כן, התקשורת האמריקנית מוטה – כותב דייוויד לאונהרדט, בעל טור בכיר בניו-יורק טיימס. התקשורת חיונית לדמוקרטיה והיא פועלת בצורה מעוררת התפעלות בעידן
דונלד טראמפ. אבל היא חייבת גם לדעת לקבל ביקורת – כולל על הטיות לכיוון זה או אחר של חלקים אלו או אחרים בה. לדעת לאונהרדט, ניתן לחלק את ההטיות לשש קבוצות.
הטיה למרכז. יש אמצעי תקשורת המוטים למרכז: הם יוצאים בצורה קבועה נגד הימין והשמאל, ורוצים שהמערכת הפוליטית תתיישר למרכז. הם מאשימים בצורה זהה את שתי המפלגות, גם כאשר האשמה אינה מתחלקת בשווה ביניהן. במקרה הזה, אי-נטילת צד היא הביטוי להטיה.
הטיה לבעלי העוצמה. עיתונאים מובילים, שקובעים במידה רבה את סדר היום התקשורתי, מבלים זמן רב בחברתם של העשירים והחזקים, הרבה יותר מאשר האמריקני הממוצע. דוגמה קלאסית: בזמן הפריימריז הדמוקרטיים בשנת 2008 טען צ'רלי גיבסון, אז מגיש בכיר ב-ABC, כי משפחה במעמד הביניים בניו המפשייר משתכרת 200,000 דולר בשנה; הקהל פרץ בצחוק.
הטיה לחדש. עיתונאים מבלבלים לעיתים קרובות בין החדש לבין החשוב. הבעיה נעוצה בשמו של המוצר: "חדשות". לעיתים קרובות מדי, טוען לאונהרדט, אנחנו מדגישים סיפורים טריוויאליים למדי – כמו מועמדים שמעליבים זה את זה – במקום סיפורים חשובים, כמו מדיניות המס של המועמדים. בעימותים של שנת 2016, למשל, המנחים התעלמו כמעט לחלוטין מסוגיית שינויי האקלים.
הטיה דומה לזו של החברה. סקסיזם בדיווח חדשותי וגזענות בדיווח פלילי – אלו שני ביטויים להטיות כלל-חברתיות מהן סובלת לעיתים גם העיתונות. היא צריכה לעשות הרבה יותר כדי להימנע מתופעות אלו. קולות נשיים וקולות לא-לבנים נגד אלימות הם עדיין נדירים יחסית.
הטיה ליברלית. כן, זה אמיתי – מדגיש לאונהרדט. רוב העיתונאים באמצעי התקשורת המרכזיים נוטים לשמאל. הכתבים הפוליטיים והכתבים בוושינגטון הם לרוב מקצוענים די הצורך כדי למנוע מדעותיהם להשפיע על דיווחיהם; יותר סביר שדיווחיהם יסבלו מהטיה למרכז, אפילו כאשר דיווח שכזה לא יהיה הכי מדויק. הדיווח על פרשת הדוא"ל של
הילרי קלינטון לבטח לא סבל מהטיה ליברלית. אבל בדיווח שוטף על סוגיות, ההטיה הזאת קיימת; למשל בדיווחים על רפורמות בתחום החינוך.
הטיה ימנית. כן, גם זה אמיתי. פוקס ניוז ותוכניות אירוח ברדיו הם חלקים גדולים ומשפיעים בתקשורת. הם נטועים עמוק בימין, ולעיתים קרובות הם מציגים לקוראיהם/צופיהם/מאזיניהם מידע מוטה ואף מטעה, כולל תיאוריות קונספירציה. רוב העיתונאים משתדלים למסור מידע מדויק ומתקנים טעויות; לא אמצעי התקשורת הללו. הם הכי גרועים, טוען לאונהרדט.
