות - מעניקות עדיפות לעשירים. במאי 2017 זכה מקרון בנשיאות ברוב של 66%, אבל כעת שיעור התמיכה בו הוא 23% בלבד. זמן קצר לאחר שנכנס לתפקידו הוא ביטל את "מס העשירים" – על בעלי נכסים של למעלה מ-1.3 מיליון אירו – והעלה את המס על הגמלאים.
לדברי ואלט, סגנונו הבוטה של מקרון החמיר עוד יותר את המצב ויצר את הרושם שהוא אינו מבין את חייהם של הצרפתים מן השורה. מוחים רבים ששוחחו עם טיים ציינו את הדברים שאמר מקרון לאחרונה למובטל: "תחצה את הכביש ותמצא עבודה בבית קפה". בסקר אחרון אמרו רק 11% מן הנשאלים, כי מקרון מבין את דאגותיו של העם הצרפתי, ואילו סקרים אחרים מצביעים על 70% תמיכה במפגיני האפודים הצהובים, למרות האלימות הקשה אליה התדרדרה המחאה.
שום מפלגה אינה מובילה את המפגינים, אך משני קצוות הקשת הפוליטית נעשים נסיונות לרכב על המחאה: מארין לה-פן הימנית-קיצונית וז'אן-לוק מלנשון השמאלי-קיצוני קראו לפזר את האסיפה הלאומית ולקיים בחירות. ואלט מזכירה, כי זה היה הפתרון במהומות הגדולות שהתחוללו בחודש מאי 1968, כאשר הפגנות ושביתות שיתקו את צרפת. מקרון דוחה מכל וכל את הרעיון.
למקרון אין פתרון קל מול תנועה פוליטית חסרת מנהיג, נעדרת רשימת דרישות ובלי בסיס גאוגרפי. לאחר שממשלתו הודיעה בשבוע שעבר על דחיית מס הדלק, העלו המפגינים שורה של דרישות נוספות, כולל העלאת הפנסיות ושכר המינימום. גם אם האלימות תשכך – ובסוף השבוע האחרון היא דווקא החמירה – יתקשה מקרון לתקן את הנזק שנגרם לשאיפותיו הרחבות יותר ובמיוחד לנסיונו למצב את עצמו כמנהיג מערב אירופה, לקראת פרישתה של אנגלה מרקל. כעת כלל לא בטוח שיהיה לו סיכוי להיבחר מחדש ב-2022, שנה אחרי פרישתה הצפויה של מרקל.
