ביצועיה של כלכלת בריטניה מאז ההחלטה על הברקזיט ביוני 2016 היו טובים מהצפוי. אמת: האינפלציה שנגרמה בשל היחלשות הליש"ט בגלל הברקזיט גרמה לירידה בשכר הריאלי אל מתחת לשיעורו ערב המשבר הפיננסי של 2008. אבל האבטלה ירדה ל-4% - השיעור הנמוך ביותר מזה ארבעה עשורים, בניגוד לחששות שהיא תזנק, וגם התוצר המשיך לגדול.

הסכנה המרכזית לכלכלת בריטניה בשנה הקרובה היא ברקזיט ללא הסכם, אומר כתב אקונומיסט, קאלום ויליאמס, ב-The World in 2019. תומכי הפרישה טוענים, כי לא יקרה כלום; יש אפילו הסבורים, כי ההכנות לקראת אפשרות כזאת, הכוללות רכישת מלאים, יתנו דחיפה לכלכלה בטווח הקצר. ויליאמס אינו מקבל זאת וקובע: הנזק מברקזיט ללא הסכם יהיה קשה.

איש אינו יודע מה בדיוק יתרחש, אבל הסוחרים בסיטי של לונדון מניחים שבמקרה כזה תאבד הליש"ט 15% מערכה ותרד ל-1.1 ליש"ט לאירו. הדבר יאיץ את האינפלציה ויפגע שוב בשכר. בניגוד למצב הרגיל בעת ירידת ערכו של המטבע המקומי, היצואנים הבריטים לא ייצאו נשכרים הפעם, משום שמוצריהם כוללים תשומות מיובאות רבות - והללו כבר התייקרו.

יתרה מזאת: משמעות הברקזיט היא שבריטניה זורקת לפח מחצית מחוקיה ומחליפה אותם בשום דבר, מה שיפגע בהשקעות ובהוצאות ובכך יחליש את הצמיחה. האיחוד האירופי יצטרך להתייחס לבריטניה כאל "צד שלישי" לצורכי מסחר ויציב מכשולים בפני הייצוא הבריטי. הבנק אוף אינגלנד יוכל להוריד את הריבית (העומדת כעת על 0.75%) והממשלה תוכל להקל את המדיניות הפיסקלית, אבל אין להוציא מכלל אפשרות מיתון ואולי אפילו חריף.

אין ספק שהדרך הטובה ביותר היא לפרוש בהסכם עם האיחוד, כותב ויליאמס. ההערכה היא שהסכם כזה יעלה את שער הליש"ט ל-1.4 לאירו, והבנק המרכזי יוכל לאותת על העלאת ריבית מתונה אך יציבה. המגזר העסקי יקדם בברכה את היציבות ואולי ישקיע חלק מערימות המזומנים העצומות שצבר בשנים האחרונות. הדבר יוכל לסייע בהעלאת הפריון הבריטי, המצוי בקיפאון בעשור האחרון.

אבל אפילו עם עסקת הברקזיט הטובה ביותר, כלכלת בריטניה אינה צפויה להמריא השנה. למרות שהגרעון בתקציב ירד משיא של 10% לאחר המשבר ל-2%, יימשך ההידוק התקציבי - אלא אם הלייבור יעלה לשלטון, אבל אז תגבר חוסר הוודאות הכללית.

שר האוצר, פיליפ המונד, הוא אחד הפוליטיקאים היחידים המוכנים להתמודד עם הבעיות התקציביות הנובעות מכך שאוכלוסיית בריטניה נעשית מבוגרת יותר וחולה יותר. על-מנת להגיע רק לאיזון בהוצאות הציבוריות בטווח הארוך, יש צורך לקצץ את התקציב או להעלות את המיסים ב-2% תוצר מדי עשור במשך עשורים רבים. אין תקדים למדיניות ממשלתית שכזאת.

התמיכה בברקזיט לימדה שיותר מדי בריטים מרגישים שהם נשארו מאחור בזמן הצמיחה, אותה הוביל מגזר השירותים הממשלתי שמרכזו בלונדון. פחות הוצאה ממשלתית פירושו פחות סיוע בדיוק לאותם בריטים: אלו המתגוררים באיזורים המתועשים לשעבר, הצעירים והזקנים. אם בריטניה לא תשכיל להתמודד עם חוסר שביעות הרצון הבסיסי שהוביל לאישור הברקזיט, תגובות נוספות מחכות לה מעבר לפינה - מזהיר ויליאמס.