בית הקברות הישן ביגור

בית הקברות הישן של יגור- תעודת זהות

בית הקברות הישן של יגור שוכן, כאמור, במערבו של הקיבוץ במרחק של כ-20 מטרים בלבד מבתי החברים. זהו בית קברות קטן בן כ-100 קברים, קבורים בו ראשוני יגור, ילדים והורי החברים. בית העלמין זה נפתח בניסן תרפ"ט 1929. עד אז נקברו מתי יגור בחיפה. רבים מהנפטרים בתקופה זו מתו ממחלת קדחת היתושים שנגרמה בשל ביצות האזור הלא מנוקזות. כאן קבורים בקבר אחים "השלושה" - שלושת חברי יגור שנרצחו באפריל 1931 במבואות יגור בעת שחזרו בעגלה מנשר הסמוכה, על-ידי קבוצת פורעים מכנופיית עז-א-דין א-קסם. האירוע הסעיר בזמנו את הישוב היהודי בארץ. השלושה: העגלון יעקב זמיר (23), הינדה פישמן (27), שמואל דישל (23). על קברם הוקמה מצבה גדולה אותה עיצבה הפסלת, כלת פרס ישראל, בתיה לישנסקי, שיצרה על המצבה לוח גדול - תבליט ענק של שיבולים מרכינות ראשן כלפי האדמה ועליו חקוקים שמות שלושת הנרצחים ומתחתם המילים "...נרצחו מהמארב".

שלמה גלובמן

סמוך לקבר "השלושה" שוכן קברו של שלמה גלובמן, אחיו הצעיר של עקיבא גוברין שהיה לימים חבר כנסת ושר מטעם מפא"י. שלמה גלובמן, חלוץ, נולד בעיר שפיקאו שבאוקראינה למרדכי אשר גלובמן מחנך ופעיל ציוני. שלמה עלה לארץ במסגרת תנועת "החלוץ" והצטרף לקיבוץ יגור בשנת 1924. בשנת 1931 באחד מפיצוצי מחצבת נשר, בה עבדו ראשוני הקיבוץ, נפגע שלמה גלובמן מרסיס אבן שניתז עליו וכתוצאה מכך לקה בזיהום, שלמה הובא לבית חולים אולם כעבור מספר ימים מת והוא בן 24 בלבד, מותיר אישה, חנקה לבית גרבר, ובת, דקלה, שהייתה לימים אחות במרפאת יגור. דיקלה נישאה לימים לאל"ם (במיל') אורי ביידץ. בנם -נכדו של שלמה גלובמן, הוא האלוף יוסי ביידץ מי שפיקד על המכללות בצה"ל.

על קברו של שלמה גלובמן הוקמה מצבה מרשימה, מעין אנדרטה, פרי יצירתו של האמן זאב בן צבי (1952-1904) חתן פרס ישראל לפיסול ומי שפיסל את אנדרטת-פסל "יד לגולה" במשמר העמק. המצבה מתארת חומה ופסל של יד אוחזת פטיש-מחצבה ועליה חקוקות המילים "חברינו שלמה". רעייתו של שלמה, חנקה גלובמן לבית גרבר, לא נישאה מחדש וביקשה להיקבר בבוא יומה ליד קבר בעלה. לאחר שנפטרה ב-1989 נקברה בצמוד לקברו.

כרבע מהקבורים בבית עלמין הישן, הם מילדי יגור הראשונים, בינהם כאלה שלא השלימו את שנת חייהם הראשונה.

צביה פרידמן

קבר נוסף שמשך את תשומת ליבי בבית הקברות הישן ביגור הוא קברה של צביה פרידמן בת הלל גורדון. על מצבתה נחקק: "נהרגה מכדור שנפלט, בת 25, ה' שבט תרצ"ח". ברור קצר שערכתי מעלה כי צביה לבית גורדון נולדה בשנת 1912 בליטא, למדה בגימנסיה העברית בקובנה והייתה פעילה בסניף "החלוץ" שבעיירתה. בשנת 1933 עלתה לארץ ישראל והצטרפה לפלוגת "החלוץ" בנס-ציונה. באוגוסט 1934 עברה לקיבוץ יגור והתקבלה כחברה. במאורעות תרצ"ח, כשגבר הצורך בשמירה, תבעה בתוקף להשתתף בשמירה. בבוקר של ה' בשבט תרצ"ח (8.1.1938) כשחזרה הביתה ממשמרתה, מעדה וכדור נפלט מן הנשק שהחזיקה. היא נפצעה קשה ובדרך לבית-החולים בחיפה נפטרה והובאה למנוחת עולמים בבית הקברות שבקיבוץ יגור. הניחה בעל.

