|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
סיפורים ישראלים מעוררי השראה <br>
|
קיבוץ הסיפורים האלה לספר והבאתם לידיעת הציבור הוא מעשה טוב המאיר את החברה ואת אספני הטוב טרופר ושוחט
|
|
סיפורים של אנשים מהיישוב [צילום: אנה קפלן/פלאש 90]
|
|
|
|
|
ספרם של טרופר ושוחט אכן מעורר השראה. הספר מביא 14 סיפורים מעוררי השראה מתחומי החיים השונים. חיילים שנפצעו, נתינה ללא גבול לזולת, עשייתה של בדואית, סיפורו של איש חינוך הלום קרב ועוד.
אין אלו סיפורים שהם רק של טוב ועשייה חברתית. אלו סיפורים של אנשים מהיישוב שהחליטו בדרכם שלהם להביא טוב לעולם, לסביבה שלהם והנתינה שלהם מדבקת את סביבתם ומשנה את החברה בישראל.
עוד כמה מאלו המתוארים בספר ונהיה חברה שונה לחלוטין, מקום שאיש לא ירצה לעזוב, מקום שכיף לחיות בו, מקום שהטוב גובר על החושך.
קיבוץ הסיפורים האלה לספר והבאתם לידיעת הציבור הוא מעשה טוב המאיר את החברה ואת אספני הטוב טרופר ושוחט.
הרבה מהסיפורים נוגעים ללב, אני מאוד התחברתי לעשייה של הפועל ירושלים, עם גביעים ובלעדיהם. בהחלט ספר מעורר מחשבה והשראה.
מומלץ מאוד.
|
|
מרד של תקווה, חילי טרופר ויהודה שוחט, ידיעות ספרים, 2018, 286 עמודים.
|
|
| תאריך:
|
21/01/2019
|
|
|
עודכן:
|
21/01/2019
|
|
עפר דרורי
|
|
סיפורים ישראלים מעוררי השראה
|
|
|
עם הפשיטות הליליות, קשה היה לחיות  הצטיידנו בתחמושת, ריססנו בחומרי הדברה, נחנקנו, ולהם כלום לא קרה ושום ישועה לא הופיעה... כל אחד יכול היה לדעת, שהבית נגוע בפשפשים רעים
|
|
|
|
|
לאורך כל שנות חיי כתלמידה, המורים שלימדו אותי, היו עבורי האנשים האהובים באמת, אהבתי אותם כהורים והם היו לי אבות רוחניים. עשיתי הכל כדי להיות תלמידה טובה, כדי לזכות בהערכתם. עם כל האהבה והתודה שאני חבה להם, לא פעם הרגשתי, שהם עושים לי עוול, או גורמים לי להיעלב, או לא נותנים לי מספיק תשומת לב.
|
|
|
|
|
בוקי נאה, הוא חבר שלי. זאת עובדה. אבל לא בשל כך אני כותב את הדברים. קראתי בדף הפייסבוק שלו סיפור על ניצב משה צ'יקו אדרי, מי שהיה אמור להתמנות למפכ"ל המשטרה, ולולא אני מכיר את בוקי ויודע שכל מילה שלו היא אמת, הייתי בטוח שזה סיפור שעיתונאי עם הרבה דמיון בדה מליבו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בן 13 הייתי כאשר ניסיתי לברוח ארצה עם עוד שני חברים מחלב דרך חומס, בשנת 74. השמועה הייתה כי בחומס ישנו אוטובוס שנוסע ישירות לביירות, שם בביירות לוקחים טקסי לבית הכנסת של היהודים, שכחתי איך קוראים לו, ושם, הם היהודים או המוסד, דואגים להעלות אותנו ארצה; כה פשוט ונהיר. הדבר הספציפי היחיד שידענו הוא כמה עולה כרטיס האוטובוס לחומס ומאיפה לוקחים אותו. לא ידענו אפילו איפה תחנת האוטובוס של ביירות בחומס, אמרנו כשנגיע לחומס נברר ונשאל מה הבעיה.
|
|
|
|
|
