בשולי החדשות של דצמבר 2018

מנהיגי תבל התאבלו על מותו של הנשיא בוש האב. גם הנשיא ריבלין ורה"מ הביעו תנחומיהם. מדינת ישראל לא לקקה דבש אצל הנשיא המנוח ששר החוץ שלו האכילנו מרורים.

רבים זקפו לזכות הנשיא המנוח את הפלת חומת ברלין, שפתחה את הדרך לפירוק בריה"מ. על אותו פירוק יש רק לברך אך אני לא נמניתי עם המברכים על הפלת החומה. גרמניה המאוחדת יצרה במאה הקודמת שתי מלחמות עולם וזה אחרי מלחמה קשה בצרפתים. גם אחרי מלחמת העולם הראשונה איש לא חשב, מחוץ לגרמניה, שמלחמת עולם נוספת תפרוץ כעבור רבע מאה.

האנטישמיות והלאומנות לא פסו בגרמניה ומפלגות הימין מתחזקות עתה במידה מדאיגה. הקנצלר האהודה מרקל, שפעלה כה רבות לקליטת המהגרים מהמזרח, נחלשה וכבר הודיעה שלא תתמודד עוד על משרה חשובה זו. גרמניה קלטה מעל למיליון מוסלמים שסביר שבמוקדם או במאוחר יתאזרחו בה ובהחלט לא יתרמו שם לאהבת ישראל. הפליטים הביאו להתחזקות מפלגות הימין הלאומניות וסכנותיהן. לוואי ולא נשאל בעתיד היכן אותה חומת ברלין...

באדיבותם של נתניהו, שלא חדל להשמיץ את המשטרה ואת מפקדה האחרון, ובכשרונו המופלא בביצוע מינויים של ארדן, השר לביטחון פנים, ועתה עם התפטרותו של הניצב הלוי, המרוץ למפכ"לות הפך למרוץ מן המפכ"לות.

העיתונות דשה דַּי בפסילתו של הניצב אדרי למפכ"לות. הפרשות שעלו וצפו מן העבר הותירו תמיהה רבה בעיני. איני בקיא בפרשת תלונותיו של רפי רותם כמגלה שחיתות אך תמהני מדוע פרשת מעצרו כמתלונן עברה בשקט יחסי. הרי זהו דבר נורא: אזרח בא למשטרה להתלונן ולמסור מידע על מעשים או חשדות בפלילים ומוצא עצמו במעצר?! כיצד פרשת המעצר לא נחקרה עד תום? (כמו החשדות כנגד פרקליטת המחוז דאז, הגב' רות דוד).

זהו מקרה יחיד של מעצרו של מתלונן? הנה גם בפרשת זַדּוֹרוֹב אירע לכאורה מקרה דומה. אזרח בא למסור עדות על עלמה [בכנויה המשטרתי א.ח.] שכאילו הודתה בפניו באותו רצח, ובמקום שהמשטרה תחקור את אותה עלמה הנה אותו מודיע מוצא עצמו עצור וּמְאוּיָּם. האם מישהו חקר ביסודיות את פרשת המעצר הנוראה הזו? כך המשטרה תעודד שיתוף פעולה מצד הציבור? האם בִּכְדִי גם נפגעות הטרדות מיניות ואונס פוחדות להתלונן במשטרה?

אני ממליץ למפכ"ל הבא (אם לא יימצא בישראל ניתן להביא אחד מארה"ב, כפי שמביאים שופט עליון ונגידים לבנק ישראל) לחקור לעומק מעצרים אלו ובאופן כללי את היחס המשטרתי למתלוננים ובעיקר למתלוננות.

אה, כן, אם הזכרנו את המתלוננות (תבורכנה) ראוי לבחון מנגד ולשנות את המדיניות הפסולה של המנעות מהעמדה לדין של אלו שנמצאו משקרות ומעידות שקר בתלונתן. תלונת שקר כזו עלולה להביא למעצר שווא ולהרס עולמו ואף משפחתו של נִילּוֹן שנעצר על לא עוול בכפו. מה שהמקרא קבע בדין עֵדִים זוֹמְמִים לפני אלפי שנים טרם נקלט כאן, במשטרה ובפרקליטות.

בית המשפט העליון פסק, ובצדק רב, לגבי "שטח המחיה" המינימלי הראוי לכל אסיר. בית המשפט לא ציין מניין יִלָּקַח התקציב לבינוי בתי-כלא נוספים. הפתרון שנמצא הוא שחרור מוקדם של כאלף אסירים שֶׁנִתְמָזָּל מזלם, אלא שבשלב המיון הוחלט לשחרר גם עברייני מין וגברים אלימים שהכו את נשותיהם וכך נשים מוכות וְאִמָּהוֹת לקטינים נבהלו ונחשפו הן ובני-ביתן לסכנות.

