סוף פרק של היסטוריה מפוארת

בחודש דצמבר 2018, חוגגת רומניה 100 שנה, מאז שמדינה קטנטונת במזרח אירופה, בת 8 מיליון אזרחים, הפכה לאחר הסכם ורסאי, למדינה גדולה עם 18 מיליון אזרחים, מתוכם 800,000 יהודים, הקהילה היהודית הרביעית בגודלה בעולם. לרגל האירוע, חמישה נציגים של התרבות הרומנית בחרו ב-11 אנשי מדע ותרבות, שמקורם ברומניה ושהיגרו למדינות שונות בתבל, אשר הגיעו להישגים בינלאומיים ופעילותם הביאה לקידום היחסים התרבותיים והמדעיים בין המדינה אליה הגרו לבין רומניה. בין 11 אנשי המדע והתרבות שנבחרו נכלל גם הח"מ. ב-7 לדצמבר 2018, בגאלה "חגיגות מאה שנה" שנערכה בבוקרשט ניתנה לי, אזרח מדינת ישראל, תעודת הוקרה ופרס כספי בסך 2,000 אירו. המדינות האחרות מהן נבחרו אנשי מדע ותרבות היו גרמניה, רוסיה, הולנד, מולדובה, יוון וצרפת. אני רואה בפרס שקיבלתי הערכה כנה להישגים של מדינת ישראל, כפי שהשתקפו בקריירה שלי, יותר מאשר להישגיי האישיים. הוא גם מדרבן אותי לספר את הסיפור הבא.

ההיסטוריה של יהדות רומניה מתחילה עם גירוש יהודי ספרד בשנת 1492, אם כי ידוע על מספר קטן של יהודים שהגיעו לשטחים אלו עם כיבושם על-ידי הרומאים כחיילים או כבעלי מקצוע. בביקורו של המלך מודוי בגליציה במאה ה-15, הוא גילה מקומות מוזרים בהם יהודים וארמנים עסקו במסחר פורה והחליפו בדים, חיות משק ופירות וירקות עם הכפריים. המלך ברר מי היו המצליחים ביותר ומשנענה שמדובר ביהודים, חתם איתם על עסקה לפיה יפתחו עסקים דומים גם במולדובה. כך הופיע, לראשונה במאה ה-16, המסחר החלופי במולדובה. האימפריה העות'מנית קיבלה בזרועות פתוחות את היהודים שגורשו מספרד כגורם יעיל מאוד במסחר. בשנות מלכותם של שטפן הגדול על מולדובה ומירצ'ה הזקן על וולאכיה, יהודים רבים שירתו במשרות גבוהות באימפריה העות'מנית.

במאות 17-16 היהודים שכרו מהכנסיה וממנזרים אורתודוקסיים חנויות בבוקרשט, ביאשי ובערים נוספות. במאות 19-18 הופיעו לצד השוכרים גם בעלי מקצועות בולטים בתחום חישול הברזל שבו השתמשו לבניית בתים. בכל תקופת קיומן של חנויות היהודים שהועברו מאב לבן הן שימשו כנקודה טופוגרפית להכוונת המבקרים בערי רומניה. בניית גגות הברזל של הכנסיות הייתה מקצוע יהודי. רחוב ליפסקני בבוקרשט הפך לרחוב המסחרי הראשי ולרובע היהודי בעיר הבירה של רומניה. למרות מציאות זו, עד 1923 לא ניתנה אזרחות רומנית ליהודים. החל משנה זו ניתן היה לבקש מהמדינה אזרחות רומנית באופן אישי לכל אחד מבני המשפחה, בצירוף המלצות, ובעקבות תהליך ארוך שגם אם היה מסתיים בהצלחה והמבקש היה מקבל אזרחות, הוטלו עליו מגבלות ברורות כגון בתחום רכישת קרקעות ועבודה דיפלומטית. בבוקרשט, בשכונת ליפסקני, היהודים בנו את בתיהם בצורה שאפיינה את המקצוע שלהם: האזור המסחרי בחזית ואזור המגורים מאחור או בקומה ראשונה.

