כשקנאות הסיפא גברה על קנאות הספרא, ההיסטוריה שלנו חוותה את אימת חורבן הבית הלאומי הראשון וחורבן הבית הלאומי השני, שאחריו באו אלפיים שנות מדמנה של גלות.
בימים שסיפא הפכה לשפת הדמים בין שני העמים בין הירדן לים, אני נושא עיני לספרא כשפה מנווטת, שתחלץ אותנו מאימת מציאות מדממת.
בימים שסיפא הפכה לשפת הדמים בין שני העמים בין הירדן לים, אני נושא עיני לספרא, שתציג חזון ומוצא מדיני. התשובה לקנאות הסיפא היא במינוף הקנאות לדפי הספרא, בהכרה במאוויים לאומיים של עם, שחי לצדנו בארץ הזו, העם הפלשתיני.
הקנאות לסיפא כבר כתבה באותיות של דם היסטוריה יהודית של חורבן, הרס וגלויות. יש לעצור אותה ולא לתת לה לעבור.
בֵּין קַנָּאֵי הַסַּיְפָא
וּבֵין נְבִיאֵי הַסַפְרָא
בִּימֵי הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן
יָדָם שֶל קַנָּאֵי הַסַּיְפָא
הָיְתָה עַל הָעֶלְיוֹנָה-
וְהַבַּיִת הָרִאשׁוֹן קָרַס.
בֵּין קַנָּאֵי הַסַּיְפָא
וּבֵין קַנָּאֵי הַסַּפְרָא
בִּימֵי הַבַּיִת הַשֵּׁנִי
יָדָם של קַנָּאֵי הַסַּיְפָא
הָיְתָה עַל הָעֶלְיוֹנָה-
וְְהַבַּיִת הַשֵּׁנִי קָרַס.
בֵּין קַנָּאֵי הַסַּיְפָא
וּבֵין קַנָּאֵי הַסַּפְרָא
מִצְטוֹפְפוֹת אַבְנֵי הַבַּיִת הַשְּׁלִישִׁי לִתְפִלָּה
שֶׁהַפַּעַם הַבַּיִת לֹא יִקְרוֹס.
