בטלנות, רשלנות ושחצנות של המדינה - זה מה שבאמת עומד מאחורי שחרורם של 1,000 אסירים השבוע. השחרור נועד לעמוד בתנאי פסק הדין שנתן בית המשפט העליון ביוני 2017 לגבי תנאי המחיה של האסירים, והוא אילוץ שנוצר בשל גרירת רגליים מתמשכת של המדינה - שירות בתי הסוהר, המשרד לביטחון פנים, משרד המשפטים והפרקליטות - בכל הטיפול בעתירה, החל מאז הגשתה וכלה בקיומו של פסק הדין.

העתירה הוגשה במארס 2014 ויצאה נגד תנאי המחיה החמורים ואף השערורייתיים של האסירים, שרבים מהם כלואים בשטח ממוצע של שני מ"ר, לעיתים ללא מיזוג ואוורור, וללא שירותים ומקלחות. תנאים אלו נחשפים מדי שנה בדוחות של הסניגוריה הציבורית, המזכירים משטרים אפלים וסרטי אימה.

עד למתן פסק הדין חלפו למעלה משלוש שנים, בהן יכלה המדינה לכל הפחות להתחיל בעבודת מטה לקראת האפשרות שהעתירה תתקבל. במקום זאת, המדינה לא עמדה בזמנים למתן התגובות לבג"ץ - דפוס פעולה המאפיין אותה לעיתים קרובות, ואשר דומה שהגיע לקיצוניות בתיק זה. בדיקת News1 העלתה, כי המדינה לא עמדה 17 פעמים (!) במועדים שקצבו לה השופטים לאורך חיי התיק - ועוד ידה נטויה. לעיתים היא אף הציבה אותם בפני עובדות מוגמרות, כאשר לא ענתה בזמן - ואז ביקשה ארכה. מאחר שמדובר בנושא ציבורי רגיש ממדרגה ראשונה, לא הייתה לשופטים ברירה אלא להיעתר לבקשות.

חמורה במיוחד הייתה העובדה, שהמדינה הודיעה לבג"ץ רק עשרה ימים לפני מועד השלמתה של הפעימה הראשונה (הגדלת השטח הממוצע ל-3 מ"ר ללא מקלחת ו-3.5 מ"ר עם מקלחת), שלא תעמוד בחלק זה של פסק הדין, ואילצה את בג"ץ להעניק לה ארכה של למעלה משנה. גם אם ייטען שלוח הזמנים של בג"ץ היה בלתי מעשי, חובתה של המדינה הייתה לפנות אליו בהקדם האפשרי ולבקשה לדחות את ביצוע פסק הדין - ולא לפעול כאילו השופטים עובדים אצלה.

המדינה אף טענה, כי תזדקק לקרוב לעשור כדי לקיים את פסק הדין במלואו. עבודת הכנה ראויה בשלוש השנים שחלפו בין הגשת העתירה לבין מתן פסק הדין בה, הייתה מאפשרת למדינה להעלות טיעון זה - לפחות ברמה העקרונית - כבר במהלך הדיונים. נראה שהמדינה סברה שאין סיכוי שהעתירה תתקבל, או שנהגה בשיטת ה"יהיה בסדר" הידועה.

מכל מקום, המצב כעת הוא שיש צורך לבצע את פסק הדין - לפחות בצורה חלקית - ואין מנוס מצעדים בעייתיים, כמו שחרור משמעותי של אסירים. האחריות לכך מוטלת בצורה בלעדית על המדינה - השב"ס, משרדי המשפטים וביטחון הפנים והפרקליטות - אשר התעלמה שוב ושוב ושוב מהוראות השופטים, והעלתה את חמתם בזלזול המתמיד שלה בהנחיותיהם.

לפניכם לוח הזמנים של הטיפול בעתירה, המלמד על התנהלותה החמורה של המדינה - שהובילה לתוצאה החמורה שנראתה השבוע.

12.3.14: בג"ץ מורה להשיב על העתירה עד 29.5.14.

