במשרד החינוך מציינים סיום קדנציה של שר החינוך הנוכחי וזה הזמן להסתכל אחורה ולבחון את מורשתו. אחד האלמנטים הבולטים בתקופה זו היה הקמפיין התזזיתי הנועד לדרבן תלמידים בבתי הספר התיכוניים ללמוד מתמטיקה ואנגלית מוגברת, ובלשון הקמפיין "תן חמש" באנגלית ובמתמטיקה.
קמפיין זה נועד להפוך את הנוער עבדים לשאיפותיהם של מנהיגים התאבים לדימוי ביצועי מהיר ועשה להם עוול כי הוא ייצר מראית עין שכל מה שחוצץ בינם לבין הצלחתם בחיים הינו המעבר של בגרות בחמש יחידות במתמטיקה, או אנגלית, ועל הדרך רצוי להיות באלפיון העליון של חבריך כי אז הסיכויים "להצליח" גדולים עוד יותר.
חלק מהבולטים בכתיבה הלירית, שהצמיחה המאה ה-20, הזדהו עם התחושה שהישגיות פדגוגית אינה חזות הכל בחייו של אדם. אי-אפשר שלא לדמיין את הקליפ מתוך הסרט "פינק פלויד- החומה" המציג את התלמידים כחלק מפס ייצור, יצורים אחידים הנטחנים לכדי עיסה אחת, על-פי צרכי המערכת.
We don't need no education, We don't need no thought control צועק רוג'ר ווטרס, סולן להקת הפינק פלויד.
גם פול סיימון, שבכישרונו איננו מטילים ספק, למרות שלא למד חמש יחידות מתמטיקה, שפך את מרירת ליבו על המערכת החינוכית וכתב בשירו:
Kodachrom:
When I think back on all the crap I learned in high school, It's a wonder I can think at all, and though my lack of education hasn't hurt me none I can read the writing on the wall.
עצמי מזויף
ג'ון לנון התחשבן עם המסרים של עבדות במערכת החינוכית באמרתו: "כשהייתי בן חמש, אימא שלי אמרה לי ששמחה היא המפתח לחיים. כשהלכתי לבית הספר שאלו אותי: 'מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?' כתבתי 'שמח'. אמרו לי שלא הבנתי את המשימה, אמרתי להם שהם לא מבינים את החיים".
אמנים מוכשרים אלו הם שופר חשוב, ורק טיפה בקרב עדר של נשמות אבודות שכמעט ואבדו את דרכן בתקופת בית הספר, כאשר היו מופקרים לציפיות המבוגרים, אבל הצליחו לשרוד בזכות מצפן פנימי חזק, ידעו לשקף ולתמלל את הרגשתם ואפשרו לכשרונם לנבוע, למרות, ולא בגלל זיכרונותיהם המרים מימי בית הספר.
אליס מילר, הפסיכואנליטיקאית, בספרה המכונן "הדרמה של הילד המחונן" כתבה:
"היענותו והתאמתו של הילד אל צורכי הוריו מוליכה לעיתים קרובות, אך לא תמיד, לפיתוח אישיות כאילו... עצמי מזויף". במילים אחרות - ילד שגדל לתוך עולם מלא בציפיות, מוותר על האני האמתי שלו ומייצר אני מזויף.
המתמטיקה היא עולם קסום, היא לא צריכה שיתווכו אותה לבני הנוער ולא צריכה קמפיינרים ממולחים וחדי לשון שיאדירו את שמה, ברצותם יגיעו אליה לבד. למתמטיקה תפקיד כמעט בכל תחום בחיינו, החל מהשעון בנייד שמעיר אותנו בבוקר, דרך הקפה שאנחנו שותים וכלה בקורת הגג שמעל לראשנו שמישהו עשה את החישובים הנכונים כדי שלא תיפול על ראשנו. כך, גם האנגלית היא הפרוזדור לעולם, הנוער מבין את זה.
עגלת חלומות
אנחנו לא צריכים להגיד לנער או נערה מה ללמוד ובאיזה היקף, אלא פשוט להניח להם להחליט בעצמם ולא ליצור שום מסר, ישיר או עקיף, כי מרוץ החיים מתחיל כבר בגיל 14. מי שיש בו את היכולת ללמוד חמש יחידות, במקצוע כזה או אחר, לא חייב לממש אותה, כנער. את מה שיש לו בקצות האצבעות איש לא ייקח ממנו. ברצותו ובבוא היום יוכל לרכוש את ההשכלה שבה יבחר. בתקופת הנערות צריך להיות נערים ולא רתומים לעגלת החלומות של פוליטיקאים ומובילי קמפיינים למיניהם.
תפקידו של בית הספר הוא, כידוע ובין היתר, להכשיר את הנער לחיים מלאים ובעלי משמעות בעתיד. יש לא מעט נקודות חשובות הנוגעות לכישורי חיים, לסקרנות, לקבלת האחר ולסובלנות, בהן ניתן להעשיר את המבוגר העתידי והחשובות ובוודאי שאינן חשובות פחות ממתמטיקה או אנגלית מוגברת. אחת מהן היא לדעת לחלום את החלומות שלך ולא של אחרים.
אם הנער או הנערה, יעסקו בעתיד במדע, בהיי-טק, או בכל עיסוק אחר, ויעשו זאת מבחירתם שלהם - הם יוציאו מעצמם הרבה יותר מאשר הליכה בתלם שאחר ייעד עבורם.
אז הורים, מורים ופוליטיקאים, תנו לנוער לחלום את החלומות שלהם ואל תרתמו אותם לעגלת החלומות שלכם. עזבו את הנוער, באימאשכ'ם. תנו להם לגדול בשקט...
