|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
בעקבות רציחתה של אימאן אחמד לבאבידי, האישה ה-25 שנרצחה ב-2018, יוזמות שביתת הנשים קראו לכלל הנשים לשבות מדי יום למשך 25 דקות, עד שהממשלה תאשר את התקציב לתוכנית הממשלתית למאבק באלימות במשפחה
|
|
מחאת ענק [צילום: מרים אלסטר/פלאש 90]
|
|
|
|
|
לאחרונה פרץ גל הפגנות כנגד אלימות כנגד נשים. ההפגנות הללו קרו בעקבות רצח הילדה סילבנה צגאיי בת ה-12, ורצח הנערה יארא איוב בת ה-16 בחודש האחרון. הנתונים מראים כי בשנה האחרונה נרצחו 25 נשים על-רקע אלימות במשפחה. בעקבות זאת, ביום שלישי 4.12 שבתו מאות נשים וארגונים כמפגן תמיכה במחאת הענק, הקוראת לממשלה לטפל במצב החרום של האלימות כלפי נשים. לכבוד המאורע נצבעו מזרקות שונות בצבע אדום כדי לחזק את האמירה כי דם נשי אינו הפקר.
נתוני האלימות כלפי נשים בישראל מדאיגים במיוחד. כ-200 אלף נשים במדינת ישראל מדווחות כי הם סובלות מאלימות יום יומית, כאשר 13 אלף מהן ידועות לשירותי הרווחה ולמשטרה ודבר לא נעשה. 33% מהנשים שנרצחו עד כה בשנה החולפת היו במגע עם המשטרה או עם הרווחה. עם השנים עולה אחוז הנשים הנרצחות על-ידי בני זוגן.
לפני שבועיים חברה קבוצת נשים אל קבוצה קיימת בשם "קואליציית דגל אדום", הכוללת בתוכה ארגונים הנאבקים למען נשים מכל חלקי החברה בישראל - יהודיות וערביות כאחד. יחד הן מפעילות עמוד פייסבוק - מצב חרום حالة طوا, הקורא לשינוי, תחת הסיסמא: "אני אישה אני שובתת". קבוצת הנשים החריפה את המאבק כאשר הוחלט על-ידי חברי הכנסת בשבוע שעבר לדחות את הקמת ועדת החקירה הפרלמנטרית לבחינת הטיפול בנושא על-רקע המאבקים הקואליציוניים. על כן הן יוצאות להפגנות במאות מוקדים בכל רחבי הארץ.
יש טוענים כי נתוני האמת והמספרים האמתיים מוסתרים מהציבור. מתוך 25 הנשים שנרצחו השנה, 8 נרצחו על-ידי בני זוגן, 3 הן אימהות שנרצחו על-ידי בניהן נפגעי הנפש, וכל שאר הנשים נרצחו על-ידי מסתננים, מסיבות פליליות, על-רקע 'כבוד משפחה' ועוד. בנוסף, בת רצחה את אמה בטבריה והתאבדה. כך גם הרוצחת נספרה כנרצחת.
לעניות דעתי, מדובר כאן בכל מיני רוצחים מתועבים ובקורבנות רצח, אבל מסיבות חברתיות שונות ועצובות. באופן חד-משמעי אלימות כנגד נשים בעיני היא דבר מתועב. גם 8 נשים שנרצחות על-ידי בני זוגן, ו-14 מקלטים לנשים מוכות שאמורים להגן על לפחות 13 אלף נשים, מעבירים את המסר שישנה בעיה קשה שיש לפתור אותה. אין צורך לעוות נתונים. הסתרת הנתונים האמתיים גורמת למאבק הצודק והישר הזה להיות מואר באור קצת פחות חיובי.
