גרמניה תתמודד השנה עם משבר אינטלקטואלי ופסיכולוגי: בפעם הראשונה יבין הציבור, כי אין לה מדיניות חוץ או מדיניות ביטחון הדרושות כדי לשרוד את העידן שאחרי ה"פאקס אמריקנה" (השלום האמריקני, המערכת העולמית מאז 1945) - טוען אנדראס קלות', העורך הראשי של הנדלסבלט גלובל, ב-The World in 2019 של אקונומיסט.
מאז ימיו של קונרד אדנאואר, הקנצלר הראשון של מערב גרמניה, אבן היסוד במדיניות החוץ הגרמנית הייתה קשר כפול למערב: לארה"ב במסגרת נאטו ולצרפת במסגרת
האיחוד האירופי. ארה"ב סיפקה מטריית הגנה גרעינית מפני רוסיה, ובתמורה אימצה גרמניה את הסדר העולמי בראשותה של וושינגטון בתחומי הביטחון והסחר. גרמניה יצאה נשכרת מהסידור הזה: כלכלתה פרחה והיא יכלה לאמץ דיפלומטיה צבועה.
לארה"ב נמאס מחלוקת העבודה הזאת זמן רב לפני שדונלד טראמפ נבחר לנשיא, מדגיש קלות'. בשנת 2011 דרש שר ההגנה האמריקני דאז, רוברט גייטס, מאירופה בכלל ומגרמניה בפרט להפסיק לתפוס טרמפ על הקופה האמריקנית. האליטה הגרמנית הבינה שיש בכך היגיון, ובשנת 2014 קרא הנשיא
יואכים גאוק לארצו למלא תפקיד מרכזי יותר בענייני העולם. אחרים התנגדו, אבל הוויכוח לא הגיע לאוזני הציבור; מערכות הבחירות התמקדו בענייני פנים.
ואז בא ההלם של טראמפ. במשך שנה קיוו מקורביה של אנגלה מרקל, כי טראמפ יתמתן עם התפקיד. אלו שממילא היו ספקנים כלפי ארה"ב, הגיעו למסקנה שהגיע הזמן לעצמאות גרמנית. ככל שטראמפ התייחס לגרמניה יותר כאויבת ופחות כידידה, הלך הקונצנוס ונטה לעבר גישת העצמאות. הכרזת העצמאות באה בשנה שעברה מפיו של שר החוץ, הייקו מאס: גרמניה צריכה להוות משקל נגד לארה"ב במידת הצורך, כחלק מאירופה מאוחדת יותר שתכרות בריתות עם מדינות כמו קנדה ויפן.
כאשר שנת 2019 נכנסת, גרמניה מוצאת את עצמה מתנגדת לארה"ב: הסכם פריז בנושא האקלים, הסכם הגרעין עם אירן, צינור הגז מרוסיה לגרמניה, תקציבי הביטחון, היחס באירופה לענקי ההיי-טק האמריקנים, מהם "ערכי המערב". לאורך השנה הנוכחית יפעלו מעצבי המדיניות הגרמנים עם עמיתיהם האירופיים במטרה להגשים את הקו שהציג מאס. הם ינסו לבנות מערכת תשלומים בינלאומית, בה - בניגוד ל-SWIFT - לא תוכל ארה"ב לבצע מניפולציות. הם ינסו לגבש חלופות אירופיות לנאטו. והם יגלו שוב ושוב שני דברים: אירופה מפולגת מכדי להתאחד מאחורי רעיונות גרמניים, וארה"ב חזקה מכדי שניתן יהיה להוות משקל נגד מולה.
קלות' צופה, כי מתוך תסכול ינסו הפוליטיקאים הפופוליסטים בגרמניה - מימין ומשמאל כאחד - לעורר לחיים רעיונות בדבר היותה של גרמניה לשון המאזניים בין מזרח למערב. פוליטיקאים אחרים ינסו לדון ברעיון שעד כה היה בלתי מתקבל על הדעת: יצירת כוח גרעיני גרמני. אבל רובם ידבקו בהתכחשות למציאות.
הנרי קיסינג'ר אמר פעם, כי "גרמניה גדולה מדי בשביל אירופה וקטנה מדי בשביל העולם". כיום זה מסביר את הכעס של גרמנים רבים כלפי טראמפ. כפי שאמר שר החוץ לשעבר, זיגמר גבריאל: "הוא מזכיר לנו מדי יום כמה אנחנו חלשים". העולם הוא מקום מסוכן וגרמניה אינה ערוכה אליו. השנה הגרמנים יבינו זאת - וייתפסו ליאוש.
עתה כולם אוהבים לשנוא אותו. זה משרת את נתניהו, אבל זה לא יחזיק מים
