לסעוד ב-Beroea, מסעדה שנפתחה זה לא מכבר בעיר חלב, זה כמו לסעוד בבית קברות - מתאר ניקולס פלהאם ב-The World in 2019. המלצרים מגישים את מיטב מעדני המטבח הסורי, בעוד מסביב נערמות הריסות. מעל משקיפה המצודה שראתה מלחמות במשך מאות שנים, ובחוץ - חורבותיו של מה שהיה רק לפני חמש שנים אחד השווקים היפים ביותר בדרך המשי.

אבל השנה Beroea לא תהיה כה בודדה. לאחר שבע שנים של מלחמת אזרחים, משטרו של בשאר אסד יפתח את גבולותיה של סוריה והיא תשוב להיות חלק מן הנתיב מזרח-מערב. דרך לבנון היא תתחבר לנמלי הים התיכון, ודרך ירדן - למדינות המפרץ עתירות הנפט. הדרך לעירק, שותפת הסחר הגדולה ביותר של סוריה לפני המלחמה, תיפתח לאחר שיסולקו שרידי דאעש. הסכם עם טורקיה להפסקת אש במחוז אידליב, האחרון שבידי המורדים, יתפתח להסכם סחר ויאפשר לסוריה לסחור עם רוסיה ואירופה.

פלהאם צופה, שאנשים ייכנסו ולא רק ייצאו. יצרני הטקסטיל, אשר ברחו לטורקיה מפחד ההפצצות וההפצצות, יחזרו לאזור התעשייתי של חלב, סוחרים שהעבירו את הונם לדובאי ולקהיר עשויים לבוא בעקבותיהם. זרם ההון יסייע לבנקים הפרטיים לממן את פעילותם ולחדש את הענקת האשראי.

פליטים סורים באירופה, המקבלים קצבאות העולות פי כמה על השכר בארצם, ישלחו חלק מהן הביתה ויסייעו לקרוביהם לשקם את בתיהם. יזמים יתגייסו למשימה, בתנאי שיוכלו לבנות קומות נוספות. משקיעים ממדינות המפרץ, המחפשים תחליף לשוק הדיור המצטמצם בארצותיהם, ייכנסו למיזמים משותפים. קבלנים טורקים, המשקמים את צפון סוריה, יתרחבו דרומה. בסוף השנה תהיה סוריה הכלכלה הצומחת במהירות הגדולה ביותר במזרח התיכון, ואולי אף בעולם כולו - אם כי היא כמובן מתחילה מנקודה נמוכה מאוד. אקונומיסט צופה לסוריה צמיחה של 9.9%, אבל לצד אינפלציה של 19.6% וגרעון תקציבי של 8.4% תוצר.

ירדן וכמה ממדינות המפרץ ישלחו את בכירי המודיעין שלהן לדמשק ויציעו לאסד נתיב לחזרה לליגה הערבית - מועדון העריצים האיזורי, מכנה אותה פלהאם. כדי לרצות את פטרוניו האירנים, אסד יפגין את זלזולו ביורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן.

העיצומים האמריקנים על סוריה יתסכלו את הבנק העולמי [בו שולטת ארה"ב], אשר לא יוכל להשתתף בפרויקט השיקום הגדול ביותר בעולם. סין תגלה יותר עניין. מנהיגים אירופים רבים, הלהוטים לשלוח הביתה את הפליטים מסוריה, יתנדנדו אנה ואנה. אחרים יסרבו לסייע לאסד, אותו יוקיעו כפושע מלחמה. יהיו מי שיתריעו מפני הסכנה של הפקרת חוף הים התיכון לידי רוסיה ואירן, אם סוריה לא תוכל לעמוד בעצמה על רגליה, והם יארגנו ועידות למימון וחתימת חוזים - אם לא עם אסד, אזי עם מושלי המחוזות מטעמו.

פלהאם מדגיש, כי אסד ומקורביו ידאגו ליטול לעצמם נתח משמעותי מעבודות השיקום. מתוך חשש שההון הזר ישטוף את המדינה, ידאגו משפחת אסד, בני העדה העלאווית ופטרוניהם הזרים להשתלט על החורבות לפני שיפתחו את הגבולות. לשם כך, הם יעכבו את פרסומה של תוכנית השיקום ויימנעו מהסדר פוליטי שיזרז את פתיחת שעריה של המדינה. הם יציבו מכשולים בפני שובם של אויביהם ושל הסונים, על-ידי דרישה לבדיקות ביטחוניות ואיום בעונשים למי ששיתפו פעולה עם המורדים. הם יעבירו חוקים שיאפשרו להם להשתלט על רכושם של מי שעזבו את המדינה. והם יפעלו לעצב מחדש את סוריה בדמותם, לפני שזרים ייכנסו ויקחו אותה לעצמם.