במאה ה-18 הופיעו חנויות של חלפני כספים ונותני הלוואות, אשר היוו יסוד לבנקים הראשונים בבוקרשט. "הנול קו טיי" ו"קסה לפון" היו בין ראשוני חנויות הכלבו והקניונים של המאה ה-20. בסוף המאה ה-19 התווספו לשכונת ליפסקני השכונות דודשטי, ואקארשטי ומושילור כשכונות יהודיות. במולדובה, ביאשי ובהרבה ערים גדולות אחרות, המסחר, שנוהל בעיקר על-ידי יהודים, קיבל הכרה בינלאומית. ראש הממשלה והסופר הידוע ניקולאי יורגא כתב: "במולדובה, מפני שברוב הדרכים הסוחרים נפלו קורבן לכנופיות גנבים, הסוחרים היהודים גילו וביססו דרכים בהם היה אפשר לנסוע בביטחון. בסוף המאה ה-19 הסוחרים היהודים פתחו בפני ארצות רומניה (הכוונה לנסיכויות מולדובה ו-ולאכיה) את השוק הפיננסי הבינלאומי, ויצרו קשרים עם הבנקים הגדולים בחו"ל ועם בעלי ההון באירופה ואמריקה באופן אקספוננציאלי". כך נוסד בסופו של דבר בשנת 1880 הבנק הלאומי הרומני.

היבט אופייני להיסטוריה של יהדות רומניה הוא החשיבות הגדולה שניתנה לשורשים הדתיים של קהילה זו, והחלוקה בין אשכנזים לספרדים, כאשר כל עדה משוכנעת בעליונותה. הספרדים הגיעו לאחר גירוש ספרד והאשכנזים הגיעו מגרמניה, מפולין, מרוסיה ומאוקראינה לאחר הפרעות בשנת 1648, ובעיקר אחרי הגברת הגזירות האנטי-יהודיות באימפריה הצארית. עד סוף המאה ה-19 היה בבוקרשט רוב ספרדי. בעקבות הריבוי הטבעי, הרוב הפך לאשכנזי ומספר היהודים גדל ל-80,000. בקראיובה הדגש של היהודים הספרדים על החינוך הכללי והתרבות גרם לכך שמרבית מקצועות הרפואה, ההנדסה, עריכת הדין והספרות היו מאוישים בעיקר ביהודים ספרדים. במאה ה-20 פער זה נמחק. בתחילת דרכו ברומניה היה הדפוס מקצוע יהודי. באמצע המאה ה-19 הקים לאונרד אלקלעי בבוקרשט הוצאה לטור עם דפוס תעשייתי, אנטיקאריאט וקסרוגרפיה שהייתה הגדולה ביותר ברומניה עד שהמשטר הקומוניסטי הלאים את כל העסקים בשנת 1948.

שערורייה בינלאומית

במהפכה של שנת 1848, בין דרישות המהפכנים הייתה גם הדרישה למתן אמנציפציה ליהודים. ב-1864 התחילה ממשלת הנסיך אלכסנדר קוזה לבצע סדרת רפורמות, ביניהן גם מתן אמנציפציה זו. לאחר שקוזה ויתר על כס השלטון ב-1866 והוחלף על-ידי הנסיך קארול הגרמני, רפורמה זו לא בוצעה. יתר על כן, ב-1867, בפקודת ראש הממשלה האנטישמי בראטייאנו, נעשה ניסיון לגרש את היהודים מרומניה, דבר שגרם לשערורייה בינלאומית.

האנטישמיות ברומניה, כמו בכל מדינות מזרח אירופה, בנויה על-רקע דתי ומבוססת על האשמת היהודים ב"DEICIDE" (רצח בן האל). אנטישמיות דתית זו מקבלת היבטים חברתיים ופוליטיים על-פי אופי המשטר, השקפת המנהיגים והמצב הכלכלי. במלחמת העולם השנייה, תחת השלטון הפשיסטי של "לגיון הברזל" והמרשאל אנטונסקו, האנטישמיות הגיעה לשיאה בשואת יהודי רומניה. משלוח יהודים למחנות ההשמדה באושוויץ (משטח טרנסילבניה) וגירוש היהודים לטרנסניסטריה (משטח מולדובה) הפכו את האנטישמיות הדתית לאנטישמיות מדינית. החל ב-1948, השלטון הקומוניסטי של גאורגיו דז' המשיך במסורת האנטישמית תוך הסוואה באמצעות מינוי קומוניסטים יהודים (שהאמינו בכנות שהאינטרנציונליזם של הקומוניזם יעלים את האנטישמיות) לתפקידים רמי דרג במנגנון המפלגתי.

