בית המרקחת המיתולוגי אלבא סגר שעריו

לרשימת מוסדות וסמלים נוסטלגיים ידועים בירושלים שנסגרו בשנים האחרונות לאחר עשרות שנות פעילות, הצטרף בימים אלה, בית המרקחת אלבא המיתולוגי, ברחוב יפו 42 בירושלים, שהודיע בימים אלה על סגירת שעריו. בית המרקחת נוסד לפני 94 שנים בשנת 1924. בהודעה שנתלתה על דלת הכניסה לבית המרקחת נכתב בזו הלשון: "אנו מודיעים בצער על סגירת בית המרקחת ביום 30.11.18 בצהריים. תודה לקהל לקוחותינו על נאמנותם כל השנים". נכון לעכשיו מאז שלהי נובמבר 2018 בית המרקחת נעול וסגור. מקור בכיר בבית המרקחת אישר בשיחה עימי כי סגירת בית המרקחת המיתולוגי היא סופית . לא ברור מה יפתח במקומו.

ראשיתו של "אלבא"

בית מרקחת אלבא נוסד בירושלים בשנת 1924. הוא שוכן בקומה ראשונה של "בית מאני - בניין משרדים ומסחר ברחוב יפו 42 סמוך לקולנוע ציון לשעבר. מקימיו ובעליו של בית המרקחת היו ד"ר ורנר ניסל, רופא שעלה מגרמניה ורוקח כימאי בשם היינריך לנדסהוט שאף הוא יוצא גרמניה. אַלְבָּא" (בלטינית - "לבן") נקרא כך על שם בית-מרקחת מפורסם בעיר לֶמְבֶּרְג (לְבוּב). ניסל הקים גם מפעל קטן לייצור תרופות בשכונת בית וגן בירושלים, בשם "ארא" (איגוד רופאי ארץ-ישראל) שסיפק תרופות לבתי מרקחת ורופאים, ובכלל זה לבית מרקחת אלבא.

ב-1936 נקלע בית מרקחת "אלבא" לקשיים כלכליים ולמצב של פשיטת רגל והוצע למכירה פומבית. שנתיים לאחר מכן ב-1938 רכש הרוקח וילי רוזנברג, עולה מגרמניה, את בית המרקחת. וילי, בן למשפחה יהודית בורגנית התגורר עם רעייתו ושני ילדיהם בבית דו קומתי צמוד קרקע בעיר אינסטרבורג, עיר קטנה בליבו של אזור חקלאי מפותח במזרחה של גרמניה. לוילי היה בעיר, בית-מרקחת, בשם "ROTE APOTHEKE" (רבים מבתי המרקחת בגרמניה נקראו על שם צבעים). בית המרקחת שכן באזור שכונה, ALTER MARKT ("השוק הישן"). אביו של וילי, שהיה איש עסקים, קנה את בית-המרקחת ואת הזכות להפעילו עבור בנו, הרוקח. בעיר היו כ-100 משפחות יהודיות, חלקן אמידות ביותר. בין אלו האחרונות בלטה משפחת מנדלסון שהייתה בעלת מבשלת בירה מוכרת.

עם עליית הנאצים לשלטון, כשקדרו השמים וגברה ההתנכלות ליהודים, מבין וילי רוזנברג כמו רבים מיהודי גרמניה כי מקומו לא בגרמניה. בספטמבר 1938 עולה וילי רוזנברג עם משפחתו, רעייתו גרטרוד ושני ילדיו לארץ דרך נמל חיפה. בנו של וילי, ארנסט לודוויג רוזנברג, יליד 1926, שלימים ישנה ויעברת שמו לאבי רז ויכהן בתפקיד יו"ר הסתדרות הרוקחים בארץ, סיפר את סיפור עליית משפחתו לארץ ורכישת בית המרקחת אלבא בראיון לרפי קאופמן לאתר ארגון יוצאי מרכז אירופה. רפי קאופמן שלח אלי את הראיון ואישר לי לפרסמו.