מי היה קרל אדלר?

עוד קבר מעורר סקרנות הוא קברו של קרל אדלר (1873- 1938). על מצבתו שלט בזה הלשון: "נעצר בליל הבדולח בעיר מינכן. שוחרר מהמעצר במחנה דכאו ביום 22.11.1938. ביציאתו מהמחנה המעצר נורה בגבו ונרצח" כמה מאנשי יגור, סיפרו לי כי קרל אדלר הוא סבו (מצד האם) של עוזי גל ממציא תמ"ק העוזי. שקית אפרו של קארל אדלר ניתנה על-ידי הגרמנים לאשתו והמשפחה העלתה אותה וטמנה אותה בבית הקברות ביגור.

הנוטר מרדכי פלדמן

בין הקבורים ביגור בבית העלמין הישן הנוטר מרדכי ("מוטק") פלדמן שנפל באזור רמת ישי ג'דה. מרדכי נולד בשנת 2013 בעיירה ליז'נסק שבגליציה פולין. עלה לארץ ישראל בשנת 1934, עבד בנהלל ובמקומות נוספים בארץ ואחר-כך הצטרף לקיבוץ יגור. עם בואו לקיבוץ החל לעבוד במחצבת "אבן וסיד" ועם פרוץ מאורעות 1936 התגייס לנוטרים. ביום 12.10.1936 נפגע בג'דה-רמת ישי ממארב ערבי ומת במקום. הוא נטמן בבית העלמין שביגור. ימים אחדים לאחר מותו, נקרא בשמו תינוק שנולד ביגור.

תלונות על חילול הקברים

בעיתון אשנב, בגיליונו מיום שני, 22 ביולי 1946, אני קורא ידיעה כי תושבים ביגור התלוננו על חילול בית הקברות בקיבוץ על-ידי החיילים הבריטים כנראה במהלך חיפושים אחרי נשק ביגור. וכך נכתב בידיעה: "חילול קברים בבית הקברות ביגור. מודיעים לנו: בין יתר מעשי התועבה שנעשו על-ידי הצבא הבריטי חולל בבית קברות ביגור קבר 'השלושה' שנרצחו ב-1931 ליד כפר חסידים. הקבר חולל על-ידי חפירה שחפר הצבא מתחת למצבה. כעת יש במקום בור עמוק. הלוח שעליו עומדת המצבה נשבר. בור עמוק נחפר גם מתחת למצבה של הה' לובמן (שלמה גלובמן א.א) שנהרג במחצבה ב-1931.

מן הקבר של פריצקר הורידו את לוח השיש ושברוהו. כן חפרו בתוך הקבר של דבורה בריאון (יתכן ברוומן א.א), עקרו את המצבה של הילדה דליה ברנשטיין והעתיקו אותה ממקומה. נעשו חפירות מסביב לקברים של משה, אפרת, יעקב אבנר, שרה קמינסקי וקרל אדלר (נהרג בגרמניה במחנה ריכוז' ואפרו הובא לקבורה ליגור, שם נמצאות שתי בנותיו). חוללו גם קברותיהם של הילד יהודה פודשובסקי (אולי פורשבסקי א.א) שנדרס על-ידי מכונית צבאית ושל עוד ילד קטן. בית הקברות של יגור מצטרף עתה לשרשרת ארוכה של בתי הקברות היהודיים שחוללו בכל תפוצות ישראל".

קברי יהודה וצביה שרת (שרתוק)

בבית הקברות הישן ביגור שוכן קברו של המלחין ומנצח המקהלות הנודע יהודה שרת. צמוד לקברו קבר רעייתו צביה שרתוק. צביה נספתה בתאונת דרכים מחרידה שאירעה ב-29 בדצמבר 1940 ליד פרדסיה. שבה קיפחו חייהם שישה אנשים. התאונה אירעה בסביבות השעה 11:30 לפני הצהריים, כאשר דב הוז, ממנהיגי הישוב שב במכוניתו מהצפון בדרכו חזרה לתל אביב.

ברכב ישבו שבעה איש: דב הוז (הנהג), אשתו רבקה הוז-שרתוק, בת 45, בתו תרצה הוז (בת 17) אחותו של דב הוז, חוה בורודובסקי, בתה של חווה אורה בורודובסקי בת 12, צביה שרתוק (רעייתו של יהודה שרת) בת 37, וכן שותפו של הוז לחברת "אווירון", יצחק בן יעקב איש דגניה. בהגיעו לאזור צומת פרדסיה בכביש חיפה תל אביב הישן, איבד דב הוז נהג הרכב, את השליטה על ההגה, אולי מסיבה טכנית, והרכב סטה לתעלה בצד הדרך ונחבט בעוצמה בקיר בטון של גשר שהיה במקום.