14.7.14: המדינה לא עומדת בזמנים. מבקשת ומקבלת ארכה.

16.7.14: המדינה מגישה תשובה מקדמית.

22.7.14: העתירה מועברת לדיון בפני הרכב.

13.7.15: דיון בעתירה. השופטים מורים להגיש עידכון בתוך ארבעה חודשים. הדיון הבא נקבע ל-11.1.16.

4.1.16: המדינה לא עומדת בזמנים. מבקשת ארכה עד 11.1.16. בג"ץ מעניק ארכה עד 8.1.16.

25.1.16: בג"ץ מוציא צו על תנאי. מעניק למדינה ארבעה חודשים להגיב עליו.

23.6.16: המדינה לא עומדת בזמנים. מבקשת ומקבלת ארכה עד 7.7.16.

12.7.16: המדינה לא עומדת בזמנים. מבקשת ומקבלת ארכה עד 21.7.16.

10.8.16: המדינה לא עומדת בזמנים. מבקשת ומקבלת ארכה עד 21.8.16.

25.8.16: המדינה לא עומדת בזמנים. מבקשת ומקבלת ארכה עד 5.9.16.

7.9.16: המדינה מגישה את תגובתה, אותה אמורה הייתה להגיש ארבעה חודשים לפני כן, ובאיחור של יומיים מהמועד המעודכן.

8.2.17: סיום הדיון. המדינה מבקשת ומקבלת חודש להשיב על הערות השופטים.

8.3.17: המדינה לא עומדת בזמנים. מבקשת ומקבלת ארכה עד 20.3.17.

19.3.17: המדינה לא עומדת בזמנים. מבקשת ומקבלת ארכה עד 27.3.17.

30.3.17: המשנה לנשיאה אליקים רובינשטיין מגנה את המדינה על "דרך הסלמי" בבקשות ארכה.

9.4.17: המדינה אינה עומדת בזמנים. מבקשת ומקבלת ארכה עד 21.4.17.

13.6.17: פסק הדין. המדינה מקבלת 18 חודשים להרחבת שטח המחיה של האסירים, בשתי פעימות בנות תשעה חודשים כל אחת.

4.3.18: המדינה מודיעה שלא תעמוד בפעימה הראשונה - עשרה ימים לפני המועד להשלמתה.

11.3.18: המדינה מקבלת יומיים להודיע מה עשתה כדי לעמוד בפעימה הראשונה.

14.3.18: המדינה מבקשת לדחות את המועד לביצוע פסק הדין, שחלף ביום הקודם.

19.3.18: בג"ץ מורה למדינה להגיש עד 27.3.18 תוכנית לביצוע הפעימה הראשונה וממליץ על צעדים אפשריים.

27.3.18: המדינה לא עומדת בזמנים. מבקשת ומקבלת ארכה של יומיים.

15.5.18: דיון בבקשה לדחות את מועד פסק הדין. בג"ץ מורה למדינה להגיש עידכון בתוך שבועיים.

17.6.18: המדינה לא עומדת בזמנים. מבקשת ומקבלת ארכה עד 1.7.18 להתייחס למצב בתאי המעצר של השב"כ.

10.7.18: המדינה לא עומדת בזמנים. מבקשת ומקבלת ארכה עד 23.7.18.

24.7.18: המדינה לא עומדת בזמנים. מבקשת ומקבלת ארכה של יומיים.

29.7.18: המדינה לא עומדת בזמנים. מבקשת ומקבלת ארכה של יומיים.

2.8.18: המדינה לא עומדת בזמנים. מבקשת ומקבלת ארכה של שלושה ימים.

6.8.18: המדינה לא עומדת בזמנים. מבקשת ומקבלת ארכה של יום אחד.

7.10.18: בג"ץ מורה למדינה להגיש עד 31.10.18 עידכון לגבי ביצוע הפעימה הראשונה והפעימה השנייה ולגבי תאי המעצר של השב"כ.

1.11.18: בג"ץ דוחה את הפעימה הראשונה ל-30.4.19, ואת השנייה ל-2.5.20.