טראמפ מתכוון לצמצם את הנוכחות והמעורבות האמריקנית באזור ולהתמקד באיום האירני. במקביל הוא מעניק לישראל חופש פעולה נרחב, אבל רומז שעליה להיות יותר פעילה בשימור ואבטחת האינטרסים האחרים שלה בכוחות עצמה. החידה שעל ישראל לפתור עתה היא כיצד לנצל נכון וביעילות חופש זה כל עוד הוא עומד לרשותה.
אני קורא ושומע על נושא זה לא מעט פרשנויות מכיוונים שונים. המוטיב המוביל ברובן הוא ניסיון "להבין את טראמפ וארה"ב". בהקשר זה, השאלות השכיחות הן: מה השתנה ומדוע דווקא עכשיו? מה מקור הבדלי הגישה בין טראמפ לשר ההגנה הפורש מאטיס ומה משמעות הבדלים אלה? מה ההשלכות המסתמנות מכך על מעמדה של ארה"ב באזור והמשך המלחמה בדאעש? כיצד יש לפרש מהלך זה במונחים של יחסי ארה"ב - רוסיה בכלל ובאזורנו בפרט?
אותנו כישראלים צריכות לעניין שאלות אלו, אולם חשובות יותר הסוגיות הנוגעות להשפעות המהלך על האינטרסים האסטרטגיים שלנו: חופש הפעולה בסוריה ולבנון מול היוזמות הנמשכות של אירן; התחזקות והתבססות אסד בסוריה; השלכות על תמונת האיומים בזירת גבולות הצפון והמזרח שלנו, לרבות ירדן; יכולתה של ארה"ב לטפל מהאוויר בלבד בשאריות הנוכחות של דאעש בגבולות סוריה ועירק ובסביבות קרובות לגבול רמת הגולן; שהרי אם לא תוכל או לא תרצה ארה"ב לטפל בנושא יידרש לעשות זאת במקומה גורם אחר. האם משמעות השינוי היא שישראל צריכה להיערך למעורבות אינטנסיבית ופעילה יותר בנעשה באזורי האינטרסים שלה? האם עלינו להתחיל לראות באסד גורם פוליטי שיש להתחשב בו ולתאם מולו מהלכים אסטרטגיים?
הרחוב הערבי איננו מתעמק בדרך כלל "באסטרטגיה הגבוהה" של מהלכים מול השגת הכוחות האמריקניים מגבול סוריה. מבחינתו הדבר מסמל כשל או חולשה של האויב הגדול, המניבים למאמינים הישגים מוחשיים בשדה המערכה. עצם הדימוי אינו קריטי אם לצד המהלך הדפנסיבי מוצגת החלופה שמוכיחה לו שאין בפינוי משום חולשה אופרטיבית או החלשות הרצון והמחויבות. רצוי היה ועדיין לא מאוחר מדי, שטריקת הדלת האמריקנית תלווה במספר מהלכים משותפים עם ישראל, בהם חא"א פועל מול גורמי דאעש וטרור שיעי ובמקביל פועלת ישראל נגד התבססות אירנית או חיזבללאית בסוריה.
אין ספק שלמהלך האמריקני ולאופן בו יתפרש על-ידי השחקנים האזוריים ועל פעולותיהם, תהיינה השלכות על ישראל בתחום האסטרטגי ובתחום הביטחון השוטף. "הנזילות" או תוספת אי-היציבות שמכניס המהלך האמריקני למכלול השינויים והתזוזות באזור, יוצרת עבור ישראל הזדמנויות וסיכונים שארה"ב מותירה לטיפולה הישיר והבלתי אמצעי. מדובר באתגרים שעל ישראל לעצב עבורם פתרונות ביוזמתה ובאמצעיה היא. בדרכו המסחרית-גמלונית משהו, הציג טראמפ עניין זה באורח ברור למדי, כאשר אמר לאחרונה שארה"ב מעניקה לישראל מדי שנה 4.5 ביליון דולר סיוע צבאי ו... "הדבר מאפשר לה להגן על עצמה...".
