עימות עם אלוהים

איזה תענוג לראות הצגה כה רעננה, שחרף נושא המוות שבין טיפותיו היא מהלכת, הרעיון על עליה לשמיים של גיבור ההצגה, שמת בתאונת דרכים, ומתעמת עם אלוהים והשטן, הוא כה דמיוני ומדהים, עד שכל התפתחות העלילה סוחפת את הצופים בהמחשת החיים-שאחרי, וכל דקה במחזה מלאה הפתעות מגוונות. כאלו שגם הסוריאליסטים שבינינו לא העלו בדעתם.

נכון, היו כבר מחזות שדנו בנושא מה קורה אחרי המוות, כמו מחזהו של ז׳אן פול סארטר "בדלתיים סגורות", אך גישה לנושא המוות כה מלאת הומור, על יסוד התעמתות עם אלוהים (הגבר, ודמות האב) ועם השטן (בדמות האישה) היא גישה מקורית ביותר. מלאת תובנות, שילוב של דעות קדומות המופרכות לנגד עינינו, כשהכל טובל בהומור שלא מרפה ממך לכל אורך ההצגה המרתקת.

את הגיבור הגוסס מתאונת דרכים, כמו גם את הבן ליד מיטת אביו הגוסס, ממלא בהרבה רגש ושכנוע תום חגי, שחקן מכובד בכל תפקיד שלו, הן בת׳ באר שבע והן בבית לסין ואחרים. כשהוא מגיע לאחר התאונה לשמים, תחילה הוא בלימבו, המכונה כאן "חדר המתנה", קטע מצחיק במיוחד, עם שובבותה של טלי בן יוסף, ובהמשך עם גיא הירש, שמדמות האב הגוסס הכופה על בנו לעזור לו לסיים באחת את חייו ועינוייו, הוא מופיע בהליך המיון בין הליכה לגיהינום או לגן העדן, בדמות אלוהים.

גיא הירש, שחקן מחונן ברבגוניות, ששפע אנרגיה ויכולת משחקית נדירה הכובשת כל אחד, למד יחד עם תום חגי ועם השותף שלו לכתיבת המחזה (איל היינה גלי) באותו מחזור בסטודיו יורם לוינשטיין. מחזור שזור כוכבים. גיוון התפקידים שלו כאן מצדיק את התאור הנ"ל. שליטתו בגורל בני האדם בכלל, ואלה הבאים אליו שיחרוץ את גורלם אחרי המוות, היא שליטה בכוח יכולת שליטתו וכוח שכנועו. אך כמו בחיים שעל פני הכדור - מול הגבר (אלוהים) קיים גם השטן, שיש המכנים אותו "לילית". כאן זו טלי בן יוסף, שופעת הסקס, הנשיות והחן, פצצת הומור ובעלת לשון חדה, שלמעשה, כמו למטה, בכדור-הארץ, מדגימה כי האישה היא הקובעת בכל.

המריבות בין אלוהים והשטן, וחילוקי הדעות שלהם כיצד לנהוג במגיעים אליהם לשמיים - מזכירים חילוקי דעות ארציים מאד. בכלל, כל הטקסט השנון ועוקצני מדגדג את בלוטות הצחוק ללא הרף, בטוב טעם ומבלי לרדת לרמת הומור ירוד. סוג כזה של קומדיה כמוהו כמה שהוגדר בידי הסופר אריך סגל בשנה שהגיע ללמד באוניברסיטת תל אביב, בהגדירו את הקומדיות היווניות של אריסטופנס כ"WIT". ואין כוונת שני מחברי המחזה הפעם לסתור את עצם היות המוות החוליה המקשרת בין האדם לאלוהיו. להפך. רק שהממחשה עשויה בהומור עם שלושה שחקנים מבריקים, שהבימאי יובל ינאי (שחקן תיאטרון גשר ובית לסין) צלח כל כך לנווט, עם עיצוב תנועה עשיר ותוסס של עמית זמיר, בפרט בחלק הרוקיסטי של גיא הירש כאלוהים.

טלי בן יוסף, שחקנית הבולטת בכל שלל תפקידיה מאז סיימה את "בית צבי", מרנינה בהופעתה ומהווה את המלח והפלפל בכל העלילה. האירוטיות שהיא נוסכת בעלילה כביכול טראגית, אך למעשה קומית, מעניקה רגעי צחוק רבים ומעשירה את הנושא הכה רציני לכאורה.

אתאפק לגלות את עצם העלילה וההתרחשויות, שקצב התפתחותן מהיר ותוסס, וחבל להחמיץ מילה מהטקסט והתנועה. כי ההפתעות בעלילה הן העיקר, והשחקנים המחוננים רק מגשימים את הרעיונות ומעלים לפני הקהל אופציות סוריאלסטיות כביכול, שהן כמה מהרבות שמציעים לנו כל התזות והשלוחות של כל הדתות והפילוסופיות למיניהן.

זו אחת ההצגות הכי משעשעות וברמה, העשויה כדבאי, שאסור להחמיץ. שאפו לבימאי יובל ינאי שאף עיצב את המוזיקה והתלבושות, וכן שאפו מיוחד לתיאטרון צוותא.