הדוכסית מאמלפי הוא מחזה שטוף דם, העוסק בהון, בשלטון ובשחיתות מינית, שרקח המחזאי ג'ון וובסטר שנחשב לפוחח ומופרע, בן דורו של שייקספיר, והעוסק בפרשייה המבוססת על מקרה אמיתי. ההצגה העולה בבית צבי ברמת גן, מבוצעת בידי להקת שחקנים מוכשרת המפגינה משחק מרגש ונוקב.
העלילה עוסקת באלמנה צעירה ועשירה, דוכסית מאמלפי שבאיטליה, ששני אחיה, קרדינל מושחת ושופט מופרע, אוסרים עליה להינשא בשנית, כדי שלא יאבדו את הירושה. הדוכסית מורדת בהם ונישאת בחשאי למנהל האחוזה שלה, אנטוניו. שני אחיה שוכרים רוצח שכיר דה בוסולה, כדי שירגל אחרי אחותם, שבינתיים הרתה וילדה במשך הזמן 3 ילדים. המרגל מגלה לאחים את האמת בדבר אחותם והתוצאה היא מעשי רצח, מערבולת יצרים ושפיכות דמים.
הבמאי
מיטקו בוזקוב מיקם את העלילה המתרחשת במאה ה-16 כאילו מדובר בהצגה והדמויות מאופרות בכבדות כאיפור תיאטרלי ואפילו עונדים שעונים מודרניים, 3 על יד אחת, ומשתמשים בטלפונים ניידים, כדי להצטלם "סלפי" לאחר קטל הגיבורה.
תוך כדי שפיכות הדמים, עוסקים הדמויות בהגיגים פילוסופיים ובשנינויות והעלילה גועשת ובועטת, קולחת וסוחפת, אפילו שהיא מתמשכת שעה וארבעים ללא הפסקה. ההצגה כבר עלתה בעבר בתיאטרון חיפה וחרף המשחק המשובח היא הפכה לפלופ והחזיקה מעמד רק 16 הצגות לפני שהורדה מהבמה. אין ספק כי ההצגה העולה בבית צבי היא מיוחדת בזכות התצוגה המרהיבה של הדמויות ויכולת המשחק המשובחות של השחקנים. בזכות זאת, היא מהווה חוויה תיאטרלית.
מאי פרץ גילמה את הדוכסית והיא הפגינה פרץ של משחק מעולה ויכולת דרמטית מרשימה. צח כהן היה פרדיננד, אחד האחים, ומשחקו היה מצוין ושזור בכישרון רב. אחיקם ציפקיס גילם את הקרדינל המושחת והדגים משחק נהדר ויכולת ביטוי בימתי מרשימה. ירון חנונה כרוצח השכיר בוסולה גילם את התפקיד באורח קולח ומצוין ויש לו פוטנציאל רב.
יוגב אטיאס גילם את אנטוניו ומשחקו היה בעל רושם עז ויש לו יכולת משחק טובה מאוד. אלון לילייב גילם את דליו חברו של אנטוניו והופעתו הייתה מצוינת. צח חזיזה ולירן ליפשיץ גילמו את הזקיפים והמוציאים לפועל ומשחקם היה חד ומושחז. נאור מלקוב גילם יפה מאוד מספר דמויות.
גליה גלבלום בתפקיד העוזרת התבלטה ביכולת שלה לעבור ממשחק דרמטי למשחק שובב בקטע השירה.
מעין גוטשלק הפגינה משחק נפלא כג'וליה המתמסרת ויש לה יכולות משחק מעולות. איה חיות התבלטה כאשת האחוזה והמיילדת במשחק מוצלח מאוד. סצנת בית המשוגעים שרקח הבמאי בוזקוב הייתה מהממת. התרגום של
דורי פרנס היה ראוי וקולח.
עיצוב התפאורה של סשה ליסיאנסקי היה סמלי והורכב מקוביות גדולות ששמשו לצורך רהיטי העלילה וכן מתקרה שזורה בכבלים ומראות וחלון כבוי שהואר ברגעי הדמיה.
נטשה מנטל הפליאה בעיצוב התלבושות היפיפיות.
יעקב סליב עצב תאורה שהייתה חלק מהעלילה. מיטקו בוזקוב ואלון לילייב עצבו את העריכה המוזיקלית שראשיתה וסופה היו קלאסיות מרשימות.
תומר יפרח עצב את התנועה. גיל ויינברג היה אחראי לקרבות הבמה.
