נקיון הכפיים האישי, החריצות והדביקות המוחלטת באידיאולוגיה הלאומית, והלשון החדה והבלתי מתפשרת, שמרכיבים את ארגז הכלים של שרת המשפטים
איילת שקד לכל אורך שנות פעילותה במשרד המשפטים, הציבו אותה בראש רשימת החיסול הווירטואלית של השמאל, ממש בשורה הראשונה, לצידו של
בנימין נתניהו. שניהם מעלים לשמאל את הסעיף.
אבל מה לעשות, שתכונותיה של שקד, בניגוד לתכונותיו החיוביות והשליליות של נתניהו (כמו למשל השבוע, כשנחשף הירי המטורלל שלו בתוך הנגמ"ש על-מנת לחסל פוליטית את בנט) – הפכו אותה לסוג של טפלון. שום רבב לא דבק במי שבנויה, לחרדת השמאל, מחומרים שמהם עשויים מנהיגים בעלי פוטנציאל לראשות
ממשלה.
עד שצצה הפרשה המכוערת שבמוקדה ניצב היו"ר הפורש של לשכת עורכי הדין
אפי נוה. או-אז נשלפה נגדה הטענה המוזרה, שבמאמציה לאזן את מערכת המשפט הישראלית ולעשותה למייצגת אל נכון את העם היושב בציון, באמצעות מינוי שופטים חדשים שאינם מייצגים את בית מדרשו המהפכני של
אהרן ברק, היא חברה לקואליציה אחת - שומו שמים! – עם נציגי לשכת עורכי הדין (ובהם אפי נוה), ובאמצעותה ביצעה למעלה מ-300 מינויים חדשים (ובהם 2 שופטות יוצאות אתיופיה ושופטת חרדית), שאינם שיבוט אוטומטי של אהרן ברק, אביה הרוחני של חונטת השמאל שהשתלטה בכוחנות על המערכת.
תפסנו אותה! צוהלים בשמאל. היה עליה, טוען השמאל המצטמק, לזהות את השחיתות (לכאורה) של נוה ולברוח מכל ברית קואליציונית עימו בוועדה למינוי שופטים.
השמאל, כמו גם מערכת אכיפת החוק ומערכת המשפט, 'מחפשים' מזמן את שקד. יש להם נסיון רב בצייד האנושי הזה. כך נהגו כלפי פוליטיקאים אחרים שקדמו לה. כאשר רק ניסו לתקן את חוליי מערכת המשפט, הם נדרסו באמצעות חקירות משטרה מופרכות, תפירת תיקים ותקשורת מגויסת; ע"ע
יעקב נאמן, רובי ריבלין,
חיים רמון,
אביגדור קהלני,
גל הירש ועוד.
שיתוף פעולה
אבל זה לא עבד אצל שקד, שעשויה כנראה מחומרים אחרים. אילוף הסוררת נכשל. עד שנפלה לידם פרשת נוה, שאף שאין לה כל קשר אליה, הפכו אותה לקרדום להכפשתה.
ומהי אפוא הטענה כלפיה? שהיא פירקה את הקואליציה של השופטים עם לשכת עוה"ד, והקימה עם הלשכה קואליציה חדשה, לסיכול יוזמות השמאל להמשיך ולצבוע את ביהמ"ש בגוון אחד.
כאילו החוק או המוסר אוסרים הקמת קואליציה כזו או אחרת, בארגון כלשהו. הרי נשיאת העליון
אסתר חיות הודתה במו פיה בקואליציה של השופטים עם הלשכה, וזאת כדי לסכל בחירת שופטים ש"אין להם אג'נדה". וכך אמרה כבוד הנשיאה: "...שיתוף פעולה בין לשכת עורכי הדין והשופטים, הוא שיתוף פעולה מיקצועי בבחירת המועמדים האיכותיים לתפקיד, אך לעומת זאת שיתוף פעולה בין לשכת עוה"ד לפוליטיקאים, טומן בחובו סכנה".
הבנת את זה, ברוך? כאשר כבודם, כחולי הדם, מקימים קואליציה עם לשכת עוה"ד – זה סוּפר-מיקצועי! אבל כל קואליציה אחרת מהווה סכנה. לקרוא פעמיים כדי להאמין שזה מה שהולך בקודש הקודשים של המשפט: אם נציגי עוה"ד פועלים כפי שהיא מצפְָּה מהם, ומסייעים להשליט על המערכת את האג'נדה השמאלנית, הפרו פלשתינית, האנטי ציונית, האנטי דתית והאנטי לאומית, שבקושי מקובלת אולי על שליש מהציבור (כולל הערבים ותומכי אש"ף), זה בסדר גמור. זה מיקצועי וזה לגיטימי.
אבל אם נציגי עורכי הדין מתיישרים לפי עמדות שני השלישים האחרים של הציבור, ועם לפחות 90% עם הציבור היהודי, שלמרות התפצלותו הפוליטית אוהב את עמו ואת ארצו, את מדינתו ואת תרבותו היהודית, כי אז זוהי "סכנה חמורה". אם נציגי עורכי הדין פועלים לטובת איזון המערכת ולצירוף שופטים בעלי תפיסת עולם לאומית/יהודית/שמרנית וכו', הם כמובן ראויים לכל גינוי.
לקרוא ולא להאמין: כבודם, אבירי הצדק במגדל השן, באמת מאמינים שמה שמותר להם, אסור לאחרים. ולזה הם קוראים, ברוב איוולת, דמוקרטיה. לא ייאמן כי יסופר.
