מספר התינוקות שנולדו בארה"ב בשנת 2017 היה הנמוך ביותר מזה 30 שנה – והמצב עלול להיות חמור בהרבה, מזהירה קתרין רמפל בוושינגטון פוסט. ארה"ב עלולה למצוא את עצמה במצב דומה לזה של יפן, שהמשבר הדמוגרפי הפוקד אותה עשוי ללמד כמה לקחים גם את האמריקנים.

בשנת 2018 נולדו ביפן 921,000 תינוקות – המספר הנמוך ביותר מאז 1899, כאשר אז האוכלוסייה הייתה שליש מגודלה הנוכחי. ובמקביל, שיעור הפטירות הוא הגבוה ביותר מזה קרוב ל-100 שנה. התוצאה: אוכלוסייתה של יפן מצטמקת במהירות הגבוהה ביותר אי-פעם. ולמה זה משנה? כי לכלכלה קשה לצמוח עם פחות עובדים, ויותר פנסיונרים צריכים להסתמך על פחות צעירים.

הגורמים לבעיה הדמוגרפית של יפן הם רבים, אך חלקם רלוונטיים גם לארה"ב, מדגישה רמפל. ראשית, האוכלוסייה היפנית מזדקנת מזה זמן רב, חלקן של הנשים בגיל הפוריות בכלל האוכלוסייה הולך וירד, והן גם יולדות פחות ילדים. שנית, שיעורי הנישואין ביפן – כמו בארה"ב – צנחו; אך ביפן, בניגוד לארה"ב (שם 40% מהלידות הן מחוץ לנישואין), אין כמעט תופעה של אימהות יחידניות.

רמפל מתעכבת על הנושא של הירידה בנישואין. אחת הסיבות לכך היא שצעירים רבים (במיוחד גברים) תקועים בעבודות זמניות ששכרן נמוך, והורים פוטנציאליים רוצים יותר ביטחון לפני שהם מתחייבים. לכך יש להוסיף את האתגר התמידי של איזון חיים ועבודה, הניצב בפני מי שמצליחים להשיג משרה בטוחה; היפנים עובדים הכי הרבה שעות בעולם.

ראש ממשלת יפן, שינזו אבה, הגדיר את שיעור הילודה הנמוך כמשבר לאומי ופועל – בהצלחה חלקית – להתמודד איתו. בין היתר, התחייב אבה להרחיב את המעונות וגני הילדים, המאפשרים לאימהות לצאת לעבודה. גם הרשויות המקומיות התגייסו ולעיתים מציעות פתרונות יצירתיים: עיריית טויאמה מציעה שירות של לקיחת ילדים חולים לרופא והשגחה עליהם ביתר שעות היום, כך שהוריהם יוכלו להישאר בעבודה. אבל למרות הכל, 20,000 ילדים יפנים נמצאים ברשימת ההמתנה למעונות – מה שאומר שהבאתם לעולם עלולה להיות סיכון מצד מי שרוצה להמשיך לעבוד.

הנטל ביפן גבוה במיוחד על הנשים, מהם מצפים ליטול על עצמן את כל נטל ההורות. למרות מסעות הסברה ממשלתיים ושינויים במדיניות, התפקידים המגדריים ביפן נותרים מסורתיים. רק 5% מהאבות מנצלים את הזכות לחופשת לידה בת שנה בתשלום – ולרוב הם מנצלים רק חמישה ימים מתוכה. הבעיה נמשכת רק כאשר הילדים גדלים: אבות שנשותיהם עובדות, מקדישים לעבודות הבית ולטיפול בילדים את אותו זמן שמקדישים אלו שנשותיהם אינן עובדות.

המצב הזה אינו נובע מכך שההורים שוכרים עוזרות או מטפלות. ביפן קשה למצוא מי שיסכימו לעבוד במשרות אלו, שהשכר בהן נמוך, משום שממילא קיים מחסור בידיים עובדות והמדינה אינה מאפשרת את כניסתם של מהגרי עבודה. הממשלה מנסה לשנות אט-אט גם את זה, ובחודש שעבר אישר הפרלמנט חוק שנוי במחלוקת להרחבת ההגירה – כדי להתמודד בדיוק עם בעיה זו.

יפן למדה את הלקח ההפוך מאשר ארה"ב, מסכמת רמפל: אם אתה רוצה יותר תינוקות – עליך למצוא את הדרכים להקל על אנשים עובדים להוליד ילדים. הדרך לעשות זאת היא גם על-ידי הקלות בשוק העבודה וגם על-ידי מערכת הגירה ליברלית. ועדיף לעשות את זה לפני שהפצצה הדמוגרפית מתפוצצת.