ראש ממשלת בריטניה, תרזה מיי, זקוקה למאזן אימה בפרלמנט כדי להעביר בשבוע הבא את עסקת הברקזיט שלה – סבור שר החוץ לשעבר, ויליאם הייג, במאמר בדיילי טלגרף. היא צריכה לגרום לתומכי הפרישה לחשוש שזה לא יקרה בלי הסכם, ולתומכי ההישארות – לחשוש מפני פרישה ללא הסכם. הבעיה שלה היא, ששני הצדדים משוכנעים שאם העסקה של מיי תיפול – הקו שלהם ינצח.
כל הצדדים משוכנעים שכוחם התחזק. תומכי המשאל השני פרסמו סקר ולפיו זה מה שרוצים יותר בריטים מאי פעם. תומכי המודל הנורבגי (קשר הדוק עם האיחוד בלי חברות בו) טוענים שהם צוברים תנופה. תומכי הפרישה ללא הסכם טוענים שהרעיון קוסם ליותר ויותר אנשים. במצב הזה, אין פלא שיחסי הכוחות בפרלמנט נראים כרגע ללא שינוי של ממש: רוב גדול נגד ההסכם.
ברור שלא ייתכן שכולם צודקים, אומר הייג, ולכן השאלה היא מי טועה בגדול. הוא חושש שעמיתיו לשעבר במפלגה השמרנית הם הטועים, במיוחד בנוגע לאפשרות של פרישה ללא הסכם. ניתן להבין את המשיכה של הרעיון: שנתיים של מו"מ מייגע יצרו תחושה של "בואו נגמור עם זה". סירובו העיקש של
האיחוד האירופי להבטיח שלא יהיה גבול בין בריטניה לאירלנד, מעודד את הרצון לקום וללכת. האיחוד כולו אינו מקום מושך במיוחד: איטליה פנתה לפופוליזם, הצרפתים עלו על בריקדות, גרמניה נמצאת בשיתוק, נציבות האיחוד עצמה נראית כמו בדיחה. קל להפחיד את הציבור בתוצאות של פרישה ללא הסכם, אבל בפועל – האזהרות לא נראות אמינות, ובשטח נעשות הכנות למימושו של תסריט זה.
לאור כל אלו, אין פלא שהרבה בריטים פטריוטים סבורים שעזיבה ללא הסכם לא תהיה כל כך רעה – ומעדיפים אותה על פני הסיוט המתמשך של משאל עם נוסף. אבל מדובר בסיכון רציני, מזהיר הייג. איש אינו יודע מה באמת יקרה במצב כזה. באופן מיידי יוטלו מכסים על הסחר בין בריטניה ליבשת, וההיגיון אומר שהמחירים יעלו או שעסקים יקרסו. למרכולים יהיה מלאי של יממה וחצי בלבד. תעשיית הרכב הבריטית תלויה בתנועת חלקים בשני הכיוונים. המעמד המשפטי וביטוח הבריאות של מיליונים, משני עברי התעלה, יהיה בסכנה. הבריטים לא יוכלו לאתר פושעים ברחבי אירופה. ואלו רק חלק מהרכיבים של רשימה ארוכה.
אנשים מנוסים ומשכילים מתארים את המצב במילים שבין אסון לבין קטסטרופה. ייתכן כמובן כולם טועים, אבל מה אם הם צודקים? מדובר בנטילת סיכון עצום למספר עצום של בני אדם, וכאשר אתה בממשלה – אתה לא חושף את האזרחים לסיכון כזה, אלא אם החלופה היא איומה ונוראה.
הבעיה הכי גדולה בפרישה ללא הסכם, טוען הייג, היא שיש רוב גדול בפרלמנט נגדה. אם בריטניה באמת מתכוונת לפרוש ללא הסכם, עליה לעשות זאת עם תוכנית מסודרת משל עצמה, בגיבוי של רוב פרלמנטרי המוכן ליטול את האחריות על כך ולחוקק את החוקים הרבים הדרושים. אין שום סיכוי שהפרלמנט הנוכחי יעשה זאת, וקשה להאמין שהמצב יהיה שונה עם הרכב אחר שלו. המשמעות היא, שפרישה ללא הסכם היא תוהו ובוהו.
הייג מסכם באומרו, שהוא מזדהה עם התסכול של אלו הסבורים שהעדר הסכם איננו סוף העולם, אבל הם טועים בחישוב הסיכונים והסיכויים. עליהם לקוות ש-מיי תצליח לקבל מבריסל את הערובות הדרושות לכך שלא יהיה גבול עם אירלנד, או לסייע לה להשיג אותן, ואז להצביע בעד ברקזיט מסודר כל עוד הדבר אפשרי.
