ללכת בדרכך

מן הבחינה המוסרית הבסיסית וגם מן הבחינה ההלכתית של מדינת ישראל כמדינה יהודית, המתת חסד היא דבר בלתי אפשרי. ההלכה מצווה במפורש "ושמרתם את נפשותיכם מאוד מאוד", "ובחרת בחיים". ולא נראה שכנסת ישראל, בוודאי בהרכב הנוכחי, תאפשר חקיקה להמתת חסד. גם שבועת הרופאים מחייבת את ההפך - לשמור ולהציל חיי אדם באשר הוא אדם. חל על כל רופא יהודי או לא יהודי. חקיקה כזו מובילה לפעילות בלתי רצויה כגון: חולים מסוגים שונים שיבקשו את נפשם למות בטרם עת והדבר יסבך את המערכת ואת בתי המשפט. המתת חסד בחקיקה פותחת פתח לקבלת החלטות לא ראויות כגון: נושאים שקשורים בירושה ושיקול דעת לא נכון של מסיים החיים (רופא, משפחה וכדומה). בעבר היו מקרים של אנשים שביקשו לקצר את חייהם ובעיקרון למרות סבלם הרב, המערכת לא אפשרה אלא במקרה בודד אחד שביהמ"ש לקח על עצמו את האחריות.

הצד השני של המטבע הוא בן האנוש שסובל סבל רב ולא מוצא טעם להמשיך את חייו. הסבל היום יומי מקשה על תפקוד בסיסי והחולה מתחנן למות ואין שומע. לדעתי יש לאפשר לחולים סופניים להחליט על גורלם. לדעתי יש לאפשר לחולים מסוג זה להביע את הסכמתם בכתב ולהנחות את מקבלי ההחלטות לקיים את בקשתם. מן הראוי לתת את האפשרות לחולים הללו לחתום על מסמך בעודם בחיים. יש לאפשר לאדם, כל עוד הוא צלול, לבחור בזכות לסיים את חייו. בנוסף, לא טוב שהאדם ייאלץ לבחור בהמתת חסד מחוץ לגבולות מדינתו, הדבר כרוך בסבל נוסף, בביורוקרטיה, ובהוצאה כספית גדולה שלא כל אחד יכול לעמוד בה. השירות הנ"ל הוא כמו שירותים אחרים שמן הראוי שהמדינה תספק לאזרחיה. בכל מקרה, המקרים הם בודדים והתופעה היא לא נרחבת ולכן, צריך לאפשר את בקשתו של אדם במקרים מסוימים ובמידה והוא עומד בתנאים.

המתת חסד תעשה, כמשמעה, חסד עם הסובל שקץ בחייו, ועם בני המשפחה. יש לזכור שהאדם מטבעו בוחר בחיים ואוהב את החיים. כבר נאמר - החיים הם מתנה. אם אדם בוחר למות כנראה שהקשיים רבים מדי.