לאחר המהפכה, בשנת 1989, קיבלה האנטישמיות צורות חדשות. מתוכן יש לציין שתיים: האנטישמיות ללא יהודים, משמעותה שלמרות שמהקהילה היהודית הענפה ברומניה נותרו רק כ-3,000 יהודים (0.45% מהקהילה בטרם המלחמה), האנטישמיות המשיכה במלוא עוזה. השנייה, היא האנטי-ישראליות. גילוי הגנום האנושי בשנת 2000 קבע באופן מדעי שהיהדות אינה גזע שכן כל האנושות שייכת לאותו גזע, שחורים כצהובים ולבנים שייכים כולם לאותו גזע. שנאה גזעית משמעותה למעשה שנאה עצמית שכן כולנו שייכים לאותו גזע - למין האנושי.

מעניין לציין שהמשך האנטישמיות ברומניה בא בד-בבד עם הוכחות של מסירות טוטלית של יהודי רומניה למדינת רומניה. למשל, וילהלם פילדרמן, נשיא פדרציית יהודי רומניה בתקופת מלחמת העולם הראשונה, קבע במחקר "האמת על בעיית יהודי רומניה" כי מתוך 230,000 יהודי המלכות הישנה לפני האיחוד, גויסו לצבא הרומני 23,000 יהודים - 10% מאוכלוסיית היהודים. מהם, בתום הקרבות, 4,000 לוחמים נעדרו או נהרגו. כל הלוחמים היהודים לא היו אזרחי רומניה מכיוון שלא ניתן היה במסגרת חוק האזרחות הקיים לתת אזרחות רומנית ליהודים, אבל אפשר היה לגייסם.

בעיית זהותם הלאומית של יהודי רומניה היא תהליך מורכב המכיל היבטים לאומיים, אתניים, חברתיים, דתיים ופילוסופיים. בעת לחימה, למרות היותם של היהודים חסרי אזרחות, עירויי דם יהודי ללוחמים נוצרים ולהפך בוצעו כדבר שבשגרה במהלך הטיפול הרפואי בפצועים. איש לא בדק אם הדם יהודי או נוצרי וזה היה אך טבעי. ביום הראשון לאחר מלחמת העולם הראשונה שבעקבותיה אוחדה רומניה על חלקיה השונים, אמר הגנרל ניקולאי פטלה, מפקד הארמיה הראשונה: "מי שראה כמוני איך נלחמו ואיך סבלו חיילים יהודים בצד חיילים רומנים בצבא הרומני, איך נפלו ונפצעו, איננו מסוגל להיות אנטישמי". הגנרל ניקולאי פטלה נפטר ב-1947. יהי זכרו ברוך.

רומני אבל יהודי

גם ז'אק אליאס כתב דף מפואר בהיסטוריה הרומנית של פטריוטיזם כשהוריש את כל הונו ( מכרות יהלומים בקרואטיה, מטילי זהב בבנקים בוינה, בית חולים אליאס בבוקרשט, בניינים בוינה ומלון קונטיננטל בבוקרשט) לאקדמיה הרומנית. הפילוסוף נאה יונסקו, האידיאולוג של התנועה הלגיונרית, ביטא את הביטוי האנטישמי האולטימיטבי של האליטה האינטלקטואלית ברומניה באמרו על חברו, הסופר היהודי מיכאיל סבסטיאן: "הוא יכול להיות "רומני טוב" אך אף פעם לא רומני". תמצית אמירה זו במובנה הפסיכואנליטי הינה שיהודי יכול לרכוש את הלשון והתרבות הרומנית כמו כל רומני אחר, אבל לעולם הוא לא יכול להיות בעל קרקע, לאום או דגל רומנים. מיכאיל סבסטיאן נהג לומר בכאב ש"רומני אבל יהודי" הוא כפי שהעץ השני בשורה השלישית, איננו חלק מהיער. על תרומת היהודים לתרבות, למדע ולאומנות של רומניה, נכתבו ספרים רבים.

