|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
בשנים ההן היינו מגיעים לחוף אפולוניה דרך חורשת אקליפטוסים קטנה שנשקה לדיונות ● בשלהי הקיץ התכסו גבעות חול אלה בחבצלות צחורות, בחצבים תמירים ובפריחה צהובה וזוהרת של נר הלילה, שהאירה את עיניהם של הרוחצים לאור הירח ואת עיני הנאהבים
|
לפני כעשר שנים השתתפתי בטיול שכזה, באתר ארכיאולוגי שמכונה "הגן הלאומי אפולוניה". כשהאוטובוס הממוזג - מאויש במדריך יליד איטליה ובישראלים חובבי איטלקית לא פחות ממני - התקרב לחניון, הדופק שלי האיץ וגל הנוסטלגיה, מסעיר ומלטף בעת ובעונה אחת, שטף את כולי. מיד אחרי שירדנו, התקדמתי אומנם עם כולם, ניסיתי להקשיב להסברים של המדריך רב הידע שסיפר באיטלקית רהוטה על הווילה הרומאית, על המבצר הצלבני ועל תקופת הממלוכים וההרס שגרמו במקום... אבל האמת, גם אם פיזית לא התרחקתי מקבוצת שוחרי התרבות האיטלקית, בתוך תוכי הפריד אותי מהם מסך, בלתי נראה מבחוץ אך אטום כמעט לחלוטין למתרחש מסביבי. כי במקביל לסיור שלוּוה בסקירה היסטורית מרתקת לכשעצמה, חזרתי לזירה הזו בזמן אחר לגמרי, ובהקרנה הפרטית שלי עלו בערבוביה וללא שום סדר כרונולוגי תמונות משנות נעורַי שעברו עלי ממש בקרבת מתחם זה, בשטח שהשתרע בין אפולוניה להרצליה פיתוח ונקרא אז מעברת נוף ים.
מעברה זו, לא בלבד שהוסרה פיזית מעל פני הקרקע, היא גם נמחקה לחלוטין מזיכרונם של רוב הישראלים. אני, שאיני נכללת ביניהם ועקב נסיבות או בחירה אישית גם בתחומים אחרים נשארת לעתים קרובות בצד, זוכרת את המעברה היטב ואחזור לשם בדפים הבאים. אני גם מקווה שיהיו לי כמה עוקבים... לא, לא התכוונתי לפייסבוק או לטוויטר, אני לא שם. תקוותי שיימצאו קוראים שירצו להתלוות אלי למסע בעקבות הזמן ההוא, שלגבי לא לגמרי אבוד ואנסה להחיותו בעזרת המילים.
בשנים 1966-1960, אפולוניה לא נכללה ברשימה של הגנים הלאומיים. לא קידמו אז את פני הבאים שילוט להכוונת המבקרים, חניון למכוניות פרטיות ולאוטובוסים שמביאים תיירים או קופות וכרטיסי כניסה. גם לא נערכו בשטח זה שחזורים של קרבות עם צלבנים כלואים בתוך שריונים מגושמים מפלסטיק בצבע מתכתי, ולא מופעים מדהימים של להטוטי אש. בשנות השישים המוקדמות לא נמצאו שם אפילו דוכני משקאות קרים וארטיקים בטעמים אקזוטיים ובצבעים בוהקים, שגם אם מקורם לא ממש מהטבע הם מרווים ומרעננים בשטח הפתוח שאין בו שום מפלט מהשמש הקופחת.
בשנים ההן היינו מגיעים לחוף אפולוניה דרך חורשת אקליפטוסים קטנה שנשקה לדיונות. בשלהי הקיץ התכסו גבעות חול אלה בחבצלות צחורות, בחצבים תמירים ובפריחה צהובה וזוהרת של נר הלילה, שהאירה את עיניהם של הרוחצים לאור הירח ואת עיני הנאהבים
ושל אלה שגם רחצו וגם עשו אהבה, כי המעשה הראשון לא בהכרח שולל את השני. ומעבר לדיונות, בין שרידים ארכיאולוגיים וסלעי כורכר, התפתל שביל צר שבסוף ירידה ספורטיבית למדי נפתח לחוף ים רחב ידיים, פראי, אותנטי, קסום...
אני חושבת שחוף דומה לזה מחפשים היום ישראלים רבים באיי סיישל או באיים מרוחקים אחרים. אבל אז, חוף בתולי וציורי שכזה היה אצלנו, ממש כאן.
החול הרך הוביל למים צלולים בגון טורקיז, צוננים ומרעננים, והבילוי בחיק הטבע הפלאי הזה היטיב עם הגוף ורומם את הרוח. הדרך חזרה הייתה כמובן פחות נלהבת, לא רק בגלל המאמץ הנדרש מהעלייה בין הסלעים, אלא גם בגלל הידיעה המעיקה שההפוגה הסתיימה, ושבצריף חיכו לי בדרך כלל שיעורי בית ומטלות נוספות.
