לאפי,
סיפור לילדים ולגדולים שהיו גם הם ילדים
יעל הקטנה נולדה בערב, ממש עם צאת הכוכבים.
מיד עמדה, מעדה, התייצבה, ופסעה פסיעה ראשונה,
הלכה, וכבר רצה ריצה קלה, דילגה דילוגים שובבים
על כוכים, בין צוקים, באושר גדול, כל הלילה הרחק ממעונה.
פתאום הפציע היום, החמה עלתה להאיר ממרום,
ויעל הקטנה שנולדה בערב סגול מאוד נבהלה,
הכוכים היו פתאום עמוקים, כל צוק מושחז ועירום,
ובאשר שם הלכה ליוותה אותה דמות יעל מפחידה, אפלה.
היא ברחה לסלעים, אך הדמות הכהה לא נותרה משום מה מאחור,
ירדה לגיא - גם הדמות ירדה, עמדה - עמדה גם הדמות,
וככל שגבר האור הייתה הדמות לשחורה משחור
ויעל הקטנה שאך תמול נולדה פחדה כי ביום היא תמות.
היא החלה לרוץ אחוזת טירוף, והרוח שרקה לה 'לאן'?
'מן היום המואר אל הלילה בו אין לרגליי שום דמות איומה'!
והרוח שרקה, 'פתיה, זה הצל, הוא שלך, הוא כאן כי מלאה
הארץ אורה, הוא המתין לך בחושך עד בא החמה הקסומה.
הלכה יעל הקטנה עם צילה כל הדרך אל מעונה,
הודתה מה נאה לילי הסגול, גם תכלת היום מה נאה,
וכל היעלים עם כל הצללים הנלווים אליהם באמונה
יצאו לקראתה והקיפו אותה במחול של ברוכה הבאה.
והערב ירד, והלכו הצללים לנוח בחשכה
ויעל חכמה לחשה לקטנה, נומי לך שנת ישרים,
וימלא נא ליבך חלומות נפלאים עד תאיר אותך הזריחה
ותקומו גם את גם צלך הנאמן, לרוץ בחדווה בהרים.
