הדבר: זמן אוויר של פריים-טיים בטלוויזיה. המרמה: הטענה שיש כאן הודעה דרמטית. הנסיבות המחמירות: ניצול מעמדו של הרמאי כראש
ממשלה שכאשר הוא טוען כי הוא בא להודיע לאומה הודעה דרמטית הוא לפחות רומז שהוא הולך לדבר על עניין ביטחוני או מדיני - או רחמנא ליצלן, חברתי - ולא על עניין אישי, משפטי, פלילי; וגם פוליטי. הקורבנות: אמצעי התקשורת השונים וכמובן, גם, אזרחי ישראל.
ולעצם הטענות המופרכות של החשוד נתניהו: מה למעשה ביקש נתניהו לבשר לאזרחי ישראל? שהוא ביקש במפגיע לערוך עימות בינו ובין עדי המדינה. מעבר לכך שהמשטרה והפרקליטות מספרות סיפור אחר, שלפיו הוא אפילו פחד מעימות לפחות עם ניר חפץ, יש כמה בעיות מובנות אל תוך הדרישה, כביכול, של נתניהו.
ראשית, עימות הוא כלי חקירה שבו יכולות רשויות החקירה להשתמש אם נראה להן שמדובר בכלי חיוני לצורך החקירה. זה לא כלי "כבקשתך" העומד לרשות החשוד אם וכאשר הוא חפץ בכך. כלומר, מה שהחשוד נתניהו עשה בזמן הטלוויזיוני שהוא גנב לאומה, הוא ניסיון להחזיר את החקירה לשלב שהסתיים מזמן. זה טריק פחדני וריק, שכן אין בו משום אפילו קצה ערעור על התהליך כפי שהתנהל עד כה.
שנית, החשוד נתניהו "שכח" שלהבדיל מכל נחקר אחר, חקירותיו מתנהלות לא במתקן משטרתי שבו לקצין החקירות יש יתרון מובנה המאפשר לו לנהל את החקירה ולשלוט בה, אלא בביתו שלו, מעון ראש הממשלה, לפי לוח הזמנים שהוא מכתיב, ולא החוקרים. גם כאן זורה החשוד נתניהו חול ואבק בעיני הצופה, שכן מהותו של כלי העימות הוא יכולת השליטה של החוקר בהליך, כאשר המתעמתים נמצאים במצב של שוויון - מה שלא אפשרי בכלל כאשר העימות נערך בביתו הפרטי של אחד המתעמתים ולפי לוח הזמנים אותו מכתיב אחד המתעמתים. החשוד נתניהו לא רמז אפילו, ובוודאי שלא אמר, כי הוא מוכן לעימות שאותו הוא מבקש שייערך לפי לוח הזמנים של החוקרים ובמתקן החקירות של המשטרה. זאת, כי קרוב לוודאי שהוא איננו מוכן לעימות בתנאים שכאלה, שבהם אין לו אותו יתרון מובנה של בית ולוח זמנים.
מסרב לגעת
שלישית, לפחות בחלק מן החקירות, העדויות נגד החשוד נתניהו אינן "רק" עדויות של עדי מדינה, אלא גם של מסמכים ושל הקלטות. זו נקודה חשובה גם לנוכח מה שמתחייב מהשיטה המשפטית הנוהגת במדינת ישראל: שבכל מקרה אין די בעדותו של עד מדינה שלצד עדותו חייבת המאשימה (המשטרה) להביא עדויות אוביקטיביות, כך שעדות עד המדינה תהייה בעצם עדות מסייעת ולא עדות יחידה שעל-פיה בלבד מתבקשת הרשעה.
וכמובן, יש נקודה שבה החשוד נתניהו מסרב לגעת: הנקודה הציבורית-מוסרית. בכל משטר תקין (כמובן בהגדרה זו לא נכללות מדינות כמו הונגריה, פולין או אפילו טראמפיסטן) עצם הודאתו הפומבית של החשוד נתניהו שהוא קיבל מתנות יקרות ערך והכרזתו שלדעתו זה בסדר גמור לקבל מתנות שכאלה - עצם הודאתו זו הייתה פוסלת אותו מכהונה בכל תפקיד ציבורי שהוא, ודאי שמכהונה בתפקיד החשוב ביותר: ראש ממשלה. אבל את נתניהו וכנופייתו זה ממש לא מעניין. כפי שאמר השופט העליון בדימוס
אליהו מצא, החשוד נתניהו וכנופייתו נוהגים כמו משפחת פשע, לא כפי המצופה משליחי הציבור.
ומכל הדברים הללו ומעצם ההופעה הנלוזה של החשוד נתניהו בכל רשתות התקשורת האלקטרונית יש עוד מסקנה שיש להסיק, לגבי התנהגותן של רשתות התקשורת. אנא חדלו לקנות את הסחורה שמוכר לכן החשוד נתניהו. אל תשדרו שום דבר שלו לפני שבחנתם היטב-היטב את הדברים שיש לו לומר.