בתקופת הכהונה השלישית שלו כנשיא (2018-2014) נכנס
ולדימיר פוטין לפנתיאון הרוסי. הסיפוח של חצי-האי קרים הפך אותו מנשיא בשר ודם לסמל של חזרתה של רוסיה לזירה העולמית. התמיכה בו זינקה ל-80% ונותרה כזאת למרות המיתון הכלכלי.
בשנת 2019 - צופה נח שניידר, כתב אקונומיסט במוסקבה - פוטין ישוב להיראות בן תמותה. משחקי השחמט הגיאו-פוליטיים הגדולים יפנו את מקומם למציאות היום-יומית הקטנה: כלכלה מקרטעת ובעיות חברתיות. ויש כבר סימני לכך: למרות ששיעורי התמיכה בפוטין לא משקפים בהכרח את האמת, לנוכח שליטתו באמצעי התקשורת הרוסים, המגמה שלהם ברורה - כלפי מטה. לעומת 82% עם בחירתו מחדש בחודש מארס, הם ירדו ל-67% בחודש ספטמבר, השיעור הנמוך ביותר מאז הפלישה לאוקראינה ב-2014. האמון בו צנח מ-60% בתחילת 2018 ל-39% בספטמבר.
הסיבה המיידית הייתה החלטה ממשלתית להעלות את גיל הפרישה של הגברים מ-60 ל-65, ואת זה של הנשים - מ-55 ל-63. הקרמלין ניסה להרחיק את פוטין מההצעה והוא אפילו הציע שנשים יקבלו פנסיה מגיל 60 - אך לשווא. המחאה יצאה לרחובות והגיעה לקלפיות, כאשר מועמדיו של פוטין הפסידו בסתיו בבחירות למושל בארבעה מחוזים.
הרפורמה בפנסיה תיכנס לתוקף השנה והאי-נוחות תעמיק. הפסימיות לגבי הכיוון בו הולכת רוסיה נמצאת בעלייה. הצמיחה תהיה פחות מ-2%. עיצומים מערביים מוגברים - שהוטלו בשל הפרשה הרוסית בארה"ב ובשל הרעלת המרגל בבריטניה - יפעילו לחץ על הרובל ויפגעו בהשקעות. הבנק המרכזי יותיר את הריבית בשיעור גבוה כדי להיאבק בלחצים האינפלציוניים.
בעבר הצליח פוטין להשיג תמיכה ציבורית בעזרת הרפתקאות מחוץ לגבולותיה של רוסיה ואזהרה מפני אויבים חיצוניים. עכשיו יהיה לו הרבה יותר קשה למכור את זה, צופה שניידר. ההתלהבות מסיפוח קרים התפוגגה, הרוסים התעייפו מהנוכחות בסוריה והציבור בכללותו מתעניין הרבה יותר בנושאי פנים. הקרמלין עלול להתפתות לצאת בקמפיין נגד "גיס חמישי" מבית ולהחמיר עוד יותר את הרדיפה נגד פעילים צעירים ומשתמשי הרשתות החברתיות.
כל אלו יבואו על-רקע ההכנות לעידן שאחרי פוטין. בשנת 2022 יצטרך פוטין להחליט האם לשנות את החוקה כדי לאפשר לו להיבחר שוב, ואם לא - למי וכיצד למסור את השלטון. במבט ראשון, 2019 נראית כמו צעד קטן בדרך ארוכה, שנה ללא תאריכים פוליטיים משמעותיים. אבל כפי שאומר גלבּ פבולבסקי, יועץ לשעבר בקרמלין: "ברוסיה אירועים מתרחשים כאשר לוח השנה שלך ריק".