מה שאירע לכאורה, ורק לכאורה, בלשכת עוה"ד ובוועדה למינוי שופטים הוא אסון, אך לא התמוטטות כללית של המערכת.
מקצוע עריכת-הדין נפרץ לכל רוח עם הקמת בתי-הספר למשפטים במכללות, שקיבלו לשורותיהן כמעט כל מי שעמד בתשלומי שכר הלימוד. במכללות נמצאו דרכים לקבל גם סטודנטים שלא היו בעלי תעודת בגרות. רבים רבים מאותם סטודנטים במכללות הם חסרי השכלה כללית, שכמעט לא קראו ספר שאינו נחוץ לבחינות הלשכה. כן, רבים בהם הכותבים בשגיאות כתיב וסגנון, ומגלים בורות בכל תחום שאינו "בחומר הנלמד". הוראת משפטים אינה מחייבת רכישת ציוד יקר. די בספריה סבירה, מספר מחשבים, רשימת מרצים שחלק הארי בהם עושה זו כמשרה חלקית נוספת לעבודתו הקבועה, מספר כיתות לימוד, פקידה וגזבר טוב.
מתוך קהל עוה"ד רחב זה גם מתמנים שופטים! כל ציבור דורש ייצוג בכל גוף ציבורי ומערכת המשפט אינה חסינה מדרישות ולחצים כאלו ובדלית ברירה נעשות פשרות בקשר לרמה, לטיב ההמלצות ובהתאמה לתפקיד. אין דרך למנוע זאת על-אף הסינון שהונהג בשנים האחרונות, כי כמו בכל גוף תכופות הקשרים והייצוג חשובים יותר מהכישורים.
לפני שנים הוחלט במשרד המשפטים ובלשכת עוה"ד להסיר את איסור הפרסום העצמי ומאז מודעות עוה"ד, והתשבחות העצמיות שבהן, מתפרסמות בעיתונות לצד מודעות סוף העונה, מועדוני-לילה ומסאז'ים לסוגיהם ובתחרות העזה על לקוחות פסו ההדר והכבוד העצמי.
ריבוי עוה"ד בשוק הביא חלק מהם לפת-לחם וגם לנקיטת הליכים חסרי-שחר לפרנסתם, כאשר עוה"ד יודע שהם חסרי-שחר [ואם אינו יודע - המצב אף גרוע יותר] ובלבד שעוה"ד מצא לקוח ששוכנע לשלם עבור אותו הליך.
משפט צדק
תיקי הגירושין, למשל, הפכו למניבי פרנסה עתירים, להעללת עלילות בין בני-הזוג ולהגשת תלונות שווא למשטרה לפי יעוצו של עוה"ד, ולהרס משפחות רבות שניתן היה להציל את שלמותן ואת שלומם הנפשי של ילדיהן. בכל מחלוקת חיש נשלפים ציפורניים וניבים למרות כל הניסיונות להעביר מחלוקות לגישור.
אני הקטן באלפי המשפטנים [הם כבר רבו מ"אלפי מנשה..."] מציע לשוב ולאסור את הפרסום העצמי, ובעיקר במודעות במדיה התקשורתית; להגביל את מספר בתי-הספר למשפטים ולחייבם להציב תנאי קבלה מינימליים לתלמידים ולקיים תנאי אישור ורישוי מוקדמים לבתי-הספר עצמם. אלו אינם פתרונות קסם אך יתרמו מה לצמצום הנזקים מהם המדינה והמשפט סובלים היום. שמעתי שופטים המציעים להטיל הוצאות גבוהות על הצד שהפסיד במשפט או שנקט הליכי סרק. אלא שבכך טמונות מספר בעיות: מצד אחד אנו חפצים לעודד את הציבור לבוא בשערי המשפט ולזכות במשפט צדק ולא לגרום לו לחוש כאילו נכנס ברתת ללוע הארי ולפתור בעיותיו באלימות או בדרך נלוזה אחרת.
שמעתי שופטים המציעים להטיל על מתדייני-סרק הוצאות גבוהות בנוסף - הוצאות גבוהות. גם הן ינעלו בפני האזרח הפשוט, שהאמין בדברי בא-כוחו
בתום לב, את דלתות המשפט. ואל תאמר: נחייב את עוה"ד בהוצאות במקרים הראויים, כי בסופו של דבר ההוצאות יוטלו על כתפי הלקוח וגם דמי הביטוח המקצועי יעפילו מעלה ויתרמו עוד לייקור ההליך המשפטי שאנו חפצים שיהיה נגיש לכלל האוכלוסייה.
ובצד כל זה - בתוך עמנו אנו חיים. מי הזה אי-פעם כי בממשלת ישראל יכהנו ראש ממשלה הנתון לחקירות פליליות, שר שהורשע וגם ישב מספר שנים בכלא, שרים הנתונים לחקירות פליליות, כנסת משותקת בה כל ח"כ כפוף ל"משמעת קואליציונית", ממשלה בה שר החפץ להעביר חוק מסוים יציע למתנגדים לחוק מיליוני שקלים מקופת הציבור כ"כספים יִחוּדִיִּים" בהם יעשה ח"כ כרצונו [כמו בניסיון השר כחלון לקנות בכספי ציבור את הסרת התנגדותם של ח"כ לנסיונו להטיל מס על בעלי דירה שלישית].
מי פילל שתכהן כנסת שאתה כה תכופות בוש להווכח מי הם נבחריך, כנסת המעלה לעצמה את משכורות חבריה ואת התקציבים העצומים הניתנים לצרכיהם ["קשר עם הציבור"] ועוסקת בחקיקת חוקים פרסונליים לטובת ולצרכי רה"מ אישית, כמו פטור משכורת והטבות שונות לרה"מ ממס; כנסת בה תועמלנים פועלים באופן חופשי נגד טובת הציבור [מיסוי מוצרי טבק, למשל] תוך הצעת טובות הנאה למחוקקים, כמו שתועמלני-תרופות מממנים הטבות לרופאים הרושמים לחולים את תרופותיהם. הכסף ובצע הכסף הם כיום עגל הזהב הגועה במקדשנו שטומא לצד הכוהנים שכה רבים מהם רכשו כהונתם בנזיד עדשים. כן, כבר היו דברים מעולם, כשכהונה נקנתה בשלמונים בשלהי בית שני...
