שני כלבים וחתול הלכו לטייל,
הכלבים לא נבחו, החתול לא יילל.
הם גדלו יחדיו בחצר קטנה,
ואכלו מאותם הכלים.
הייתה ביניהם תמיד הבנה
שגם אם יש ביניהם הבדלים
-למשל -זה חתול ואלה כלבים-
הם שלושתם על ארבע, וכשחם הם חורצים
לשון, ובקור רועדים, כואבים
כשהם דורכים בלי משים על קוצים.
עם רדת היום הם יצאו לטייל
הכלבים לא נבחו, החתול לא יילל.
הם הלכו שמחים, וקרבו לבריכה
ואמרו 'הנה מים, נשתה לרוויה'.
עמדה אווזה אמרה - 'סליחה!
אתם שלישייה מוזרה, הזויה,
ואני ממונה - אומנם מטעמי -
על אמת המים לבל תזדהם,
ולא ייתכן כי כל מי ומי-
בעיקר לא שלושה שהנה יש בהם
חבירה לא טבעית, בעליל חתרנית,
-תבוא סתם לשתות, כי כך הם רוצים !
הישמרו, מקורי הוא חד כחנית.
לא תעברו! הסתלקו שקצים '!
גדול השלום. הם יצאו לטייל
הכלבים לא נבחו, החתול לא יילל.
הם אמרו 'ביער יש נחל, נלך
ונרווה שם נפשנו בצוננים'.
עמד סנאי אחד המולך
על עצי האגוז ואמר, 'משונים
אתם, לא אוכל להרשות
כי תעברו בצל אילני המשובח.
כל בר דעת זהיר צריך לחשוד
שחתול וכלבים זה עניין מסובך,
ומדרך רגליכם על שורשי אילני
עלול לזהם את פריו, ואזי
אללי! הסתלקו ואם לאו - אני
ארגום אתכם בצרורות אגוזיי'!
גדול השלום, הם הלכו לטייל,
הכלבים לא נבחו, החתול לא יילל.
הלילה ירד, ופתע ברק,
ורעם ניפץ שחקים,
הגשם ירד, הרוח שרק,
נוצרה שלולית ענקית.
שמחו השלושה, רטובים עד לשד
'נרווה צימאוננו עכשיו,
ולא נעורר לא פחדים, לא חשד,
ולא נירדף עוד לשווא.
האווזים מסתתרים בסופה
סנאים מתחבאים בסערה,
ואנחנו לבד ואין עין צופה
אם אנחנו קללה או בשורה'!
גדול השלום, הם הוסיפו טייל
הכלבים לא נבחו, החתול לא יילל.
אז שמעו קול צפרדע מן האפלולית
'מהרו, כבר השחר מאיר,
אני - החיה כל ימיי בשלולית-
מכירה כבר כל מה שמסעיר.
לא כלבים שנבחו, לא חתול ששרט,
לא איבה, לא מדון, לא קנאה.
אבל אם חתול עם הכלב כרת
ברית אחווה - זה מתסיס שנאה.
שובו על כן לחצר הקטנה
וחיו שם יחדיו בשלום,
יום יבא ונאמר, העולם השתנה,
ואטייל עמכם בחלום !
בשוב השלושה שהלכו לטייל
הכלבים לא נבחו, החתול לא יילל.