בשבתות הייתי מבלה שם לרוב עם הורי, ובעיקר עם אבי שהיה ספורטאי ושחיין מעולה. אבי, שהיה שחום עור ונראה יותר כיוצא קזבלנקה מאשר כיליד קייב, לא חשש מהשמש הלוהטת ועוד פחות מקרניה האולטרה-סגולות. גם אני, שירשתי מאבי כחמישים אחוז מהגנים, אהבתי להיות שזופה וכדי לזרז את השיזוף הייתי אף מושחת את עורי בשמן שקדים. אמי התלוותה אלינו לעתים די רחוקות, לא רק בגלל עורה הבהיר והעדין, אלא גם משום שהייתה טרודה בהכנת ארוחת הצהריים והבישול על פתיליית נפט קטנה לא היה פשוט כלל וכלל. אבל למטבחון הפרימיטיבי והמאולתר הזה אחזור מאוחר יותר. יש לי סיפורים קודמים.
|
|
מעבר להיותו ספר זיכרונות, "משם ומכאן" הוא תיעוד של תקופה קרובה-רחוקה, ששובה את הלב באותנטיות ייחודית
|
| ▪ ▪ ▪ |
"משם ומכאן" הוא ספר זיכרונות מיוחד באופן כתיבתו האישי והישיר. זהו סיפור עלייתה של משפחה קטנה מברית המועצות ארצה דרך פולין בנובמבר 1960, המביא דיוקנאות ציוריים, מראות וקולות, ממעברת נוף ים שליד הרצליה, שלא רק נעלמה מהשטח, אלא גם נמחקה מהתודעה של רוב הישראלים. המחברת, סופי רחלנקו, חיה במעברה הזו בשש שנות נעוריה, בספרה היא משחזרת את המתחם של צריפי האזבסט האפרפרים ומחיה את דייריהם הססגוניים. היא אינה נרתעת מחשיפה עצמית, ומשתפת את הקורא בגעגועיה העזים להוריה ובזיכרונות אחרים מילדותה. במבט לאחור מתארת המחברת את תלאות המסע לישראל, את קשיי ההסתגלות למציאות החדשה בארץ ואת אהבתה המאוחרת לשפה העברית. מעבר להיותו ספר זיכרונות, "משם ומכאן" הוא תיעוד של תקופה קרובה-רחוקה, ששובה את הלב באותנטיות ייחודית. הסיפור המשפחתי שכולל 132 צילומים תועד במאגר המידע של בית התפוצות
על סופי רחלנקו
אמנית, סופרת ומורה, בת למשפחה של אמנים אמה ציירה ופיסלה וסבה צייר פורטרטים. היא עצמה התבלטה בציור כבר בילדותה והציגה במהלך השנים שש תערוכות יחיד בארץ ובצרפת. בעלת תואר ראשון בתולדות האמנות, תואר ראשון בתרבות צרפת ואמנות התיאטרון ותואר שני בספרות צרפתית. במשך 34 שנים עסקה בהוראת השפה הצרפתית ותולדות האמנות. זכתה במילגה מטעם ממשלת צרפת ולמדה בפריז במשך שנה במרכז לחקר והוראה של השפה הצרפתית והפצתה בעולם. ילידת 47, בלבוב שבברית המועצות (כיום אוקראינה). בגיל 13 עלתה עם משפחתה לארץ למעברת נוף ים, שם שהתה כ-6 שנים. בהיותה בת 18 נפטר אביה והיא ואמה עברו להתגורר ברמת אביב בה היא חיה עד היום. זהו ספרה החמישי – השלישי בעברית. שני ספריה הראשונים יצאו לאור בצרפת. [ עוד על סופי רחלנקו]
|
|
|
משם ומכאן, מאת: סופי רחלנקו, איפאבליש הוצאה לאור, 133 עמודים, 89 שקל.
|
|
| תאריך:
|
11/12/2018
|
|
|
עודכן:
|
11/12/2018
|
|
ציפי לוין
|
|
|
שפע של ידע עומד לרשותנו על השואה. בעבודת נמלים זוהו שמותיהם של למעלה מ-4 מיליון מתוך 6 מיליוני הקורבנות. תהליכי ההשמדה בתאי הגזים ידועים לפרטיהם. גאיות הריגה בברית המועצות אותרו. ניתן לתארך אקציות בקהילות קטנטנות. ידועה זהותם של רבים ממבצעי הגירושים, ההתעללויות והרצח. והידע אינו נגמר; על בסיס קבוע נוספים עוד ועוד פרטים, ומדי חודש מתפרסמים עוד ועוד מחקרים.
|
|
|
|
|
לתשומת לבכם - סיפור מספר הביכורים של יורי מור בעברית 'החקירה הראשונה של הבלש הפרטי' אשר יצא לאחרונה לאור וכבר זכה לביקורות טובות אצל אוהדי הז'אנר
|
|
|
|
|
מה היה קורה לולא הוקמה מדינת ישראל? גורלן של הקהילות היהודיות היה מִדרדר לאור ההתפתחות שחלה בשנים האחרונות בגורל הנוצרים (שאין להאשימם בבעיית מדינת ישראל) ולאור האנטישמיות האגרסיבית המשתוללת כיום בעולם שהיהודים נעלמו ממנו
|
|
|
|
|
סימון ומואיז הקטן הפכו לשם דבר. מואיז הצעיר משני האחים, קם לספר את הסיפור שלו, והספר שלו קולח ומרתק. קשה לדבר על מואיז בלי לכרוך יחד עמו את האח סימון. בהיסטוריה שלנו הם כבר דמויות מיתולוגיות, הם שיר נצחי.
|
|
|
|
|
לכאורה, זו ממלכת הסוד, אלא שבמחוזותינו מעמדו של אדם בחברה נבחן על-ידי כמות הסודות שהוא יודע, ועל-ידי טיבם. לכן, כנראה, מרבים בכירים לשעבר במערכת הביטחון, כולל אנשי אמ"ן, 'מוסד' ושב"כ, להתראיין על כל גבעה רמה ולפרסם את זיכרונותיהם. מקוּם המדינה, היו ל'מוסד' תריסר ראשים - כמו לשב"כ. כשליש מהם פרסמו עד כה ספרים 1. לאלה צריך להוסיף, כמובן, את הספרים שכתב איסר הראל, "הממונה" המפורסם והראשון מכולם, שלא כללתי ברשימת שני תריסר ראשי הארגונים.
|
|
|
|
|