וכך אומר אבי רז בראיון: "כף רגלינו דרכה על ארץ הקודש ב-20 בספטמבר 1938. לאבא היו ידידים שבאו לקחת אותנו מן האניה מנמל חיפה לדירתם. הם אף שכרו לנו דירה ברחוב הגידם, בהדר הכרמל, בחיפה. אבא (וילי רוזנברג) חיפש פרנסה. הוא היה רגיש מאוד לעובדה שעליו להוציא בכל יום לא מעט כסף למרות שאינו משתכר עדיין. למעשה "חיינו" מן "הדברים הטובים" שהבאנו מגרמניה, שאבא מכר - מצלמות, כלי בית וכו'. אבא לא רצה לגעת בינתיים בהשקעותיו, שעליהן ביסס את תוכניותיו לעתיד.

אחדים מן הרוקחים בחיפה רצו בו כעוזר, אבל הוא רצה להיות בעל בית-מרקחת. יום אחד קיבל הודעה מעורך הדין הירושלמי ד"ר הולשטיין שיש בית-מרקחת גדול בירושלים, המוצע למכירה פומבית. התקופה הייתה תקופת המאורעות ("המרד הערבי") וכלל לא היה פשוט להגיע לירושלים, אבל אבא נסע וקנה בית-מרקחת שהיה ידוע כבר אז בשם "אַלְבָּא" (בלטינית - "לבן"). "אלבא" שנקרא כך על שם בית-מרקחת מפורסם בעיר לֶמְבֶּרְג (לְבוּב), נוסד בשנת 1924 ועתה עמד למכירה כיוון שבעליו ד"ר ניסל ולנדסהוט, פשטו את הרגל. לנדסהוט היה חתנו של ד"ר ניסל. במלחמת העצמאות נהרג, היינריך לנדסהוט שהיה קצין ב"הגנה" מיריית צלף ליד מחסום מקור חיים.

מוסיף אבי רז בראיון עם רפי קאופמן: "אחרי שאבא קנה את בית-המרקחת "אלבא", עברה משפחתנו מחיפה להתגורר בירושלים. אבי שכר דירה בבית בן חמש קומות. בכניסה לירושלים. הייתי מזועזע ממראהו של בית-המרקחת. המקום היה מוזנח ומלוכלך וריק מתוכן. ההשוואה בינו ובין זכרון בית-המרקחת שהיה לנו באינסטרבורג עוררה בי תחושות של עליבות מחד ושל צער עמוק, מאידך. כל משפחתנו נרתמה לעבודת השיפוץ. שכר הדירה החודשי ששלמנו היה לירה ארץ-ישראלית אחת וזה היה הרבה מאד.

מספר אבי רז: "את העבודה ב"אלבא" התחלתי כעוזר לאבא. עבדתי במחסן ולעיתים, כאמור, גם הייתי ממלא את מקומו של השליח כי היו לי אופניים. היו לנו לקוחות רבים בשכונת רחביה. ביניהם גם האחים הרופאים ברנרד והרמן צונדק. אבי רז מספר כי תקופת מה, עבד בבית המרקחת, שמואל גונן (גורדיש) בעת שלמד בישיבת עץ חיים ונזקק לכסף... לימים יהיה גורדיש" אלוף פיקוד הדרום במלחמת יום הכיפורים.

בית המרקחת בתקופת מלחמת העצמאות

בתקופת מלחמת השחרור, היה בית המרקחת "אלבא" אחד מספקי התרופות לתושבי ירושלים הנצורה. לאחר המלחמה ותחילת תקופת הצנע, כך מספר אבי רז, היה בית מרקחת אלבא "עסק דל, מעוט לקוחות וחסר אמצעים. חלק לא מבוטל מן התרופות ומן הסחורה שנמכרו אז בבית-המרקחת היו בקיצוב. כך, למשל, קבלנו הקצבה של 1.5 ק"ג צמר גפן. הצוות חילק את צמר הגפן לחבילות של 10 גרם כדי שאפשר יהיה לספק מן הסחורה ל-150 לקוחות. בקבוקים לא היו בנמצא. מי שרצה לקבל תרופה נוזלית היה חייב להביא עימו בקבוק. הצמצום והצנע שלטו אז בכל, היה קשה להתפרנס. בבית-המרקחת אלבא היה באותה תקופה רוקח אחראי אחד ועוזר אחד - אליהו נחום שעבד באלבא משנת 1943 ועד לשנת 2006".