חופש פעולה
מדברים ומעשים אחרים שלו מסתבר, שהנשיא מתכוון לדברים שהוא אומר, גם כשהם נאמרים בלשון מרומזת או בצורה עקיפה. כזכור אמר לא מכבר שימשיך להיות מעורב גם בעתיד במלחמה נגד דאעש, אבל באמצעות כוחות אוויריים וללא גייסות על הקרקע. הסכמתו האחרונה להאיט את הפינוי, כביכול לבקשת נתניהו, אינה מבשרת שינוי מדיניות אלא התחשבות לפרק זמן מוגבל. כשאמר שהוא מצפה שלוחמת הקרקע מול דאעש ואירגוני מורדים אחרים, תעשה על-ידי כוחות קרקע מקומיים ממדינות המפרץ ואחרים -התכוון בדיוק לכך; כזכור, גם ישראל נמצאת באזור.
לאחרונה, כשהתבטא באמירה מוזרה במקצת לפיה אירן יכולה לעשות באזור "מה שתרצה", נראה שהתכוון לכך שארה"ב מטפלת בתוכנית הגרעין האירנית באמצעות הסנקציות ומצפה שידידיה, בעיקר האירופים, יצטרפו אליה בכדי להגביר את השפעותיה. בנושאים האחרים יצטרכו לטפל מול אירן גורמים אחרים באזור. כדאי מאוד שישראל תיקח זאת בחשבון כבר בעתיד הקרוב.
עד כה הותיר טראמפ בידי ישראל חופש פעולה כמעט מלא בעזה, ובסוריה, ובלבנון סייע בתאום ובעיצוב המודוס אופרנדי מול רוסיה. נראה שזה עומד להיות המצב גם בעתיד, לפחות עד שיציג, אם יציג, את תוכניתו המדינית להסדר בין ישראל לפלשתינים.
החידה שעל ישראל לפתור עתה היא כיצד לנצל נכון וביעילות חופש זה. טורקיה ואירן ממשיכות לקדם את האינטרסים שלהן. סעודיה, אחרי שכשלה באופן חמור בפרשת חאשוקג'י, מלקקת את פצעיה וטרם חזרה לתפעול סדיר והרמוני. אמנם, ישראל עסוקה בבחירות, אבל מי שניהל את האסטרטגיה הלאומית האזורית בשנה האחרונה, יושב עדיין על כס רה"מ וממשיך לנווטה. תקופת בחירות אינה שעת-כושר להתניע מדיניות חדשה ובעלת השלכות רחבות. מאידך-גיסא, אני מניח שנתניהו יעמוד גם בראש ה
ממשלה הבאה והגרעין היסודי של הקואליציה הבאה יהיה דומה מאוד לזה שהוביל את הממשלה הנוכחית.
ישראל חייבת להיות מעורבת ומשפיעה על עיצוב המציאות האסטרטגית האזורית, במיוחד בנושאים הקשורים ישירות לביטחונה הלאומי. ממדיה הגאוגרפיים המצומצמים מחייבים דרכים יצירתיות להרחקת גבולות העימות הישיר הפיסי ממרכזי האוכלוסייה ומהמטרות האסטרטגיות שלה - נמלי תעופה, נמלי ים, תחנות כוח, מפעלי מים, מרכזי תחבורה וקשר ועוד. האיומים הקונבנציונליים העיקריים נובעים מיריבים שלהם צבאות יבשתיים גדולים עם כוחות ממוכנים נכרים (לרבות רובוטיקה צבאית יבשתית) וכוחות אוויר משמעותיים. במציאות המתהווה באזור, גם גורמי טרור לא מדינתיים, רוכשים לעצמם יכולות שינוע של צבאות סדירים, אם לא באופן מלא אזי באופן חלקי (קוואזי-סדירים). הואיל וכוחות אלה נתמכים על-ידי מדינות ומעצמות אזוריות, האיום הקונבנציונלי מהם גובר והולך.