נולדתי בשנת 1929, בן לשושלת של סוחרי טקסטיל בשם אשכנזי. הסבתא מצד אבא נולדה בשנת 1876 למשפחה ספרדית בעלת חנות טקסטיל ואמא השתייכה למשפחה ספרדית מרוסה (בולגרית). אבי ז"ל למד ראיית חשבון והפך יחד עם כל האחים שלו לסוחר טקסטיל בעיר קראיובה, בירת מחוז אולטניה (דרום מערב רומניה). סיימתי את לימודי הרפואה בשנת 1954, את לימודי הנוירולוגיה בשנת 1962 ועליתי ארצה באוקטובר 1972 בעזרתה האישית של ראש ממשלת ישראל, גולדה מאיר ז"ל. בביקורה בחודש מאי 1972 ברומניה, ביקשה גולדה מאיר מניקולאי צ'אשסקו לאשר את עלייתי לארץ. מאז עברו 46 שנה. עבדתי במכון ויצמן ובבית חולים איכילוב. פרויקט המחקר שעשיתי ב-NIH בוושינגטון, על השינה במחלות אקסטרה-פירמידליות, אפשר לי להשלים את הפוסט-דוקטורט בארצות הברית. עם שובי לארץ מוניתי למנהל המכון לרפואת שינה ע"ש פרופסור Oscar Sager במרכז הרפואי האוניברסיטאי "שיבא". בשנת 1995 מוניתי לפרופסור בפקולטה לרפואה ע"ש סקלר באוניברסיטת תל אביב.

במשך כל התקופה האמורה שמרתי על יחסי חברות עם חבריי לספסל הלימודים בתיכון ובאוניברסיטה ברומניה. כן שמרתי על קשרי הידידות עם עמיתיי הרופאים הנוירולוגיים בפרט ועם רופאים בכלל, בכנסים בינלאומיים ובביקורים הדדיים בארץ וברומניה. בנוסף הנחיתי דוקטורנטים באוניברסיטאות ברומניה. בכל הזדמנות הזכרתי בכבוד רב את מוריי הרומנים מהאסכולה של גאורגי מארינסקו: הפרופסורים ולאד ווייקולסקו, יוליו הצגנו ואוסקר זאגר. בדקתי חולים רבים ללא תמורה ונתתי יעוץ בכל הזדמנות ברומניה. בשנת 2016 זכיתי בתואר חבר כבוד באקדמיה הרומנית.

כל 13 ספריי נכתבו בעברית ותורגמו לאנגלית ורומנית. כן השתתפתי כנציג ישראל ב-17 סמינרים בינלאומיים של קבוצת "לחשוב אירופה" שמתקיימים ברומניה.

היום, בית הספר העממי "לומינה" ("האור") בקראיובה, בו למדתי את השפה הרומנית ולמדתי לאהוב את יצירות הסופרים הקלסיים קריאנגה וקושבוק, נהרס. בית החולים "קאריטס" בבוקרשט בו עשיתי סטאז' כרופא צעיר והתנסיתי לראשונה בעבודה תחת הדרכתם של מורי ומנחי, נהרס.

כמוהם, מוסדות קהילתיים יהודיים רבים נהרסו או ייהרסו. מבנה הקהילה היהודית ברומניה, שהייתה ערב מלחמת העולם השנייה הרביעית בעולם, נהרס. ממרכזי המסחר היהודיים בליפסקאני נותרו רק שלושה בניינים על תילם. לא ניתן כיום לזהות את הבניינים בבעלות יהודית בדרך ויקטוריה ובשדרות מגירו. מאה בתי תפילה בבניינים בבעלות יהודית בבוקרשט נעלמו. נותרו רק בית הכנסת הגדול, טמפלו קוראל ותיאטרון באראשאום. תאטרון זה מסמל את התקופה של "נומרוס נולוס" כשכל שחקני התיאטרון היהודים פוטרו מעבודתם וכולם התאגדו והתרכזו בתיאטרון היהודי. במשך כל התקופה שבוקרשט הופצצה על-ידי האמריקנים והגרמנים המשיך התיאטרון היהודי לפעול.

רומניה היא אחת הארצות היפות ביותר על הפלנטה, הפולקלור הוא אוצר תרבותי, מוזיקלי ומי ששמע את שירת ה-דוינה והבין את הנאמר בה לא יכול שלא להתרגש מאופיה, ומהשפה המהווה אוצר נהדר. חבל שאירועים היסטוריים שמו קץ לקהילה יהודית מפוארת שמזכרה נותרו רק סמלים בודדים.