בראיון לרפי קאופמן מספר אבי רז: "התקבלתי לגימנסיה "רחביה" אחרי מבחן בעברית. את שנות לימודי בגימנסיה נכון יותר להגדיר כ"שנות ביקורי בגימנסיה". לא הריביתי להיות שם שכן, רוב בני כיתתי היו מבני המשפחות המבוססות - אנשי הסוכנות והפקידות הבכירה, רופאים ואנשי עסקים אני, ציפור הדרור, הרגשתי ביניהם כנטע זר. בנוסף לכך גם לא אהבתי את שבט "מודיעין" בצופים. חניכיו ומדריכו היו כבר אז שמאלניים מידי, לטעמי. אני מצאתי לי חברה מתאימה יותר בשבט "צופי הקהילה" שהתכנס בחצר בית-הספר "למל".

נהגתי ללכת לבית-הספר בבוקר ולעזור לאבי בבית-המרקחת בשליחויות ובשטיפת בקבוקים, בשעות אחר-הצהריים. ב-1942, בתום אותה שנת לימודים, הגעתי להסכמה עם אבי בדבר הפסקת לימודי בגימנסיה. שכר הלימוד בגימנסיה היה גבוה מאוד (לירה ארץ-ישראלית לכל חודש) ואבי אמר אז שאין טעם שיוציא סכום כזה אם אני אכן אינני חפץ ללמוד. אמי, הייתה פחות שאננה מאבי והשביעה אותי שאם אעזוב את הגימנסיה, חובה עלי לבדוק במהרה את נושא ה"לונדון יוניברסיטי מטריקיולשן" (London University Matriculation), כדי להשיג בכל זאת תעודת בגרות. קבלתי את עצתה וכך, עבדתי בבית-המרקחת בשכר של חצי לירה לשבוע ולמדתי בהתכתבות ב"בריטיש אינסטיטיוט", מוסד דומה לאוניברסיטה הפתוחה של ימינו, ששכן בבנין "סנסור".

נשואיו לרינה בתו של איתמר בן אב"י

בנובמבר 1945 מכיר אבי רז, בנו של וילי רוזנברג, בעליו של בית מרקחת אלבא, את רינה בן אב"י, בתם של לאה ואיתמר בן אב"י. לאה היא בת למשפחת אבושדיד. סיפור אהבתו של איתמר בן אב"י, בנו של מחייה השפה העברית אליעזר בן יהודה ללאה אבושדיד וחיזוריו אחריה ידוע ומוכר וחוברו אודותיו שירים וסיפורים ובניהם השיר "אהבת איתמר בן אבי" שכתב דודו ברק. רינה הייתה אחותה של דרורה בן אבי, מנהלת חטיבת התוכניות בקול ישראל. שהייתה, רעייתו של הקרין איש הרדיו משה חובב. כעבור כשנה, ב-20 באוקטובר 1946, אבי רז ורינה נישאים. מספר אבי רז: "הייתי בן 20, עדיין לא הייתי בעל מקצוע והתחתנתי למגינת ליבם של הורי. אמי הייתה בהלם מוחלט כששמעה שאני עומד לשאת "שְוָארְצֵע", אבל אנו התחתנו ומאז היו לנו מאורעות רבים ומופלאים בחיינו המשותפים. לרינה ולאבי רז נולדו שלושה ילדים: איתמר רז, לימים פרופסור רופא ידוע ומהמובילים במלחמה בסוכרת שנולד בעיצומה של מלחמת העצמאות ביוני 1948, זקלין-לאה ארבל ורוני רז.