מניעת אלימות
לצד הרחקתם של כוחות סדירים וקוואזי-סדירים מהלכי ישראל חייבים להיות מכוונים להוציא את לוחמי הטרור מסביבות הלחימה "הנוחות" והמגינות עליהם, לרבות תשתיות תת-קרקעיות, אוכלוסייה אזרחית וטווחי-פעולה ונסיגה קצרים. לשם כך יש להגדיל בפועל את המרחקים הפיסיים שלהם ממטרות התקיפה האזרחיות אליהן הם מכוונים. אפקט זה מושג בצורה הטובה ביותר על-ידי כיבוש שטחים והחזקה אפקטיבית בהם. במציאות הבינלאומית הנוכחית, זו משימה קשה עבור ישראל מבחינה פוליטית בינלאומית, למעט אם תותקף על-ידי כוח סדיר ממדינות שכנות. החלופה הסבירה יותר, אותה מממשת ישראל מול מצרים במסגרת הסכם השלום, היא יצירת אזורי חיץ מפורזים
1, כדרך למניעת אלימות והפגנת רצון לפחות לאי-לוחמה.
לפיכך, נחוץ ואפשר להיערך באופן שוטף לרגע שאחרי הבחירות וכינון ממשלה חדשה ולהכין את המהלכים האסטרטגיים המרכזיים הדרושים לנטרול רציף של המאמצים להקים יכולות להשבחת דיוק טילי ק"ק שבידי חיזבאללה. הרס היוזמה האירנית ליצירת מסדרון יבשתי בין גבול עירק לגבול לבנון באמצעות מהלומות חזקות בעיקר מהאוויר. כוננות לחיסול חיזבאללה בלבנון, אם ינסה להתערב ולהשפיע על המהלכים הקודמים. דרישה מלבנון לפרז מנשק כבד ומחמושים מכל הסוגים, למעט נוכחות ממותנת של הצבא הלבנוני, את המרחב שבין הגבול הבינלאומי עם ישראל לבין הליטני, לשם
יצירת אזור חיץ מפורז. נדרשת בחינה מחדש של היחסים עם ירדן, על-רקע החריקות העולות מעמאן בשנה האחרונה.
על הפרק צריכה לעמוד הכרה ישראלית בירדן כמדינה הפלשתינית, בזיקה לעקרונות הצהרת בלפור. בסוריה נדרשת הפעלת תוכנית, בתאום עם ארה"ב ורוסיה, יצירת אזור חיץ מפורז בין גבול רמת הגולן לכביש דמשק--א-טאנף (עד גבול ירדן) בסוריה
2, ניקוי סוריה מנוכחות אירנית ותאום עמדות עם ארה"ב לגבי אזורי ההשפעה בסוריה של השטחים שנכבשו על-ידי טורקיה,
תוך מניעת מעשי השמדה נגד הכורדים. החמאס בעזה יטופל במקביל בהתאם להתנהלותו - שקט ייענה בשקט.
כל המהלכים הישראלים חייבים להיות חדים, עוצמתיים ומהירים.
אחרי השלמת מהלכים אלה, תציע ישראל לאירן שלום, בערבות ארה"ב ורוסיה, בתמורה לוויתור על תוכנית הגרעין הצבאית שלה. עד לסיום מהלכים אלה, יהיה הסכם הגרעין עם אירן (שנחתם ב-2015) בן 6 או 7 שנים מכלל 10 שנות הדחייה שהשיג כביכול לעולם, נוכח המרוץ האירני לגרעין צבאי. אם תדחה אירן הצעה זו, תערך ישראל, בתאום עם ארה"ב, לתקיפת מתקני הגרעין והטילים האירנים ארוכי הטווח. השנים הקרובות בישראל צריכות לעמוד בסימן היערכות לאומית כוללת למימוש האסטרטגיה שתפקידה לשחרר את ישראל מהמצור של אירגוני הטרור הפונדמנטליסטיים, להיערך לצורך לטפל צבאית בתוכנית הגרעין האירנית, ולבצר ככל האפשר מבית את החברה והתשתיות לקראת מבחנים אלו.
המחצית הראשונה של העשור הבא, תקבע את מעמדה של ישראל באזור לשנים רבות. אם תממש בנחישות והצלחה תוכנית ברוח האמור לעיל, תהיה לאחת מ-3 או ארבע המעצמות החזקות והמשפיעות של האזור ותבסס את ביטחונה הלאומי לאורך זמן. אם תכשל בהכנה או בביצוע, תידרדר למשך שנים ארוכות למציאות של חיים בסד תחת איומים מתמידים, טרור מתמשך וספקות גוברים לגבי העתיד הרחוק יותר.
