ג'ולי ברצ'יל, בעלת טור בדיילי טלגרף, מעידה על עצמה שאין לה בעיה להוציא כסף. אבל החודש, כאשר הגיעה הדרישה השנתית לתשלום אגרת הטלוויזיה ל-BBC, היא מסרה אותה לבעלה ואמרה: תשלם אם אתה רוצה; אני סיימתי עם זה. ואפילו לזה יש קשר הדוק לברקזיט: לדעת ברצ'יל, תשעה מכל עשרה תומכי ברקזיט היו רוצים להתנתק גם מה-BBC יש לא מעט דמיון בין האיחוד האירופי לבין רשות השידור הבריטי: הזכויות הבלתי-נגמרות שלהם, הצדקנות המזויפת, הבזבוז המטורף של כספי אחרים.

מה שמרתיח במיוחד את ברצ'יל הוא הפער העצום והמתמשך בין שכרם של גברים לשכרן של נשים ב-BBC: כל 12 בעלי השכר הגבוה ביותר ברשת הם גברים. היא גם זועמת על ההטיה נגד ישראל, שבאה לידי ביטוי קיצוני בכותרת "ההפצצות הישראליות הרגו אישה ופעוט" – תוך התעלמות מוחלטת מ-150 הטילים שירה חמאס לעבר ישראל.

וזה עוד לפני שמדברים על התפוקה היצירתית. הדרמות שמשודרות ברדיו 4 הן רדודות: מבקשת מקלט אוטיסטית המתמודדת עם כריתת שד במקביל להיותה אם חד-הורית לילד דיסלקטי, המצוי בסכנה שיילקח למקלט ושם יעבור התעללות. והנה סיפור עלילה אמיתי ששודר שם: זוג הומוסקסואלים שוכרים אישה בולגריה כדי שתלד את ילדם, אבל הברקזיט הורס את אושרם. איפה הימים בהם ג'ורג' אורוול עבד ב-BBC ויצר את "1984"?

ה-BBC (כמו כל ארגוני הסיוע הבינלאומיים ומפלגת הלייבור) כנראה מאמין שסקסיזם הוא פינוק שבחור טוב יכול להעניק לעצמו, אם הוא בוחר בצורה נכונה את כל האפשרויות במבחן של אחוות הגברים. ראו כיצד הרשת זרקה את המגישות המבוגרות יותר, בעוד מגישים זקנים מקבלים את הרשות למות באולפן. אבל לאחר שנשים אלו החלו את תנועת MeToo, מרגיש ה-BBC שעליו לכסות את פרצופו האמיתי בעזרת כל מיני גימיקים. מכאן האיוש של מהדורת החדשות בנשים בלבד למשך מספר שבועות, בהם הוכיחו שהן יכולות לעשות כל מה שגברים עושים – כולל לטפוח לעצמן על השכם.

ה-BBC סיים את השנה עם ביקורת על כך שהוציא 86 מיליון ליש"ט על תפאורה חדשה לאופרת הסבון הבלתי-נגמרת "איסט אנדרס" – 27 מיליון ליש"ט מעל התקציב ושנים רבות מעבר ללוח הזמנים. דובר הרשת כינה את הסדרה "היהלום שבכתר"; ברצ'יל תוהה האם הם באמת מאמינים בכך, או שהיה זה עוד שקר לצופים, הזוכים ליחס שבין ילדים שובבים לבין זקנים סנטימנטליים, ושיש ללחוץ עליהם לשלם את האגרה.

יש דברים החיים מעבר לתקופה בה הם מביאים תועלת. בשלב מסוים הם פועלים, בנקודה מסוימת – כבר לא. הם משתנים או שהם גוועים. בין אם זה ה-BBC ששולח נבלים לאיים על נשים במקלט לנשים מוכות שלא שילמו את האגרה, ובין אם זה האיחוד האירופי הצולב את יוון – השטחיות של שניהם ניכרת לעין, וים הכסף שנשפך עליהם אינו יכול לטייח את הסדקים. בפועל מדובר בשתי אימפריות כושלות, הניצבות בפני מרד איטי אך בטוח של נתיניהן. בחג המולד הקרוב, מוטל על ה-BBC צילו של הפופוליזם ששום נס לא יוכל לסלקו.