הפוליטיקה הבינלאומית תמשיך להתמזג השנה עם טלוויזיית הריאליטי - צופה מומחית הטכנולוגיה אן שיאו-מינה ב-The World in 2019. ראו מה התרחש אשתקד: קדימון רשמי ביוטיוב לפגישת דונלד טראמפ וקים ג'ונג-און, שאלות ותשובות של בנימין נתניהו באמצעות אינסטגרם, וכמובן המשך החקירה על ההתערבות הרוסית בבחירות באמצעות הרשתות החברתיות.

כל אלו משתלבים במגמה נרחבת יותר, בה מדינות משתמשות במדיות החדשות כחלק מהתקשורת הפוליטית שלהן. הדוגמה המפורסמת ביותר היא כמובן כוכב הריאליטי שהפך לנשיא ארה"ב. החלופה בבית הלבן של דונלד טראמפ היא כה רבה, עד שיש הטוענים שזוהי למעשה גרסה פוליטית של "הישרדות". האספקה המתמדת של הפתעות, שערוריות ודרמות היא דרך יעילה לטראמפ - ולפוליטיקאים אחרים - לזכות בתשומת לב בלתי פוסקת.

המודל פועל גם מעבר לטלוויזיה, מדגישה שיאו-מינה. הצגת הזירה הפוליטית כתוכנית ריאליטי מסייעת לאתרי חדשות, המתמודדים עם קיצוצים בתקציב והמסתמכים על פרסומות און ליין, לתפוס גולשים בזירה תחרותית פרועה. הרשתות החברתיות, הבנויות אף הן על הכנסות מפרסום, משדרגות את האלוגריתמים שלהן כדי למקסם את המעורבות הרגשית של המשתמשים וכך גם את ההכנסות. בשל כך, הם צפויים לראות יותר פוסטים על פוליטיקאים שנויים במחלוקת מאשר על השגרתיים שביניהם.

הכוחות הכלכליים שעמדו מאחורי עליית הטלוויזיה של הריאליטי פועלים גם כאן. האולפנים התמודדו עם גידול בעלויות ההפקה ועם הצורך למלא זמן אוויר, וחיפשו מתכונת זולה יותר שעדיין תמשוך את הצופים. תוכניות הריאליטי המצליחות יצאו אל מעבר למסך הקטן כדי למקסם את הרווחים, כאשר קידמו את משתתפיהן בספרים, מוצרי אופנה, צעצועים, משחקי וידאו ועוד. טראמפ היה חלוץ המרצ'נדייז בעולם הפוליטי עם מוצרי "Make America Great Again"; פוליטיקאים נוספים ילכו בעקבותיו.

ממשלות אימצו בעבר אמצעי מדיה חדשים, ולכן מה שקורה כעת הוא התפתחות היסטורית הגיונית. יוזף גבלס ופרנקלין רוזוולט ידעו לנצל את כוחו של הרדיו. המפלגה הקומוניסטית הסינית הפיקה סרטים בעיצומה של מהפכת התרבות. רונלד רייגן התאים את נשיאותו למעגלי השידור הטלוויזיוניים. היום זהו מודל הריאליטי, המתאים לממשלות המבקשות להגביר את השפעתן על תושביהן ועל הקהל הבינלאומי.

האולפנים הבינו מזמן, שכוחן של תוכניות הריאליטי הוא ביכולתן להיראות אמיתיות, בעוד בפועל הן נשענות במידה רבה על בימוי, תסריטים ועריכה מתוחכמת. זוהי מתכונת אידיאלית לארגוני מדיה מדינתיים, והשימוש בה יתעצם השנה - צופה שיאו-מינה. המציאות תהיה פחות חשובה מאשר הצגתה; זהו כבר המצב ברוסיה של ולדימיר פוטין.

במדינות הדמוקרטיות יניבו מערכות הבחירות את ההתבטאויות השערורייתיות והרגשיות ביותר של הפוליטיקאים. במדינות הסמכותניות ישתמשו המנהיגים בתרבות הפופ, ב"ממים" ובמשחקים לצורכי תעמולה. אירועים מרכזיים ילוו בקדימונים באינסטגרם, מיתוג והצהרות שמטרתן לתפוס כותרות. מעקב אחרי משפחת קרדישיאן מומלץ למי שרוצה להבין את הדינמיקה הפוליטית של 2019, סבורה שיאו-מינה.