"אלבא", לאחר קום המדינה

בסוף שנות ה-40 למד אבי רז רוקחות באנגליה, ולאחר קום המדינה שב ארצה והשתלב בניהול בית המרקחת. הוא מספר בראיון לרפי קאופמן: "אבי וילי, היה נוסע מדי שבוע לתל אביב ומבקר את היבואנים והספקים כדי למצוא סחורה שלא הייתה בהישג יד בירושלים. נהגתי להתלוות אליו בנסיעות אלו. בהדרגה, התחלנו לארגן מחדש את מחלקות בית-המרקחת. התחלתי לייבא ציוד לבית-המרקחת מאירופה. כך, למשל, הבאתי מכשיר לזיקוק מים, מאזניים עדינים וכו'. התחלתי גם לייבא תרופות וגם לייבא חומרי גלם להכנת תרופות, השתתפתי בכנסים מקצועיים וניסיתי לפתח לא רק את הפן העסקי אלא גם את הפן המקצועי של בית-המרקחת. בדיעבד, אני חושב שהצלחתי פחות או יותר".

בתחילת שנות ה-60 נפטר וילי רוזנברג שעבד בבית המרקחת עד סוף שנות חייו. בנו אבי רז ניהל שנים רבות את בית המרקחת. לצד פעילות ציבורית ענפה. הוא היה יו"ר מכבי ירושלים, כיהן כיו"ר החברה הכלכלית לירושלים. בינואר 1988 נבחר ליו"ר הסתדרות הרוקחים בארץ תפקיד בו כיהן עד 1994. בצה"ל שירת במילואים בחיל רפואה והגיע לדרגת סגן אלוף. רעייתו רינה עבדה יחד איתו בבית המרקחת.

בסוף שנות ה-70 פתח אבי רז סניף של "אלבא" ברחוב בן-יהודה בירושלים לא רחוק מקפה "עטרה". לפני כן, היה זה בית-מרקחת בבעלותו של הרוקח דובינסקי שעבד בו יחד עם אשתו. לאחר כ-20 שנה, ב-31 בדצמבר 1999 סגר אבי רז את בית המרקחת אלבא ברחוב בן יהודה והתרכז בעבודה רק ב"אלבא" שברחוב יפו, ש"בה ראיתי תמיד את ביתי האמיתי", כך אמר.

בשנת 2010 הלך אבי רז לעולמו וניהול בית המרקחת עבר לצאצאיו. בשנת 2016 נפטרה רעייתו רינה רז.

לרבים מתושבי ירושלים זיכרונות אישיים מביקוריהם בבית המרקחת. מספר לי רפי קאופמן אנקדוטה נחמדה הקשורה לבית המרקחת אלבא: "שנים רבות נמניתי על לקוחותיו של בית המרקחת אלבא. כיוון שהיסטוריה יהודית וישראלית בעת החדשה הוא אחד מתחביבי, ידעתי כי אבי רז היה נשוי לרינה, בתו של איתמר בן אב"י. אמה של רינה, זו שגיל חובב מכנה ברשימותיו "מומה" הייתה לאה לבית אבו שדיד. ימים רבים שעשעתי את עצמי בידיעה שפענחתי את משמעות השם אלבא (מה גם שתמונת איתמר ולאה הייתה תלויה בבית המרקחת) - הבנתי שמדובר בראשי התיבות של איתמר, לאה, בן אב"י. כשבאתי לביתם של אבי ורינה כדי לקיים את הראיון הראשון ספרתי לאבי בגאווה שאני יודע מניין בא השם אלבא. אבי הביט בי במבט משונה ואחר פנה אל אשתו שהייתה בחדר סמוך וסיפר לה על תגליתי. בשובו אלי צחק ואמר כי זהו רעיון מעניין אבל הוא כנראה שלי בלבד שכן אביו קנה את בית המרקחת מ"יקה" אחר שהוא זה שנתן לבית המרקחת את השם פשוט כיוון ש"אלבא" פירושו לבן (בלטינית, דומני). עם זאת מצא הרעיון שלי חן בעיני אבי רז.

העלתי צילום בית המרקחת הסגור שצילמתי ובדף הפייסבוק כותבת אחת המגיבות: "נסגר עוד מקום מיוחד ויקר לירושלמים. שנים נכנסנו לאלבא ותמיד הייתה אוזן קשבת ומאור פנים של אבי רז והכרתי גם את אשתו רינה אישה יפה ונעימה. אבי רז רקח תרופות שרק אצלו ניתן לקבל. אני הייתי קונה אצלו תרופה ששלחתי לבן דודי ברמת גן במשך תקופה ארוכה. יחסר המקום לכולם למרות כל הפארמים הקיימים".