עוד קושי שיש לי כנגד המחאה הינו הסיסמא: "אני אישה - אני שובתת". הסיסמה משמרת את התפיסה שנשים הן קורבנות וגברים הם אלימים. יש לצאת כנגד אלימות לא רק באופן מגדרי, אלה באופן כולל. המחאה הזאת לא שייכת רק לנשים, היא שייכת לכלל האוכלוסייה. אלימות כנגד נשים לא חייבת להיגרם בשל בן זוג אלים, היא יכולה להיגרם גם בשל קרובי משפחה ואף ילדים אלימים. בעיניי זוהי נקודה חשובה שצריכה להיות יותר מודגשת במחאה.
בעיניי הפתרון כאן פשוט. יש לצאת במחאות, יש לעודד את הממשלה להעביר את הכסף ולנסות למגר כמה שיותר את התופעה הבזויה הזאת. אבל יש לעשות את זה בדרך ישרה, עם נתונים נכונים ופנייה לכל המגדרים לקחת חלק.
לכן, על רצח נשים - לא רק האישה שובתת, אלה כולנו שובתים.
|
| תאריך:
|
17/12/2018
|
|
|
עודכן:
|
17/12/2018
|
|
מוריה הירש
|
|
עוד כמה תגובות קצרות בדרך כלל - בנושאים גדולים כקטנים, שהציקו לי, או עניינו אותי  והפעם - התחלת המצור, תעלומה, פקקים, מלך קרב היבשה, ביטולים והחלטה מגוחכת
|
|
|
|
|
אירוע חמור התרחש אמש באזור בית אל' ואדרש לו בהמשך הדברים' אלא שכבר כאן אעיר שבין המעורבים חיילים בגדוד נצח יהודה. למי שאינו מכיר, מדובר בגדוד בחטיבת כפיר שבעבר נקרא "הנחל החרדי" ולימים היה ל"נצח (ראשי תיבות "נוער צבאי חרדי") יהודה" על שם מייסד הגדוד יהודה דובדבני. ובשבוע האחרון נפגע הגדוד קשה עת רוצחים ערבים הצליחו להפתיע ולהרוג, גם חיילים מהגדוד הזה.
|
|
|
|
|
התחלתה של מלחמת העולם השנייה אילצה את הגברים לצאת מבתיהם כדי להילחם בחזית. בעקבות כך, נשים היו ממונות על הטיפול השותף בבית ועל גידול הילדים. לכן נשים נאלצו להיכנס לשוק העבודה במקביל לטיפול במטלות הבית כדי לפרנס ולגדל את הילדים שלהן.
|
|
|
|
|
סתם יום של חול. אני מגיע במסגרת העבודה לעיר רמלה, ולא מוותר על סיור קבוע בשוק המקומי עם קינוח של בורקס רמלה, שהוא טעים לי כמעט כמו הבורקס של אומי (שכבר קיבל ממני פרסום מכובד). כבר כתבתי אודות חיבתי היתרה למאפים, לבצקים ולמה שביניהם (תרתי משמע), ולבקר ברמלה בלי לטעום, זה כמעט בלתי אפשרי. הביקור שלי קורה משהו כמו שבועיים אחרי הטור שלי שעסק בתאונות הדרכים. על מהירות, על פזיזות ועל חוסר תשומת לב, בעיקר חוסר תשומת לב שיכול להפוך את החיים ברגע. את עיניי תופס לוח של מודעות אבל.
|
|
|
|
|
מַה-שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה-שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה וְאֵין כָּל-חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" (קהלת א',ט'ק). פסוק דכאוני. הכל חדש. לא היה אור לפני שבראשית אמר אלוהים יהיה אור. גם לילה לא היה. בטרם עץ השדה יצמח לא היה יער, ועציו לא רננו. גם לא נגדעו. לא היה אדם, ולא היה מי שיאמר מה רבו נפלאותיך. גם לא מי שמזהם אותן. מה שהיה, לא יכול שיהיה. מי שבא לעולם היום לא היה בעולם של המתים תמול שלשום, ועריסות הן תמיד חדשות, והכתוב על מצבות של תמול הוא תמיד ישן ולא יהיה כתוב על מצבות של מחר.
|
|
|
|
|