פרט לחוה בורודובסקי שנפצעה קשה, נהרגו בתאונה כל שאר יושבי המכונית - שישה במספר והם: דב הוז, רבקה שרתוק-הוז, תרצה הוז, אורה בורודובסקי, צביה שרתוק יצחק בן יעקב. אבל כבד ירד על הישוב עם היוודע האסון. צביה שרתוק נקברה בבית העלמין הישן של יגור. היא נולדה בשנת תרס"ה בז'יטומיר בדרום רוסיה להוריה איטה-נעמי ושלמה גריצובסקי. הייתה חניכת תנועת "דרור" ועלתה לארץ ב-1924. מ-1921 ועד עליתה לארץ התגוררה בפולין, למדה בחו"ל בבית מדרש לגננות מיד לאחר שעלתה לארץ עסקה בטיפול בילדים. ב-1927 נישאה ליהודה שרת.

יהודה שרת - סיפור חייו

יהודה שרת נולד ב-1901 בחרסון ברוסיה הדרומית למשפחת שרתוק. בנם של פניה ויעקב, אחיו של משה שרת ראש הממשלה השני של מדינת ישראל ושר החוץ הראשון של המדינה.

בהיותו בן חמש עלתה המשפחה לארץ ישראל והתיישבה כמשפחה יהודית יחידה בכפר הערבי עין סיניה שבהרי אפרים. הילד יהודה רעה שם עדרי צאן. כעבור כשנתיים עברה המשפחה להתגורר ביפו. בן 11 גילה כשרונות מוסיקליים והחל לנגן בכינור. אחרי כן למד בגימנסיה העברית הרצליה בתל אביב. בגיל 23 הצטרף לפלוגת העבודה עין טבעון בכפר יחזקאל ועבד במחצבה לרגלי התבור. ביוזמתו של יהודה נולדה אז "רביעיית העמק" שהשמיעה ונגנה מוזיקה קאמרית במחנות הפועלים ברחבי הארץ.

בשנת 1927 נשא לאשה את צביה בת איטה ושלמה גריצובסקי ובעקבותיה הצטרף לקיבוץ יגור, שם פיתח פעילות מוסיקלית ענפה. הוא הלחין שירים רבים ובהם: "לא שרתי לך ארצי", ו"ואולי לא היו הדברים מעולם", וניצח על מקהלות, לימד לימודי מוזיקה והלחנה ושימש מורה למוזיקה במוסד החינוכי יגור והיה שותף ליצירת טקסי חג שאומצו לאחר מכן בקיבוצים רבים. הידוע שבהם הוא סדר הפסח הקיבוצי ("הגדת פסח נוסח יגור"). ליהודה וצביה נולדו 3 ילדים - שני בנים ובת: שלמה שרת נבות שרת, והילה שרת.

ב-1929 יצא יהודה לשליחות מטעם "החלוץ" לגרמניה שם נולד בנם שלמה. את שליחותו שם שילב יהודה עם השתלמות בסמינריון למוזיקה. לאחר שחזר ליגור החל לחבר מוזיקה ארץ ישראלית חדשה המכוונת בעיקר לחגיגות ולאירועים תרבותיים של החברה הקיבוצית, מוזיקה החותרת למקורות מבחינת התוכן ויוצקת דפוסים חדשים מבחינה צלילית.

מכריו של יהודה שרת מספרים כי מותה של רעייתו צביה השפיע עליו קשות הוא שקע בעצב רב ו"בשארית חייו היה אדם מיוסר, אך המשיך בעבודתו החינוכית והמוזיקלית". בעקבות הפילוג בתנועת הקיבוצית עזב בשנת 1953 את יגור והתיישב בקיבוץ נווה ים.

בשנותיו האחרונות חי בקיבוץ אפיקים, ליד בני משפחתו. ביום ו' 22 ביוני 1979 נפטר ונקבר בבית העלמין הישן של יגור ליד רעייתו האהובה צביה. בן 78 היה במותו. ביולי 2006 נפטרה בתו הילה שרת בגיל 69 ממחלת הסרטן ותרמה גופתה למדע. מצבה לזכרה הונחה בין מצבותיהם של קברי הוריה בבית העלמין ביגור. הילה הייתה ממייסדות מקהלת "רינת" והשתתפה במחזות זמר שהעלה גיורא גודיק. ליד קבריהם של יהודה וצביה שרתוק שוכן קברה של צביה איטה נעמי גריצובסקי אימה של צביה וכן קבר אחותה של צביה בתיה קנטרוביץ בת איטה ושלמה גריצובסקי (קריצובסקי).