'יחרב ביתך', הנה קללה קשה ביותר בערבית. הבית יקר, ולא רק לערבים. לכן, הריסת בתים וגירוש מהבית הנם עונשים חמורים שמרתיעים בני-עוולה. בגלל שהנם עונשים חמורים, בית המשפט העליון אינו שש לאשרם. המחבלים, בשיתוף תומכיהם מבית (כולל
האיחוד האירופי), יודעים זאת, ומנהלים מלחמת התשה נגד השלטון הישראלי ביהודה ובשומרון ובכל מקום, ומציפים את בתי-המשפט בעררים ובעתירות. כך, הם מצליחים לעקר את האפקטיוויות של הריסת הבתים (עיינו בערך חאן אלאחמר). זה חלק משיטה גלובאלית של המחבלים לנצל את הדמוקרטיה, שהם מתנגדיה, ואת שאיפתם להחריבה, כדי למצוא מקלט מידי החוק.
בנימין נתניהו, ראש הממשלה, אמר, אחרי הפיגועים בבנימין, כי יש להרוס בתי מחבלים תוך 48 שעות. הוא צודק, אך בג"ץ אינו עמו. אדרבה. ולדוגמה, אחרי מאבק משפטי ארוך, הרס צה"ל, לפי הודעתו, את בית המחבל, שהרג לוחם ב'דובדבן' בלוח שיש כבד. אחר כך התברר, שבהוראת בג"ץ נהרסה רק קומה אחת בבית המחבל. אם זה נעשה כיוון שהרשויות ביקשו הריסה מצומצמת, או בשל התערבות בג"ץ, התוצאה שווה: כרסום בהרתעה.
המקרה של זורק השיש מדגים את הבעיה. צה"ל הסתפק בהריסת הקומה, שבה התגורר המחבל. ואז התברר, שאחיו של המחבל נתפס במעשה חבלה, והבית נהרס בצו האלוף. למרות זאת, נבנה הבית מחדש בהתרסה מכוונת נגד ישראל. באין אכיפה ראויה של צווי ההריסה, מהווה הרס הבית בידי צה"ל תמריץ לעידוד המחבלים, שאיכות חיי משפחותיהם משתפרת עקב מענק נדיב של רשות הטרור מרמאללה, שמסייעת לבנייה מחדש של בתיהם.
הדיבורים הרמים על הריסת מזורזת של בתי מחבלים יישארו מלים ריקות, אם ההריסות לא יתבצעו בהקדם, ואם לא נאכוף את אי-בניית הבתים מחדש. שלוש שנים אחרי שהקבינט החליט לזרז את הריסת בתי המחבלים, התברר, כי חודשיים מרגע הפיגוע ועד לביצוע ההריסה נחשבים להישג עבור מערכת הביטחון, למרות שלהלכה יכלו מפקדי החטיבות המרחביות להורות על הריסת הבתים תוך יממה מהפיגוע.
בשנים 2017-1015 נהרסו, לפי צה"ל, 35 בתי מחבלים, ונאטמו חמישה נוספים. במחצית הראשונה של 2018 נרשמו ארבע הריסות ואטימה אחת, ועוד שלוש הריסות היו צפויות לצאת לפועל. המאבק המשפטי של משפחת סלומון, שנפגעה בפיגוע בנוה צוף ביולי 2017, מדגים את הבעיה: צה"ל הרס את הקומה הראשונה בבית המחבל, שרצח את אבי המשפחה ושניים מילדיו, ופצע את אם המשפחה. בני משפחת המחבל בנו קומה שנייה בביתם, ודרשו לא להורסה. בית המשפט מנע את הריסת הקומה השנייה; ובכך עִק̤ר את מעשה ההריסה.
חלק גדול באשמה מוטל על
מנחם בגין, שהכניס ללא כל צורך את בג"ץ לענייני יהודה, שומרון ועזה - עוד טעות קולוסאלית של ראש הממשלה דאז. בג"ץ מדגים בעניין הריסת הבתים הלכה למעשה את מה שרבותינו אמרו, "כל שנעשה רחמן על האכזרים, לסוף נעשה אכזר על רחמנים" (ר' אלעזר, מדרש תנחומא לפרשת מצורע); וארגוני הטרור ותומכיהם מנצלים זאת עד תום.