בכל הכבוד דומני שמשהו פגום נפל במיון זה. גם לא הבנתי מדוע לא נעשה שימוש בכלא סהרונים ודומיו שנועדו בזמנו למבקשי עבודה שהסתננו לישראל. אולם בטרם יורחבו בתי הכלא ראוי שיורחבו בתי המעצר וכן תשונה דרך הובלת העצורים והאסירים לבתי המשפט וכל ניוד אחר.

מצבו של עציר, שטרם נשפט ושיתכן בהחלט שאינו אשם במאומה, גרוע בהרבה ממצבו של אסיר. העציר נעצר לרוב כאשר רק כותנתו לעורו. הוא מגיע לבית מעצר מסריח ומזוהם, ללא בגדים להחלפה וללא אמצעי ניקיון בסיסיים. אין לו אפשרות לקנות בקנטינה, להשיג עיתון או ספר, ותכופות נמנע ממנו ביקור משפחות ולעתים - גם ביקור עו"ד. הוא אינו עובר ועדת מיון ונכלא תכופות ימים ולילות עם עבריינים אלימים ופושעים מסוכנים ללא הגנה. נשים נכלאות עם פרוצות ועם נשים אלימות. מהעצירים נשללת הפרטיות וכל זמנם בין חקירה לחקירה מבוזבז בטרדות, בשעמום, ללא עיתון וללא ספר.

אין ראוי לכלוא עציר בבית-מלון, אך הוא אזרח מן הַמִּנְיָן שטרם הואשם או הורשע. ראוי שזכויותיו הבסיסיות והחוקיות תשמרנה. הוא ראוי למעט פרטיות, למזון ראוי שלא יחטף ממנו על-ידי עבריין, למיטה ולסדין נקיים, שלא לדבר על הגנה מאונס. רוב הדברים הללו מוענקים לאסירים שהורשעו וכבר נושאים בעונשם אך למרבה הזוועה נשללים מהעציר שעודו בחזקת חף מפשע.

ומעניין הכליאה לעניין ההסעה. אכן לשירות בתי הסוהר (שב"ס) יש תפקידים קשים. עליהם להתמודד עם השכבות הנמוכות ביותר בחברה. הם חשופים לאלימות, לפגעיהם של חולי-נפש, וללוחות זמנים קפדניים, כולל הגעה מדויקת בזמן לבתי משפט ולמרפאות. עליהם למנוע בריחה אך גם למנוע כל פגיעה באסירים ובעצירים הנתונים לפיקוחם. גם תקציבי הרשות מצומצמים.

עם זה אין להשלים עם אופן הובלת העצורים ברכב סגור, מסריח ולא מאוורר ובוודאי לא ממוזג ("הזינזאנה"). בכדי לחסוך בכלי רכב, נהגים ומלווים, נהוג שזינזאנה כזו עוברת בין מספר בתי-סוהר ומתקני כליאה, אוספת אסירים ועצירים המוכנסים לרכב אַזּוּקֵי ידיים ורגליים, נאלצים לקום כבר בעבי-הלילה בכדי להיות מוכנים בבוא הרכב, ללא ארוחה או שתיה במהלך ההמתנה והנסיעה הנמשכת לעתים שעות, וכך גם ללא מזון ושתיה גם בתאי-המעצר שבבית המשפט בו הם ממתינים למשפטם.

בתום הדיון הם מוחזרים למתקני הכליאה באותה צורה מבזה וקשה תוך סיכון שלומם ובריאותם. הם יוצאים פגועים בכבודם ובגופם, ממורמרים ושונאים את כל מערכות המשפט והכליאה. ההסעה אמורה להיות מכובדת, קצרה ככל הניתן, ללא "הטיול" המתמשך בין המתקנים השונים. יש לשקול היטב את הצורך בְּהָאַזָּקַּת הידיים והרגליים, יש לבדוק את טיב המושבים או הספסלים שברכב ומידת ריפודם.

הדבר יחייב הקצאה של כלי-רכב וצוותים נוספים אך הדבר מְחוּיָּיב המציאות, יש להימנע מלהגיע למצב שאסיר יבקש שלא להופיע לדיון במשפטו ובלבד שלא יחווה את דרך היסורים שבהובלתו כבהמה עקודה ב"זינזאנה", וכבר היו דברים מעולם. הלמותר להזכיר שבשבועות אלה אושר חוק העוסק, להבדיל, בתנאים של הובלת בעלי-חיים חיים באוניות.

המצב הנוכחי מהווה פגיעה בכבוד האדם, בפרטיותו וגם בכבודנו אנו כמדינה החרדה להגנה על כבוד האדם.